זכויות בני משפחה של דייר מוגן

נטען כי במועד בו רכשו האב יוסף והבן מרדכי זכויות כדיירים מוגנים בדירה, ידע בעליה כי בבעלות האב יוסף דירה אחרת (להלן: דירת האב יוסף) הסמוכה לדירת התובעת, והסכים כי בני משפחתם של האב יוסף והבן מרדכי יוכלו להתגורר בדירה המושכרת, וכי היא תשמש את הילדים והנכדים של האב יוסף.

...

מאחר ולא עלה בידי הנכד יוסף והנכד אביב להוכיח כי הם בעלי זכויות בדירת התובעת, דין התביעה נגדם להתקבל.

לפיכך, הנני מקבל את התביעה ומצווה על הנתבעים לפנות תוך 45 ימים מהיום את דירת התובעת ברחוב השיטה 342 בעכו.

כמו-כן הנני מחייב את הנתבעים (ביחד ולחוד) לשלם לתובעת אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 19.11.2014, ושכר טרחת עורך-דין בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום.

הזכות לדיירות מוגנת של בני מישפחה, שהוריהם, אשר היו דיירים מוגנים, נפטרו.

בפסק הדין, שניתן ביום 10.12.2012, נקבע כי למנוחה זכויות של דיירות מוגנת בדירה, "וזאת בהתאם לסעיף 20(א) לחוק הגנת הדייר ..., בהיותה בת זוגו של המנוח ... שהיה דייר מוגן בדירה". באשר לילדי המנוחים (הנתבעים דנן), תביעתם שם נדחתה בשל אי התייצבות, אך בית המשפט הוסיף וציין את הדברים הבאים: "למעלה מן הצורך אציין כי נראה שתוצאה זו מתחייבת גם לנוכח הוראת סעיף 20 לחוק ...". הנתבעים מעולם לא ביקשו לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרם.

...

אף אם אצא מתוך הנחה כי הנתבעים הוכיחו את טענתם בדבר מגוריהם עם המנוח לפחות ששה חודשים לפני פטירתו - ולא היא -, וכי הוסיפו להתגורר בדירה, הרי שלא שוכנעתי כי לנתבעים "לא הייתה דירה אחרת למגוריהם", לא במועד פטירת המנוח ולא במועד פטירת המנוחה.

בנסיבות, ומשהוכח כי לא מתקיימים מלוא התנאים המצטברים כמתחייב מכוח הוראת סעיף 27(1) לחוק, ברי כי דין התביעה להתקבל.

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעים לפנות, בתוך 30 יום מהיום, את הדירה הנמצאת בקומה א' במבנה שברח' המכס 37 בחיפה, הידוע כגוש 10823 חלקה 86 ספר 59/54 וכן 16/3016, והמוחזקת על ידם.

לגופה של הסוגיה יצוין, בתמצית, כי זכויות בני מישפחה של דייר מוגן בבית עסק שנפטר, מוסדרות בסעיפים 23, 26 ו- 27 לחוק הגנת הדייר.

...

אשר לתביעה לסילוק יד נגד הנתבעת; התביעה מתקבלת בזאת.

אני מורה לנתבעת וכל מי מטעמה לסלק את ידם מהחנות, ולהשיבה לתובעות כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ.

בנסיבות ונוכח השימוש שנעשה בחנות, אני מורה כי צו הפינוי ייכנס לתוקפו בתוך 90 ימים מהיום.

הנתבעים העלו בנוסף טענות בעיניין: נאמנות, זכות עכבון, זכויות קניין שביושר, זכויות לדיירות מוגנת במקרקעין, כאשר בנסיבות העניין הם נהנים לפחות מהגנת הוראת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב -1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר"), לפיה מנועות התובעות מלפנותם, ובכלל זה טענו, לזיקת הנאה להם ולבני משפחתם על המקרקעין, מסוג מיוחד הכוללת חזקה, שימוש וקיום מרעה בהם, מתוקף הסכם ו/או בעבור למעלה משלושים שנים של קיום עדריהם במקרקעין.

