זכויות אישה בהריון בעבודה בשעות נוספות

עוד טענה המערערת כי היא זכאית לתשלום זכויות מהמשיבות ביחד ולחוד, לפי העילות הבאות: קבלת שכר בתקופה המוגנת מפיטורים, תמורת הודעה מוקדמת; פיצוי בגין נזקים בלתי ממוניים עקב הפרה של חוק עבודת נשים וחוק שויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: חוק שויון הזדמנויות בעבודה); פצויי פיטורים והלנת פצויי פיטורים; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בהיעדר שימוע ותוך הפרת חובת תום הלב, ופצוי בגין עוגמת נפש; תשלום דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, שי לחג, שכר וגמול שעות נוספות; פיצויים בגין אי הפרשה לקרן פנסיה ובגין אי הודעה על תנאי עבודה והשבת ניכוי ביתר לביטוח בריאות.

בעניינינו, טוענת המערערת, המשיבות לא הרימו את הנטל לסתור את טענת המערערת להפלייתה מחמת הריונה ומכאן שהפרו את הוראות חוק שויון הזדמנויות בעבודה, בהתאם לקבוע בסעיף 9 בו. נוסף על כך, סעיף 10(א)(1) לחוק שויון הזדמנויות בעבודה מסמיך את בית הדין לפסוק פצויי בגין הפליה לפי סעיף 2א)(5), וזאת בנוסף לפצוי לפי חוק עבודת נשים.

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בעניין זה הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור בסוגיה זו להידחות שכן מדובר בקביעה עובדתית בה, כמפורט לעיל, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב.

מאחר שאלו הם פני הדברים, ומאחר שלא מצאנו בטענות המערערת כל טעם המצדיק חריגה מכלל זה, אין מקום להתערבותנו בשיעור ההוצאות לזכות אוצר המדינה בו חויבה המערערת.

סוף דבר נוכח האמור לעיל, הערעור נדחה.

גב' חזן הציעה לתובע העלאת שכר אך דרשה ממנו לעבוד שעות עבודה רבות יותר, והציגה לפניו "את הדף שאחתום על חוזה לשעות נוספות, היא הביא לי טפסים שאני אחתום..." (עדות התובע בדיון המוקדם).

יש לי התחייבויות, אישתי בהיריון, החודש יש חג עיד אל אדחא ואתם השארתם אותי בלי כסף בחודש שיש בו חג, עם אשה הרה ובלי עבודה.

המחלוקות המחלוקות הטענות הכרעה בהליך הן: מתי וכיצד הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים? האם התובע פוטר ביום 17.8.18 בשיחתו עם גב' חזן, או שמא התפטר ביום 17.7.18, בכך שעזב את עבודתו? בהתאם לכך, האם זכאי התובע לפצויי פיטורים, לדמי הודעה מוקדמת ולפצוי בגין פיטורים ללא שימוע? האם התובע זכאי לשכר ודמי מחלה בגין החודשים יולי ואוגוסט 2018.

...

בענייננו, בית הדין סבור שגם אם לא תתקבל טענת התובע לפיה הוא עסק בתאריכים 18.7.18 ו-19.7.18 בענייני עבודתו, ואף בשים לב לטענת הנתבעת כי כאשר התובע הופיע ביום 9.8.18 במשרדי הנתבעת, הוא לא ביקש לחזור לעבודתו, אלא דרש גמר חשבון, אין בסיס ראייתי למסקנה שהתובע הביע בהיעדרותו מיום 18.7.18 ואילך, או בדרישות שהציג ביום 9.8.18, כוונה חד משמעית לסיים את קשר ההעסקה.

התביעה נגד הנתבעת 1 מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.18 עד לתשלום בפועל: פיצויי פיטורים בסך 7,788 ₪.

כן תשלם הנתבעת 1 לתובע פיצוי לדוגמה בשל אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה בסך 1,500 ₪.

סעיף 49(ה)(1) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי: "(ה)(1) עובד הזכאי לתקופת לידה והורות לפי סעיף 6(ז1) לחוק עבודת נשים, וכן עובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, זכאי לדמי לידה בעד פרק הזמן שלרגל תקופת הלידה וההורות ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה:

התובע ציין כי משרה זו גבתה ממנו העדרות מהבית למשך שעות ארוכות, בהיותה משרה מלאה עם שעות נוספות לרבות ימי שישי לסירוגין בשל אופי העבודה.

בנוסף, כפי שהובא לעיל, תקנה 2(ב) ממילא נועדה לסייע לאשה ההרה בשל הפסקת עבודה זמנית בתקופת הריונה, שלא הייתה תלויה בה. אף אם מחילים את הוראת הסעיף על בן זוגה של האשה, איננו סבורים כי במקרה דנן, מתקיימים תנאים של הפסקה זמנית בשל נסיבות שאינן תלויות בצדדים, או כל סיבה אחרת שאינה תלויה בצדדים בזמן הריונה של אשת התובע.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר הראיות שהונח לפנינו, הגענו למסקנה כי דין תביעתו של התובע להידחות, מהנימוקים שיפורטו להלן.

ברי, כי לא התרחש אירוע כלשהו במהלך חודשי הריונה שיש בו כדי להביאנו למסקנה כי התקיימו נסיבות שאינן תלויות בצדדים ואשר גררו הפחתה בשכר, מלבד רצונו של התובע בכך.

לאור כל המקובץ, מסקנתנו הינה כי התובע לא הוכיח כי הנתבע שגה בעת עריכת תחשיב התגמול המיוחד.

סוף דבר דין התביעה להידחות.

בנוסף לכך, בשל פיטוריה שלא כדין, במהלך הריונה, בנגוד לחוק עבודת נשים ובנגוד לחוק שויון הזדמנויות, זכאית התובעת לפצוי כספי מהנתבעים בשל נזק ממוני, כמפורט להלן.

בנסיבות אלו, מקובל עלינו תחשיבה של התובעת: היא סכמה את השכר ששולם לה בחודשים אלו, על פי תלושי השכר, לא כולל נסיעות וגמול עבודה בשעות נוספות (נספח א' לתצהיר התובעת).

...

מאחר ושי חלק על מוסכמה זו במהלך דיון ההוכחות (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 21-22), אנו קובעים שיש לראות בחברה מעסיקתה של התובעת עם שי. התובעת טוענת כי יש לראות בנתבעים כמעסיקיה במשותף לאור העובדה ששכרה שולם לה על ידי החברה ותלושי השכר הופקו על ידי שי (סעיף 6 לכתב התביעה).

התוצאה היא 1,895.63 ש"ח (5.17 X 378 ש"ח X 97%).

אנו מקבלים את תחשיבה של התובעת בענין זה (סעיף 90 לכתב התביעה; סעיף 86 לתצהיר התובעת).

דחיית התביעה לפיצויי הלנה אנו דוחים את התביעה לפיצויי הלנה בגין רכיבי התביעה בהליך כאן (סעיף 94 לכתב התביעה).

התובעת לא עבדה בשעות נוספות.

האם פוטרה התובעת בנגוד לחוק עבודת נשים? בתצהירה הצהירה התובעת (סעיף 33): "כפי שהוסבר לי ע"י ב"כ, פיטוריי המידיים, ללא שימוע ו/או הודעה מוקדמת, בעודי בהריון, וחרף ידיעת הנתבעת 1 אודות ההיריון, מנוגדים לחוק עבודת נשים התשי"ד 1954, ולחוק שויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח 1988", כאשר ברור שכלל לא הייתה בהיריון באותה תקופה.

(עמ' 10 לפרוטוקול) וכך גם נכתב בסעיף 13 לכתב התביעה: "בתאריך 10.08.2019 חזר בו מנהל התובעת מפיטוריה, ובקש אותה להמשיך בעבודתה, מצידה, ביקשה התובעת כי יעלה שכרה כתנאי להמשך עבודתה, משסורבה, ניכנסו פיטוריה לתוקף." נוכח האמור, התובעת אינה זכאית לכל פיצוי בגין חוק עבודת נשים.

...

בנסיבות אלו אנו מחייבים את הנתבעת ב- 9 ימי חג לשנה.

פיצויי הלנה נוכח דחיית תביעתה של התובעת לפיצויים ולשאר רכיבי התביעה הרלוונטיים להלנה, נדחה רכיב תביעה זה. סוף דבר: התביעה נדחית ברובה.

נוכח דחיית מרבית התביעה, התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.