זכאות שוטרים לתוספת תמריץ, סיווג מקצועי ותוספת שכר

השוטר יהיה זכאי לגמול הישתלמות א' וב', בתנאי שיעמוד בתנאים הנדרשים לכך כמפורט בנוהל אמ"ש 12.01.13 "גמול הישתלמות". השוטר יקודם בסוגים המקצועיים מעבר לסוגים הקיימים במקצוע שלו כמפורט בנוהל אמ"ש 05.02.06 "קידום בסוג באמצעות תוספת מקצועית". איש מישטרה בד"א בעל תואר אקדמי כמוגדר בסעיף 1.

בית הדין קבע: "אין מחלוקת כי התובע גויס למשטרת ישראל בחודש דצמבר 2002. במועד זה בוטלה זה מכבר תוספת תמריץ 20% שניתנה באופן גורף לכל הנגדים במישטרה בעלי השכלה אקדמית. התובע לא שירת במישטרה במועד ביטול התמריץ וקביעת הוראות המעבר, אינו בא בגדר "דור מעבר" ועל כן אינו זכאי לתוספת התמריץ בשכרו, וכך אף אישר בחקירתו הנגדית".

כאמור, הנתבעת החליטה לראות את התובע כמי שעבר גיבושון לפני יום 1.12.08, אך גויס לאחר מועד זה, ובהתאם כמי שזכאי לתוספת תואר, לגמול הישתלמות א' ו-ב' וכן לתמריץ מקצועי בשיעור של 8%, בהתאם לכללי "עולם ישן". מהאמור עולה כי יש להחיל על התובע את ככלי "עולם ישן". לפי כללי "עולם ישן " אלו, התובע אינו זכאי לתגמול 20%, נוכח אי עמידתו בתנאים שנקבעו כמפורט לעיל.

גם בסיכומיה ציינה הנתבעת כי התובע, כמאבטח במשמר הכנסת, בתפקידים שבהם שימש ומשמש, מוקבל לשוטר בתפקיד סייר, בהתאם לתיאומים לעניין סיווג וקידום מקצועי למשמר הכנסת, י"פ התשמ"ה, עמ' 178, התשמ"ז עמ' 1020, התשמ"ח עמ' 2980.

...

התובע הפנה לחוות דעת מטעם הלשכה המשפטית בעניינו אשר ממנה עולה קושי בטענה שהפרסום מקים חזקת ידיעה ולפיה: "בהתאם למפורט לעיל, אני סבורה כי לגבי תשלומי היתר ששולמו לרס"ר עדיקא עד לפרסום מכתבו של סנ"צ יעקב ביולי 2012 – דרישת ההשבה היא בלתי צודקת, והמלצתי היא לוותר על דרישת החוב שנוצר בתקופה זו. אשר לתקופה שלאחר פרסום מכתבו של סנ"צ יעקב (היינו מיולי ועד היום) – כאן הדברים מורכבים יותר ואין בידי לתת המלצה חד משמעית אך גם כאן ספק בעיני אם ניתן לייחס לרס"ר עדיקא ידיעה בכוח או בפועל לגבי הטעויות שנעשו בחישוב שכרו כמפורט לעיל" (סעיף 32 לחוות הדעת)(דגש ש.ש.).

(1)   בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];מיום 5.8.1971 (1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עבודה, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עבודה או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו; (1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה; בסיכומיו בקש התובע לבסס את תביעתו הנזיקית על סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ומשכך כאמור לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בעילה זו. זאת ועוד, במסגרת ההליך, התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק ממוני או שאינו ממוני בגין התנהלות הנתבעת, מצג השווא ושינוי מצבו של התובע לרעה, ומשכך אף התביעה החלופית לפיצוי נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

עניינו של פסק דין זה הוא שאלת זכאותם של התובעים, שוטרים במשטרת ישראל, לתוספת תמריץ בגין מקצועם בשיעור של 15% (במקום 8%); מתן צו הצהרתי לפיו יש לשנות את סווגם המקצועי למקצוע "חוקר תאונת דרכים" וכן לקבוע כי תואר אקדמי בתחום הקרימינולוגיה, או כל השכלה ישימה שנקבעה למקצוע זה, תזכה אותם בתוספת שכר למפרע בשל השכלתם.

...

סיכומו של דבר, הטענה של התובעים לעניין השכלה ישימה נותרה טענה לא ברורה ומימלא לא הוכחה על ידם, ומשכך דינה של טענה זו להידחות.

סוף דבר לא מצאנו כי התובעים זכאים לתוספת תמריץ בגין מקצועם בשיעור של 15% ולא מצאנו כי התובעים מופלים לעומת מגזרים אחרים בצבא, כן לא מצאנו כי נפל פגם כלשהו בהחלטת הנתבעים הנוגעת לעניינם זה. התביעה נדחית, על כל חלקיה.

בנסיבות העניין, לא מצאנו מקום ליתן צו להוצאות.

התמריץ מוענק בהתאם לסיווג המקצועי, בשיעורים של 8%, 15%, 20% ו-25% או בהתאם להשכלה אקדמית.

התובעים טוענים כי לסכומים אלה יש להוסיף, לכל אחד מהם, את הזכויות הסוציאליות בגין העלאת שכר זו. עוד טוענים התובעים, כי למעשה תוספת התמריץ לא נגרעה מרכזי המודיעין בצה"ל אלא הוחלפה בתוספת שכר אחרת בדמות מענק חד פעמי, כפי שנקבע בסיכום שבין משרד האוצר לצה"ל מיום 2.5.10, ועל כן יש להחיל עליהם את הזכאות למענק זה. מוסיפים התובעים וטוענים כי תוספת שכרית בדמות מענק בצה"ל, חלף מתן תמריץ, נועדה למנוע את ההשוואה בין שכר משרתי הקבע בצה"ל לשכרם של השוטרים וכי השיקול המנחה והפסול למתן מענק זה נובע מן הפן התקציבי ולא מן הפן המקצועי, שכן מספרם של רכזי המודיעין במישטרה עולה על מספרם של רכזי המודיעין בקרב משרתי הקבע בצה"ל. לטענת התובעים, הכשלים והליקויים בהתנהלות הרשות המנהלית ביחס להרכב ועדת המעקב ואופן קבלת החלטותיה, מצדיקים היתערבות שיפוטית בהתנהלות הרשות ובחינת סבירות החלטותיה.

...

למעלה מן הדרוש להכרעה בהליך זה, אציין כי יש יסוד לטענת המדינה שמקום שנמצא שתמריץ או כל תוספת שכר שהיא ניתנו שלא כדין וההחלטה לתיתו בוטלה, אין מקום להעניקם לאחרים, ודין טענת התובעים בעניין זה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור, מתקבלת תביעת התובעים בחלקה, באופן שבו בטלות החלטות ועדת המעקב מיום 16.11.10 ומיום 27.12.12 בשל פגם בהרכב הוועדה.

עם זאת, תביעות התובעים להורות על תשלום התמריץ והמענק כפי שפורט לעיל - נדחות.

הענקת תוספת התמריץ נעשית בהתאם לסיווג המקצועי של השוטר ולפי רמות: 8%, 15%, 20% ו-25%.

לטענתו, מילא בכל התקופה הרלוואנטית תפקיד של נגד משמעת, עבר את שלושת השלבים להכשרה וביצע את מטלות התפקיד באופן זהה לעמיתיו הן במשטרת ישראל והן בצה"ל; החלטת הנתבעת לסווגו כ"נגד משמעת" ולא כ"נגד משמעת מובהק" הנה החלטה שרירותית שנתנה בחוסר תום לב ובחוסר הגינות על מנת לשלול ממנו זכויות המוקנות לו בהתאם להחלטה ש/33, תוך ניסיון לעקוף את עיקרון השוואת השכר עם שכר צה"ל. עוד טען כי הוא ממלא אחר כל הקריטריונים שקבעה הנתבעת במסמכיה השונים ומשכך זכאי לתוספת תמריץ בשיעור 15%, המשולמת למי שמסווג כנגד משמעת מובהק.

כפי שציינו לעיל, עיקרון השוואת השכר של השוטרים לזה של משרתי הקבע, הוא אינו עיקרון חד חד ערכי , אלא מחוייב שינויים והתאמה לצרכי הנתבעת, משכך לא ניתן לומר כי התובע הופלה ביחס לעמיתיו המשרתים בצה"ל. באשר לעובדי הנתבעת, המשמשים כנגדי משמעת ושלטענת התובע אף הם לא עמדו בקריטריונים הקבועים על ידה, אך קיבלו תמריץ בשיעור 15%- זכאותם של עובדים אלה כאמור נבחנה על ידי הנתבעת ונימצא כי אחד מן העובדים , לא היה זכאי לתשלום תוספת התמריץ בשיעור 15% וזה הופסק על ידה.

...

נביא בעניין זה את דבריה של העדה מטעם הנתבעת, רפ"ק שרה קרנר במענה לשאלת ב"כ התובע האם התובע עומד בקריטריונים הקבועים בסעיף 2.2 לסיכום הבינמשרדי: "לצערי אי אפשר לענות לשאלה זו רק על בסיס סעיף 2.2, היות שכל סיכום בינמשרדי או הסכם מסגרת אחר שנעשה בהתאמה לצה"ל, נעשה תמיד תוך יצירת התאמות לחיי המשטרה, לארגון המשטרתי, לצרכים או לכל משמעות יומיומית אחרת, שמחייבת התייחסות בבואנו ליישם הסכם כזה... כל הסכם שנחתם, חייב התאמה לארגון. כי לא בהכרח כל תפקיד או כל מציאות אחרת שקיימת בצה"ל – קיימת במשטרת ישראל בהתאמה של אחד לאחד. ההסכם הבינמשרדי הזה שהוצג, מהווה הסכם מסגרת, שעל פיו בנתה המשטרה את ההגדרות והקריטריונים לקביעת בעלי תפקידים" (עמ' 9 ו-10 לפרוטוקול מיום 26.2.14).

למעשה, התובע היה אחראי על פלוגה אחת- פלוגה כ"ז יוטבתה ואין בידינו לקבל את פרשנות ב"כ התובע, לפיה הפלוגה עליה היה אחראי התובע פועלת במתחם נפרד לחלוטין ועל כן יש לראות כמי שעונה על הגדרת "מתחם". אין בידינו אף לקבל הטענה כי הפלוגה עליה היה אחראי התובע היא פלוגת לוחמים המעניקה שירות לקבוצת תומכי לחימה (שהם מפעילי שקם, מטבח מבשל, עובדי רס"ר, מרפאה וכיוצא בזה) הנחשבת לפלוגה נוספת ומשכך יש לראות את התובע כמי שהיה אחראי על שתי פלוגות.

לאור כל האמור לעיל במצטבר, ומשהוכח כי התובע אינו עומד בקריטריונים המזכים בתוספת תמריץ בשיעור 15%, דין תביעתו- להידחות.

למרות התוצאה אליה הגענו, החלטנו שכל צד ישא בהוצאותיו.

מאז פתיחת דרוג המחקר החדש, אנשי מישטרה הנקלטים לתפקידים ספיציפיים ביחידות ספציפיות מסווגים בדרוג זה. התפקידים והיחידות המזכים בדרוג המחקר החדש, אינם בהכרח התפקידים והיחידות שזיכו בדרוג המחקר הישן (לפני 1.1.2006).

על מנת להיות זכאי לקבלת "תוספת תפקיד" על השוטר להיות זכאי ומדורג בדרוג מחקר בפועל, כלומר בתפקיד המזכה בדרוג; ואין די בכך שהוא יהיה זכאי לשכר על פי הדרוג רק מכח "קיבוע". לענייו זה נקבע בסעיף 6(ג) לנוהל הישן, כדלקמן: "עם קיבוע הדרוג ישמר לאיש דרוג המחקר ודרגת המחקר אליה הגיע, ללא תוספת התפקיד. הוא יקודם רק בשכר קידום ויהיה זכאי לתוספות שכר החלות על דרגתו ורמתו בדירוג המחקר" (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

רפ"ק מן אף הפניתה להנחיה מיום 4.1.2010[footnoteRef:34] במסגרתה הוסבר הטעם להחרגה באותה עת: [32: ראו סעיף 24 לתצהיר עדותה של רפ"ק מן. ] [33: ראו סעיף 26 לתצהיר עדותה של רפ"ק מן. ] [34: צורפה כנספח ו' לתצהירה של רפ"ק מן. ] "...2. הסבר: ככלל ניתן לשנות את אחוז תוספת התפקיד רק למי ששינה מינוי לאחר 1.1.06 ולהתאימו לדרגה. אולם, חרף העובדה כי במז"פ נדרשים לעיתים קצינים להמשיך ולשרת בתפקידם זמן רב בגין מקצועיותם, ומשום שפז"מ מאקסימאלי לקדנציה בתפקיד מקצועי הנו 6 שנים, קבענו במכתבנו שבסימוכין 1, כי קצין שהשלים 6 שנים במינוי אחרון יותאם שיעור תוספת התפקיד שלו לדרגתו בתום 6 שנים במינוי האחרון ולא לפני 1.1.06 (וזאת עפ"י כללי דור המעבר לעניין ת. תפקיד למדורגים בדירוג מחר ישן) וזאת למרות שלא שונה מינויו לאחר 1.1.06". טענת התובע שלפיה הוא מופלה ביחס לקציני מז"פ נטענה בכלליות ומבלי שערך דיון כלשהוא בהשוואה בין תפקידו לתפקידי קציני המז"פ ובטעמים בגינם החליטה משטרת ישראל להחריג את קציני המז"פ מהדרישה למעבר לתפקיד מזכה לצורך קבלת תוספת התפקיד, כפי שפורטו בהנחיה מיום 4.1.2010.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית; בקשת התובע כי בית הדין יצהיר כי זכאותו לדירוג מחקר בתקופה שמיום 31.5.2006 עד נובמבר 2014, הייתה מכח שירות בתפקיד מזכה- נדחית.

בקשת התובע כי בית הדין יצהיר שהוא זכאי ל"תוספת תפקיד" החל מיום 1.4.03- נדחית אף היא.

בנסיבות העניין ועל אף שהתביעה נדחתה, לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות.