זכאות תושבים חוזרים לטיפול רפואי

במקרה דומה, הגדיר בית הדין הארצי לעבודה את השאלה העומדת לפנינו, כך: "גורלו של המערער לא שפר עליו. מחלה קשה פקדה אותו ואנו תקווה, כי יתמודד עם מחלתו, יחלים הימנה וישוב לאיתנו. ואולם, לפנינו לא ניצבת שאלת הטיפול הרפואי במערער, אלא שאלת זכאותו של תושב חוזר לקבלת צו זמני שיורה למוסד לביטוח לאומי לשאת בעלות טפול זה, שעה שהוא מצוי ב"תקופת המתנה". ההכרעה בשאלה זו נגזרת מפרשנות סעיף 58 לחוק ויישומו, בדבר תקופת המתנה טרם חידוש הביטוח הרפואי לתושב חוזר" (עב"ל (ארצי) 607/05 ניירוך – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.3.2006).

...

" הכרעת בית הדין בבקשה – נקדים אחרית לראשית ונציין כי לאחר שעיינו בכלל המסמכים שהונחו לפנינו, ולאחר ששקלנו בכובד-ראש את טיעוני הצדדים, ומתוך מודעות מלאה לטיעוני המבקש ואף הבנה רבה למצוקתו הקשה, מצאנו לנכון לדחות את הבקשה.

בענייננו, לאור לשונו של סעיף 58 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי וההלכה שנקבעה בעניין ניירוך דלעיל, לא שוכנענו ברמה הנדרשת כי המבקש זכאי לביטול תקופת ההמתנה.

בהינתן כלל האמור לעיל, לא שוכנענו כי יש מקום לקבל את הבקשה, ואנו שבים ומציינים כי דינה להידחות.

בין היתר, נקבע כדלקמן, ואין לנו אלא להצטרף לדברים אלה, היפים גם לענייננו: "טענת ב"כ התובעת כי יש לפרש פרשנות מצומצמת את סעיף 58 ולטובתה מששילמה את התשלום המיוחד, דינה להידחות ממספר טעמים. הטעם הראשון – טענה סותרת את דברי ההסבר לתיקון סעיף 58 לחוק וכן את פס"ד ניירוך, ולו בשל כך יש לדחותה. הטעם השני - סעיף 58 (ג) ו- (ד) הם אלו הבאים להסדיר ולפרט את אופן תקופת ההמתנה והתנאים לה לרבות קיצור משך התקופה ועל כן אין כלל אפשרות ליתן פרשנות מצמצמת להוראה כל כך מפורשת. הטעם השלישי – הפרשנות המצמצמת בה נקטה הש' גילצר בהחלטתה בענין חיניץ אינו תואם המקרה שבפנינו שכן כאן בניגוד לגב' חיניץ התובעת לא שילמה כספים במהלך כל תקופת העדרה, כדי לשמור את זכויותיה בנוסף הגב' חיניץ הסדירה ענינה מול הנתבע מספר חודשים לפני הגעתה לישראל בניגוד לתובעת." הכרעה דומה ניתנה בעניין רפאל (בש"א (חי') 3862/08 רפאל – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 18.6.2008, כב' השופטת פריימן), וגם שם נקבע, תוך כדי הסתמכות על עניין פיירמן (וראו גם בש"א (חי') 4710/07 פסטרנק – המוסד לביטוח לאומי, ניתן על ידי כב' השופטת ורבנר ביום 5.2.2008), כדלקמן: "מתן טיפול רפואי למבקשת מכח החוק מבלי לדרוש ממנה תקופת המתנה מינימלית של 6 חודשים יביא למצב בו מקבלת המבקשת פעמיים (לפחות) במשך תקופות שונות טיפול רפואי בחינם; פעם אחת בסמוך לאחר התקופה בה קיבלה את תעודת הזכאות והוגדרה כקטינה חוזרת, הגם שלא התכוונה כלל לעלות ולהיות תושבת ישראל, ופעם נוספת כעת, לאחר שחזרה לארץ לאחר שהות של מספר שנים בחו"ל והיא טוענת כי בכוונתה הפעם להשתקע בישראל ולראות בה את מרכז חייה." לסיכום – לאור כל האמור לעיל, ועם כל הצער וההבנה למצבו של המבקש, דין הבקשה למתן סעדים זמניים להידחות.

יש להבחין בין תושבות לפי חוק הביטוח הלאומי לבין בסיס הקביעה של תושב חוזר ואינם היינו הך. פסק הדין בעיניין עב"ל ארצי 23260-09-10 יוכי לפידות נגד המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו), קובע כי מבוטח שהוא תושב חוזר אשר אי הכושר שלו נגרם בעת שהיה תושב ישראל יהיה זכאי לגימלה ואילו תושב חוזר אשר אי הכושר שלו נגרם בעת שהייה בחו"ל אינו זכאי לגימלה כאמור.

אין מחלוקת על כך, אולם יש בכך להערים קושי על ההכרה בתושבות שעה שלא הביא אף מיסמך רפואי ישראלי שאין אפשרות לתת לו טיפולים או תרופות יעילים למצבו, בישראל.

...

הנתבע טען כי יש לדחות את תביעתו שכן, אי כושרו להשתכר לא נגרם בהיותו תושב ישראל.

