זכאות רטרואקטיבית לגימלת הבטחת הכנסה בשל ניהול משק בית משותף

האם בדין נשללה זכאותה של התובעת לגימלת הבטחת הכנסה בשל היותה ידועה בציבור של מר אבו חג'אג' עבד אל כרים, זוהי השאלה שעומדת לפתחנו בהליך זה. עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן: לפנינו תובענה במסגרתה עתרה התובעת כנגד החלטות הנתבע מימים 20.3.2019 ו- 25.3.2019 לפיהן יש לראות בתובעת ובמר אבו חג'אג' עבד אל כרים (להלן- עבד) כידועים בציבור וכפועל יוצא על הפסקת זכאותה לגימלה להבטחת הכנסה.

[1: עב"ל 1169/00 נסים חזן נ' המוסד לביטוח לאומי (31.10.2001)] בהתאם להוראות החוק, נבחנת זכאותו של תובע על פי מבחן ההכנסה המשפחתית, דהיינו, יש לבחון את כלל הכנסות היחידה המשפחתית החיה חיי שתוף ומנהלת משק בית משותף, כאשר כל מערכת יחסים בין בני זוג נבחנת לגופה[footnoteRef:2].

פסיקת בתי הדין הבהירה את המונח "ידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו" וכך פירשה: "ההגדרה בחוק הבטחת הכנסה הרחיבה הגדרה זו של "בני זוג" גם על איש ואשה שאינם נשואים זה לזו ובילבד שמתקיימים בהם קודם כל המרכיבים המגלמים תא משפחתי, כלומר חיי מישפחה ומשק בית משותף" (דב"ע נז/136-04 המוסד לבטוח לאומי - חאג' מחמוד עיסא הנייה, פד"ע לג 369 (2.12.1998); במקרה שלפנינו, הנתבע טוען להיותה של התובעת ידועתו בציבור ("אישתו השנייה") של עבד, במסגרת מערכת יחסים פוליגמית.

] "אשר למשפחה פוליגמית, שבה 'בעל' המשפחה גר במספר בתים (או אוהלים), יישום המבחנים של סעיף 1, במסגרת משפט הבטחון הסוצאלי, מחייב בדיקת נסיבות, כגון:נהאם בן הזוג מנהל משק בית משותף עם האישה; האם האישה נשארת בחיק המשפחה או הוצאה ממנה, והאם יש שינוי במעמדה בגלל הגירושין או ארוע אחר; האם בן הזוג מבקר, אוכל, ישן, מחזיק בגדיו בבית האישה; למי שייך הבית בו גרה האישה; מה מרחק הבית שבו גרה האישה מהבתים של הנשים האחרות שעימן גר האיש; האם בן הזוג משלם חשבונות חשמל, טלפון וכו' בגין הבית שבו גרה האישה; מי מקבל את קצבת הילדים; האם לאישה יש חשבון בנק משלה ונפרד מזה של בן הזוג; האם לאישה יש מקורות הכנסה נוספים על אלו שמעניק לה הבן הזוג" יצוין כי נפסק שהמבחנים שנקבעו בפרשת אבולבן הם מבחני עזר בלבד שנועדו לברר את השאלה - האם מתקיימת מערכת יחסים זוגית של משק בית משותף.

יצוין שהתובעת טענה כי הופסקה זכאותה לגימלת הבטחת הכנסה רטרואקטיבית מחודש 11/2011 שחושבה מחדש וכי הנתבע חייבה בחוב נטען אשר שיעורו לא פורט.

...

על רקע האמור לעיל הוגשה התובענה שלפנינו.

כב' הש' דגן-טוכמכר: כל אחת בקומה באותו בניין ? העד, מר פרג': כן. יצוין כי בתמלול סרטון מיום 18.11.2018 נשאל בנו של עבד היכן עבד עובד והוא השיב "הוא עובד, חי בהרצליה". ואולם מלבד אמירה לקונית זו, לא הוצגה בפנינו כל ראיה מבוססת שיש בה כדי לתמוך בטענה שעבד גר בנפרד מהתובעת ובכלל זה עדותו של עבד או מי ממשפחתו/מכריו, איכון טלפון וכיו"ב. על יסוד כלל האמור אנו קובעות שאין בידינו לקבל את גרסת התובעת, אשר לא היתה קוהרנטית, לא נמצאה מהימנה ואשר לא נתמכה בראיות.

