המערערים הנם יורשי המנוחים מכלוף עמר, אשר נפטר בשנת 2010, וסימי עמר, אשר נפטרה ביום 20.6.16 (להלן, יחד - "המנוחים").
בשנת 1983 קיבלו המנוחים מגיאה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן - "האגודה") זכויות שימוש במשק עזר מס' 103 במושב גיאה (להלן - "המשק").
עם פטירת המנוחה, פנתה האגודה לבית המשפט וביקשה צו זמני במעמד צד אחד, אשר יאסור על המערערים לתפוס חזקה או שימוש בבית, וזאת לאור טענתה, כי עם פטירת המנוחים כל הזכויות במשק ובבית הבנוי בו שייכות לאגודה וקיים חשש, כי המערערים ישתלטו על הבית שלא כדין.
מבחינת עקרונות אלה עולה, כי אין מקום להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו הראשונה של בית המשפט קמא מיום 4.9.16, לפיה הצוו הזמני שניתן, האוסר על המערערים לתפוס חזקה או שימוש בבית יוותר בתוקפו.
...
בית המשפט קמא הוסיף, כי הבקשה מהווה בקשה לצו מניעה בהעדר הליך עיקרי מתאים ומבלי שהוגשה בקשה לסעד זמני, ועל כן לא ניתן להעתר לה.
מכאן הערעור.
לטענתם, אין להיעתר לבקשה לסעד זמני כאשר היא זהה לסעד העיקרי בהעדר נסיבות יוצאות דופן, אשר אינן קיימות במקרה זה, שכן יש בכך כדי לייתר את הדיון בתיק העיקרי.
סוף דבר, החלטת בית המשפט קמא מיום 18.9.16, לפיה האגודה רשאית לפנות את חפצי המנוחה מהבית מבוטלת.