העובדה שאשתו עלתה ב2014 ושמרבית הזיקות עד 2014 עד עלייתה לרבות כל משפחתה שהייתה שם, מביאה למסקנה כי הוכח להנחת דעתנו שמירב הזיקות של התובע עד עליית אשתו ב2014 לא היו למדינת ישראל וכי עד פברואר 2014 לא באמת העתיקו את מגוריהם לישראל, התגוררו רוב הזמן בצרפת והטיפולים הרפואיים להם נזקקו לא חייבו שהות מלאה או רצופה.

נוכח האמור, התביעה נדחית.

בנסיבות הליך זה מצאנו כי כל צד יישא בהוצאותיו.

לטענת הנתבעת היא פועלת בעיניין בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הבריאות מס' 19/2013 אשר אמנם קובע כי ילד הסובל מפגיעה סומטית זכאי בדרך כלל לעד שלושה טיפולים פארה רפואיים, ואולם זאת בכפוף לשיקול דעת מקצועי, כאשר הגורם המוסמך לקבוע את הצורך הרפואי הוא הגורם הטיפולי הפארה רפואי הרלוואנטי.

הכרעה עיקרון היסוד, שבמסגרתו עוגנה זכותו של כל תושב בישראל לשירותי בריאות נקבע בסעיף 3 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי אשר נוסחו כדלקמן: (א) כל תושב זכאי לשירותי בריאות לפי חוק זה, אלא אם כן הוא זכאי להם מכוח חיקוק אחר.

...

אין בידינו לקבל את טענות התובעת כי עמדת משרד הבריאות (אשר כאמור אומצה על ידי הנתבעת בפועל), איננה סבירה וכי היא מתעלמת מכך שבפועל התובעת מקבלת שני טיפולים בשבוע ומההתדרדרות במצבה בשל העדר טיפול מספיק.

לנוכח כל האמור לעיל, אנו מקבלות את התביעה בחלקה במובן זה שאנו מורות לנתבעת להמשיך לספק לתובעת טיפולי פיזיותרפיה על בסיס עיתי – אחת לשבוע וזאת עד הגיעה לגיל 18.

משהתביעה התקבלה בחלקה, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 7,000 ₪.

טענותיו של מר כהן היו כי יש להכיר בו כתושב לצורך זכאותו לגימלת נכות כללית החל משנת 1967 המועד בו עלה ארצה לראשונה, או לחילופין, מתאריך - 05.10.2008 אז נרשם כתושב חוזר על ידי מרכז העלייה והקליטה.

אשר לטענתו של מר כהן, כי נאלץ לשהות בחו"ל בשל מצבו הבריאותי הלקוי, הרי שמהמסכים הרפואיים שהוצגו לא הוכח כי נאלץ לשהות מחוץ לישראל לשם קבלת טיפולים ללא תמורה, אשר אינם ניתנים בישראל, כפי שטען, וכל שעלה מהם הוא כי סבל מליקוי בעיניו, וכי בשנת 2016, כתב רופאו מצרפת כי הוא זקוק לטפול המצריך ממנו להגיע כל שלושה עד ארבעה חודשים לקבלתו, ללא כל ציון של משך השהות הנידרש שם. כמו כן לא הוכח כי מדובר בטיפולים שבגינם לא שילם בצרפת ושלא ניתנים בישראל למי שמבוטח כתושב.

...

דיון והכרעה לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אין מנוס אלא לדחות את הערעור.

סוף דבר - הערעור נדחה.

כאשר נודע לתובעים כי ביטוח הבריאות טרם הוסדר, נאלצו לעזוב את הארץ ביום 02.03.2017 לסדרת טיפולים, שכן בארצות הברית זכאים הם לביטוח רפואי מלא.

הקריטריונים לקבלת הזכאות לקיצבת הזיקנה לפי המכתב מטעם המשיב מיום 24.09.2017 הם: מי שהתחיל לקבל קצבת זקנה; מי שהיה תושב בעת אישור הקצבה; מי שעזב לארה"ב. לא מפורט פרק הזמן הנידרש מעת הנקודה בה החל האזרח לקבל את הקצבה ועד למועד יציאתו את הארץ לארה"ב. הדבר עולה גם מאתר האנטרנט של הנתבע על כן, אין נפקות לכך שיצאו מהארץ לאחר קבלת מעמד תושב חוזר, שכן זכאים הם על פי החוק והאמנה לקבלת קצבת הזיקנה.

...

נבהיר כי לאור שהות התובעים בארץ למשך 7 ימים בלבד , מבלי שהוכח כי מדובר בעזיבה זמנית לצורך טיפול רפואי דחוף, ומשלא הוכחה זיקה משמעותית וקבועה למדינת ישראל ואף לא קשר פורמאלי כלשהו, התוצאה היא כי דין התביעה להידחות.

לאור האמור לעיל, התוצאה היא כי לא ניתן להסתמך על אמנת הידידות כמקור משפטי מחייב מכוחו זכאים התובעים לקבלת קצבת זקנה, וזאת משעה שמדובר באמנה בינלאומית אשר לא תורגמה לחיקוק ולא הותקנו תקנות למתן תוקף להוראות האמנה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.