משכך מצאנו לקבוע כי החלטת הנתבע ניתנה כדין.

[7: ראו  עבל 298/07 אבו אחמד נ' המוסד לבטוח לאומי (15.4.2008)] סוף דבר: לנוכח האמור, התביעה נדחית.

כמו כן ביום 21.1.2018 שלח הנתבע לתובעת מכתב בדבר שינוי מעמדה לעצמאית- "בהמשך לפנייתך לגבי מעמדך כעצמאית, הרינו להודיעך שאין שינוי בהחלטה. הינך רשומה כעצמאית ע"פ הכנסה חודשית 4740 ₪". לטענת הנתבע בדיקה מקיפה שקוימה בעיניינה של התובעת העלתה כי התובעת מתגוררת עם בן זוגה ומנהלת עמו משק בית משותף, לאור מגוריה המשותפים של התובעת עם בן זוגה , אין היא זכאית לגימלת הבטחת הכנסה מחודש נובמבר 2004.

כמו כן נקבע כי הפלוגתות בתיק:" 1. האם בדין נכתב לתובעת ביום 7/6/17 כי בכוונת הנתבע לשלול מהתובעת את גמלת הבטחת הכנסה רטרואקטיבית והאם בדין נוצר לתובע חוב? 2. ממתי היתה התובעת עובדת עצמאית?3. האם לתובעת יש חוב בדמי ביטוח ומה גובהו?". ביום 5.6.19 הודיע ב"כ הנתבע כי הליכי הגביה יעוכבו בעיניינה של התובעת עד למתן פסק דין וביום 11.6.19 ניתן לכך תוקף של החלטה.

...

שוכנענו כי מחומר הראיות עולה תמונה לפיה בין התובעת למר יוסף עצאר היה שיתוף כלכלי.

על יסוד כל האמור, מסקנתינו כי הוכח שיתוף כלכלי וחיים משותפים בין התובעת למר יוסף עצאר ומשכך יש לראות את התובעת כידועה בציבור של מר יוסף עצאר, לצורך גמלת הבטחת הכנסה בתקופה מושא ההליך, משכך שוכנענו כי אכן החלטת הנתבע ניתנה כדין.

משכך התביעה נדחית.

האם בדין נשללה באופן רטרואקטיבי זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה ששולמה לו בין השנים 2004-2012, מן הטעם שהתברר כי באותן שנים התובע ניהל משק בית משותף עם ידועה בציבור.

ביום 26/3/12 נשלחה לתובע הודעה לפיה נוצר לו חוב בסך 121,312 ₪ עקב תשלום גמלת הבטחת הכנסה שלא היה זכאי לה, מחמת ניהול משק בית משותף עם ידועה בציבור.

...

ביום 25/3/12 לאחר שנבחנו טענות התובע ויתר המסמכים שבתיק, נמסרה לתובע הודעה כי תביעתו לגמלת הבטחת הכנסה נדחית רטרואקטיבית מחודש ספטמבר 2004, לאחר שנמצא כי חי עם ידועה בציבור.

הראיות שהגיש הנתבע מתיישבות יותר עם המסקנה כי התובע לא התגורר בדירה כמטפל אלא כבן זוג של טטיאנה.

נסיעה משותפת זו, שלפי העדויות הייתה לגרמניה, מתיישבת יותר עם המסקנה כי מדובר בבני זוג מאשר עם המסקנה כי התובע היה באותה תקופה מטפל של מר לגר.

לנוכח כל האמור לעיל אנו סבורים כי לא נפל פגם בהחלטת הנתבע לפיה התובע היה בן זוג של טטיאנה במועדים הרלוונטים לתביעה, ולפיכך דין התובענה דנן להדחות.

ביום 22.12.11 הודיע הנתבע לתובעת על הפחתת הגימלה המשולמת לה בנימוק – "עפ"י המידע שבידנו מסרת למוסד לביטוח לאומי מידע מטעה/נמנעת ממסירת מידע המשפיע על זכאותך לגימלה. המידע המוטעה שמסרת הנו בנושא: עקב מגורים משותפים עם מר סמואל בלונפלד. כתוצאה מכך ועל פי סעיף 20 א' לחוק הבטחת הכנסה, יפחתו 25% מהגימלה המגיעה לך לתקופה של 3 חודשים." ממכתב הודעה על חוב מיום 22.12.11 (נ/1) עולה כי נוצר לתובעת חוב בסך 89,824 ₪ עקב תשלומים שלא הגיעו לה על פי חוק הבטחת הכנסה כאשר הסיבה להווצרות החוב הנה – "מגורים משותפים מיום 1.03 ועד 7.05. הקטנת זכאות משעור מיוחד לשעור מוגדל מ-1.99 ועד 12.02". הפלוגתא בה יש להכריע בתיק זה הנה – האם כדין הופחתה זכאות התובעת בדיעבד לגימלת הבטחת הכנסה בעקבות המגורים המשותפים עם בן הזוג.