נאיפה, על אף שהצהירה בנוגע לזכויות בשטחי המרעה ובאדמות, ובכלל זה הצהירה בסעיף 19, כי הרשויות, כולל משרד החקלאות הם אלה אשר העבירו את חמה, חוסיין בשיר ז"ל, ובני משפחתם לרעות ולהקים אוהל ומכלאה באדמות וכיוצ"ב, הרי שבעדותה התברר, כי חלק מהמוצהר בתצהירה, הוא לא יותר מאשר עדות שמיעה, שכן כאשר הופנתה לאמור בסעיף 19 לתצהירה, ונשאלה מה היא יודעת לומר מידיעה אישית על העברה של המשפחה של חוסיין בשיר, השיבה: "את המרעה לקחו סוללים ושמו את חוסיין ובשיר בוואדי אל ביר" (ישיבה מיום 12.11.15, עמ' 32, שורה 25), זה היה לפני 70 שנה.

...

לסיכום, אני מקבלת את התביעה העיקרית ומורה על דחיית התביעה שכנגד.

אני מורה לנתבעים לסלק את ידם מהמקרקעין, נשוא התביעה, ולהשיב את החזקה בהם לידי התובעות כשהם פנויים מכל אדם ו/או נכס ו/או בניה ו/או תשתית ו/או נטיעה שהוקמה ו/או ניטעה במקרקעין, ובכלל זה, ניתן בזאת צו הריסה, ביחס לכל בנוי ו/או מחובר ו/או תשתית ו/או נטוע שהוקמו על ידי הנתבעים על המקרקעין.

הנתבעים ישלמו לתובעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.

בית המשפט דן בשאלה האם האיסור חל גם על קרובי משפחתו של הדייר, אשר זכאים לפי סעיף 20 לחוק הגנת הדייר למעמד של דייר מוגן לאחר מותו של הדייר, ואם כן, האם האין בהחלת האיסור על קרובי מישפחה משום התניה אסורה על הוראות החוק.

לעניין הפגיעה בזכויות הקניין של בעל הבית ציין בית המשפט (כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן, פסקה 11): "אינני מיתעלמת מכך שהענקת זכות הדיירות לכל מי שבא בגדר סעיף 20 – בעניינינו הבן – נוגסת בזכות הבעלות של בעל הבית. עם זאת, נגיסה זו נבלמת במידה רבה על-ידי המחסומים הקבועים בחוק. האחד, דרישת מילוי אחר תנאי סעיף 20(ב) הבאים להבטיח את קיום תכלית החוק שלא להותיר את קרוב המשפחה ללא קורת גג לראשו. השני, הגבלת הזכות באופן שאין להעבירה פעמיים (סעיף 27 לחוק). על-כל-פנים, יש לבדוק בכל מקרה את תום-לבו של מי שטוען להגנה מכוח סעיף 20, ומי שנימצא חסר תום-לב בניסיון להנות מהגנתו, לא יזכה בה. גם אם הגנה זו פוגעת בקניינו של בעל הבית ו"כופה" עליו דייר שהוא לא היתקשר עמו היתקשרות חוזית, הרי זו דינה של כל הדיירות המוגנת מכוח החוק, ואם יש מקום לשנות מצב זה, על המחוקק לעשות כן כפי שאכן נעשה על-ידיו עקב בצד אגודל במצבים אחרים".

...

ג.2 – טענות הנתבעים לטענת הנתבעים, דין התביעה להידחות מחמת שיהוי והשתק.

חיזוק למסקנתי לפיה הפעלת משפחתון בדירת מגורים הנו שימוש טפל למגורים אני מוצאת בחוק התכנון והבנייה, אשר בהתאם לסעיף 151ב' לו על מעון יום לפעוטות שפועל בתוך דירה במבנה מגורים, שלפי התכנית החלה עליה או ההיתר לבנייתה לא הותר בה שימוש לשם הפעלת מעון יום, הרי אם שוהים באותה דירה עד 6 פעוטות, המעון יהיה פטור מקבלת היתר לשימוש חורג או היתר להפעלת מעון לפי סעיף זה, ויראו את ייעוד הקרקע למטרת מגורים כאילו הוא מתיר שימוש להפעלת מעון יום לפעוטות (סעיף 151ב(ב)(1) לחוק התכנון והבנייה).

בנסיבות אלה, דין התביעה לפינוי, כמו גם התביעה לתשלום דמי שימוש ראויים להידחות.

ה - סופו של דבר מורם מהאמור עד כה כי התביעה נדחית.