בית המשפט קמא חייב את המערערת לשלם למשיבים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בגין דחיית תביעתה, וכן סך של 55,000 ₪ במסגרת התביעה שכנגד, כפצוי בגין פירסום לשון הרע, וסך של 20,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצרוף אגרת התביעה שכנגד.
באשר לאמירה לפיה מומלץ למערערת ללכת לטפול רפואי, נקבע שעומדת לגל הגנת ס' 15(10) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק"), שכן הפירסום נעשה לאחר שהמערערת הגישה נגדו תלונות למשרד הבריאות, לשלטונות מס הכנסה ומע"מ, שהביאו לחקירת המשיבים, בה נמצא שהללו פעלו ללא דופי.
המשיבים טוענים כי היה עליהם להיתמודד עם דרישותיה הסחטניות של המערערת להשבת כספה, לאחר כ- 17 חודשים בהם השתמשה במכשיר שרכשה, ותוך שהמערערת משמיעה כלפיהם איומים שונים ומשונים, לרבות איום כי תכניס את גל לבית הסוהר ותיסע לכנס רופאים באילת כדי "לעשות לו בושות". כך גם נאלצו המשיבים להיתמודד עם תלונות שווא שהגישה נגדם למשרד הבריאות, מס הכנסה ומע"מ, שהביאו לעריכת פשיטה על ביתו של גל, וכן נאלצו להיתמודד עם נסיון של המערערת לפגוע ביחסיהם עם פאלומר מתוך מטרה לגזול את הזכיון שקבלו ממנה.
באשר לקיומה של תלונה מטעמה של המערערת שהופנתה למשרד הבריאות, העיד גל בס' 39 לתצהירו כי נודע לו על התלונה מפיו של ד"ר פואד גאנם, שאליו הופנתה התלונה, שסיפר לגל כי המערערת אמרה לו ש"צריך להוריד לאבי את הביצים והוא לא ראוי להיות המשווק של פאלומר".
יצויין כי בפרשת רע"א 10520/03 בן גביר הנ"ל נקבע בסופו של דבר כי הגידוף שכוון כלפי המערער מהוה אמנם לשון הרע, אך הפצוי שנפסק לזכותו עמד על 1 ₪ בלבד, וזאת נוכח עברו הבעייתי של המערער שם ותרומתו המכרעת לביטויים הקשים שהוטחו בו.
אחד הטעמים לכך שגידופים, קללות ושאר ביטויים קשים לא בהכרח ייחשבו לשון הרע הוא שממילא, מי שנחשף לביטויים אלה מבין כי הם נאמרים בסערת רגשות, ואיננו נוטה להתרשם מהם יתר על המידה.
ראה גם ת.א. (ת"א) 34543-07 אוזן רחל נ' ווידסלבסקי יוסף (פורסם בנבו, 22.11.2009):
"במקרה דנן, כאשר עו"ד פרדס קיבל את מכתב הנאצה ששלח הנתבע, הוא ידע היטב כי בין התובעת לנתבע קיים סיכסוך שכנים מר ונמהר, וכי הסיכסוך הקצין עוד יותר לאחר שהתובעת האשימה את הנתבע ביצירת מפגעי ריח. על כן, כאשר קרא את גידופיו של הנתבע, פשיטא שדעתו על התובעת לא השתנתה לרעה, ושמה הטוב לא היה אמור להיפגע בעיניו. לכל היותר, דוקא שמו של הנתבע עצמו הוא שניפגע בעיני הקורא הסביר, שכן הסגנון מעיד על האדם."
וכן ראה ת.א. (ת"א) 11455/07 נתנאל נ' בוינס (פורסם בנבו, 12.2.2009), שם נפסק לגבי גידוף הנאמר בעידנא דריתחא, כי "הציבור איננו מייחס חשיבות ממשית לדברים הנאמרים בלהט הוויכוח, ורואה בהם גידוף חסר כל משמעות".
במקרה דנן אין ספק שהמסרון נכתב על ידי גל בעידנא דריתחא, שכן הוא נכתב בסמוך לאחר פשיטת רשות המיסים על ביתו ומשרדו, והשפה העילגת ורוויית השגיאות בה נכתב המסרון, רק מעידה על הלוך רוחו באותה עת.
מכל מקום, בהנחה שהרמיזות בדבר מצבה הנפשי של המערערת מהוות לשון הרע, יש לבחון האם עומדת למשיבים הגנת תום הלב לפי ס' 15 לחוק.
...
לא מצאנו כי במקרה שלפנינו ישנה הצדקה להתערבות כזו.
סוף דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל, באנו לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור.
המערערת תשלם למשיבים את הוצאות הערעור בסך 23,600 ₪.
