בנגוד לקצבת השארים, תמיכתו של הבעל החדש אינה רווח בידי העיזבון, היות שאין היא מגדילה את העוגה אותה יש לחלק, אלא מחלקת אותה באופן שונה, ומכירה בזכות המנוח לתמוך גם בנתמכים שאינם תלויים על פי חוק.
ההלכה הנהוגה בדבר הפסדי תמיכה של אלמנה אשר נישאה בשנית היא, כי יש להשוות את כושר ההישתכרות והתמיכה הכספית בין שני הבעלים, וההפרש ביניהם הוא אשר יקבע את גובה הפצוי לו זכאית האלמנה, אם בכלל (ע"א 7244/97 חכמי נ' רותם חברה לביטוח בע"מ; ע"א 960/02 עיזבון המנוח סביחי טלאל נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ).
...
לסיכום, את התמיכה הניתנת לאלמנה על-ידי הבעל החדש יש לראות כ"הטבה" המוענקת לניזוק, משום שהיא מפחיתה את "הוצאותיו" שלו על האלמנה, ולפיכך יש להביאה בחשבון במסגרת חישוב נזקיו של העיזבון.
גם במהלך הדיון לפנינו לא הוצג לנו תחשיב של מי מהצדדים בנושא זה. בנסיבות אלו איני רואה מנוס אלא להעתר לעתירתו החילופית של ב"כ המערערים (בסעיף 5ד' לעיקרי טעונו), ולהורות על החזרת התיק לבית משפט קמא על מנת שערוך חישוב מחודש של תרומת הבעל החדש לאלמנה, המביא בחשבון את הולדתה של הבת המשותפת ואת התמיכה בה עד הגיעה לבגרות.
סיכומם של דברים:
כמו חברי אף אני סבור, כי יש לדחות את הערעור בסוגיית בסיס שכרו של המנוח, ומאידך לקבל את הערעור בסוגיית ניכוי דמי המחיה ולהורות על ביטולו של ניכוי זה. לסכום הפיצויים שיתווסף עקב כך לפסק דינו של בית משפט קמא יש להוסיף שכ"ט עו"ד של 13% ומע"מ.
אשר לסוגית ההתחשבות בתרומתו של הבעל החדש לאלמנה עמדתי היא, כי יש להחזיר את התיק לבית משפט קמא על מנת שיערוך חישוב מחודש של תרומה זו, המביא בחשבון את הולדתה של הבת המשותפת ואת התמיכה בה עד הגיעה לבגרות.