התובעת הצהירה, במסגרת ההליך שם – "גם כשעבדתי במקום מסודר עבדתי גם בחנות, אחרי העבודה עבדתי גם בחנות, כל השכונה יודעת שעבדתי שם קבוע... הייתי גרה איתו והוא היה בחובות והיה אוכל מכסף שקבלתי מהבטחת הכנסה". לאור האמור, אין ספק כי התובעת ניהלה משק בית משותף עם בן הזוג סמואל בלומנפלד במהלך השנים 1995 ועד לשנת 2007 ועל כן, לא היתה זכאית לגימלת הבטחת הכנסה כיחיד.

...

כל אלה מביאים למסקנה כי בדין נהג הנתבע שעה ששלל את זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה למפרע.

לאור כל האמור ולאור הוראות סעיפים 1 ו-20 א' לחוק דין התביעה להידחות.

ביום 14.6.18 הועדה דחתה את בקשת התובעת לביטול חוב שנוצר לה בשל ביטול רטרואקטיבי של מעמדה כאם יחידה וכפועל יוצא, ביטול רטרואקטיבי של זכאותה לגימלת הבטחת הכנסה (הגימלה).

ביום 9.11.15 נשללה זכאותה של התובעת לגימלה בעקבות מידע שהגיע למוסד שהתובעת מנהלת משק בית משותף עם גרושה (ידוע בציבור).

להלן החלטת הועדה: "נסיבות הווצרות החוב: המבוטחת התגרשה מבעלה ב-2/00 וקיבלה גמלת הבטחת הכנסה מ-10/05 ועד 9/15 כגרושה עם ילדים. בחקירה שנערכה ב-11/15 למבוטחת ולגרוש נמצא כי הם חיים במשק בית משותף כל השנים וכי בעצם לא נפרדו מאז גירושיהם. בנוסף, בן הזוג עובד כנהג מונית והמבוטחת במשק בית, מידע שלא דווח קודם לכן. מחלקת הגבייה הכירה בבני הזוג כידועים בציבור מאז 1/03.

עובדה זו אינה רלוואנטית למידת האשמה של התובעת, לקביעות בדבר ביטול מעמדה כאם יחידה ויצירת החוב וגם לגובה החוב, שכן הנחת המוצא היא שמדובר במשק בית משותף ללא זכאות לגימלת הכנסה.

...

הגרוש נושא ב- 20% מהוצאות הכלכלה, התובעת מבשלת עבור שניהם ומכבסת את בגדי בעלה לשעבר, בני הזוג מקימים ארוחות שישי משותפות (אם כי לטענת התובעת כל אחד מהם יושב בצד, ואינם יושבים יחדיו), והתובעת ובעלה לשעבר נוסעים יחדיו לחו"ל. נוכח הסתירות בגרסאות התובעת ובעלה לשעבר, בכל הנוגע לניהול משק הבית במשותף כפי שמצאו ביטויים בגרסתם לחוקר הנתבע ובעדותם לפנינו , ומשעה שלא ניתן כל הסבר לנסיעות המשותפות של התובעת ובעלה לשעבר לחו"ל, באנו לכלל מסקנה כי הנתבע הרים את הנטל להוכחת טענתו בדבר ניהול משק בית משותף במועדים הרלוונטיים להליך זה".

בבואה להחליט אם יש מקום להפחית חוב על הוועדה לתת את הדעת לא רק למידת אשמתו של הנתבע ומצבו האישי והכלכלי של המבוטח, אלא גם לעצם העובדה שבסופו של דבר המבוטח קיבל גמלה לא לו. בתוך כך, על הוועדה לנווט עצמה בתוך מים לא שקטים, בין זרמים המושכים כל אחד לכיוון אחר.

לאור כל האמור תביעת התובעת כנגד החלטת הוועדה לבחינת חובות שלא להפחית מחובה בשל מכלול נסיבותיה – נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית.