מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

זכאות רופא לפיצוי בגין לשון הרע במכתב תלונה למשרד הבריאות

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בית המשפט קמא חייב את המערערת לשלם למשיבים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בגין דחיית תביעתה, וכן סך של 55,000 ₪ במסגרת התביעה שכנגד, כפצוי בגין פירסום לשון הרע, וסך של 20,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצרוף אגרת התביעה שכנגד.
באשר לאמירה לפיה מומלץ למערערת ללכת לטפול רפואי, נקבע שעומדת לגל הגנת ס' 15(10) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק"), שכן הפירסום נעשה לאחר שהמערערת הגישה נגדו תלונות למשרד הבריאות, לשלטונות מס הכנסה ומע"מ, שהביאו לחקירת המשיבים, בה נמצא שהללו פעלו ללא דופי.
המשיבים טוענים כי היה עליהם להיתמודד עם דרישותיה הסחטניות של המערערת להשבת כספה, לאחר כ- 17 חודשים בהם השתמשה במכשיר שרכשה, ותוך שהמערערת משמיעה כלפיהם איומים שונים ומשונים, לרבות איום כי תכניס את גל לבית הסוהר ותיסע לכנס רופאים באילת כדי "לעשות לו בושות". כך גם נאלצו המשיבים להיתמודד עם תלונות שווא שהגישה נגדם למשרד הבריאות, מס הכנסה ומע"מ, שהביאו לעריכת פשיטה על ביתו של גל, וכן נאלצו להיתמודד עם נסיון של המערערת לפגוע ביחסיהם עם פאלומר מתוך מטרה לגזול את הזכיון שקבלו ממנה.
באשר לקיומה של תלונה מטעמה של המערערת שהופנתה למשרד הבריאות, העיד גל בס' 39 לתצהירו כי נודע לו על התלונה מפיו של ד"ר פואד גאנם, שאליו הופנתה התלונה, שסיפר לגל כי המערערת אמרה לו ש"צריך להוריד לאבי את הביצים והוא לא ראוי להיות המשווק של פאלומר".
יצויין כי בפרשת רע"א 10520/03 בן גביר הנ"ל נקבע בסופו של דבר כי הגידוף שכוון כלפי המערער מהוה אמנם לשון הרע, אך הפצוי שנפסק לזכותו עמד על 1 ₪ בלבד, וזאת נוכח עברו הבעייתי של המערער שם ותרומתו המכרעת לביטויים הקשים שהוטחו בו. אחד הטעמים לכך שגידופים, קללות ושאר ביטויים קשים לא בהכרח ייחשבו לשון הרע הוא שממילא, מי שנחשף לביטויים אלה מבין כי הם נאמרים בסערת רגשות, ואיננו נוטה להתרשם מהם יתר על המידה.
ראה גם ת.א. (ת"א) 34543-07 אוזן רחל נ' ווידסלבסקי יוסף (פורסם בנבו, 22.11.2009): "במקרה דנן, כאשר עו"ד פרדס קיבל את מכתב הנאצה ששלח הנתבע, הוא ידע היטב כי בין התובעת לנתבע קיים סיכסוך שכנים מר ונמהר, וכי הסיכסוך הקצין עוד יותר לאחר שהתובעת האשימה את הנתבע ביצירת מפגעי ריח. על כן, כאשר קרא את גידופיו של הנתבע, פשיטא שדעתו על התובעת לא השתנתה לרעה, ושמה הטוב לא היה אמור להיפגע בעיניו. לכל היותר, דוקא שמו של הנתבע עצמו הוא שניפגע בעיני הקורא הסביר, שכן הסגנון מעיד על האדם." וכן ראה ת.א. (ת"א) 11455/07 נתנאל נ' בוינס (פורסם בנבו, 12.2.2009), שם נפסק לגבי גידוף הנאמר בעידנא דריתחא, כי "הציבור איננו מייחס חשיבות ממשית לדברים הנאמרים בלהט הוויכוח, ורואה בהם גידוף חסר כל משמעות". במקרה דנן אין ספק שהמסרון נכתב על ידי גל בעידנא דריתחא, שכן הוא נכתב בסמוך לאחר פשיטת רשות המיסים על ביתו ומשרדו, והשפה העילגת ורוויית השגיאות בה נכתב המסרון, רק מעידה על הלוך רוחו באותה עת. מכל מקום, בהנחה שהרמיזות בדבר מצבה הנפשי של המערערת מהוות לשון הרע, יש לבחון האם עומדת למשיבים הגנת תום הלב לפי ס' 15 לחוק.
...
לא מצאנו כי במקרה שלפנינו ישנה הצדקה להתערבות כזו.
סוף דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל, באנו לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור.
המערערת תשלם למשיבים את הוצאות הערעור בסך 23,600 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום חדרה נפסק כדקלמן:

האם זכאי הרופא לפצוי כספי, מכוח חוק איסור לשון הרע, עקב אמירות המופיעות במכתב? כללי התובע הוא רופא בעל היתמחות ברפואה פנימית, והוא מנהל את מחלקת אישפוז יום במרפאת "דגני" בחדרה, השייכת לשירותי בריאות כללית.
· הנתבע המשיך כי אם אימו היתה מקבלת טפול נכון, היה נימנע ממנה וממשפחתה סבל רב. · לקראת סוף המכתב ציין הנתבע כי "והרי זה העניין – רופאים רשלניים מסוגו של ד"ר ... (ד"ר פלוני – א.ס.) וד"ר גאזי, גורמים להעמסת המערכת בטיפולים נוספים שהיו יכולים להמנע אילמלא רשלנותם." · הנתבע חתם את מכתבו בכך שהוא "מבקש שנושא קבלת ההחלטות וההצמדות לפרוטוקולים יחקר ע"י משרד הבריאות וימוצה עימם (הכוונה לתובע ולד"ר פלוני – א.ס.) הדין". התובע סבור כי האמירות הבאות מהוות לשון הרע (סעיף 14 לסיכומיו): · השוואתו לאותו רופא מפורסם ממחנה רכוז מפורסם (ד"ר יוזף מנגלה); · התהייה כיצד הגיע להיות מנהל מחלקה והאם "רכב על גלי הרשלנות" בדרך לשם; · היותו "שותף סמוי" לד"ר פלוני; · האמירה לפיה לא ברור כיצד יכול היה התובע להיתעלם מתוצאות המעבדה ולהמשיך בטיפול כאילו אחז בו "עיוורון או אטימות" או שהוא אולי חשב שהוא "גדול מאלוהים". · היותו רופא רשלן המעמיס על המערכת בטיפולים נוספים.
ביחס להשוואה עם הרופא המפורסם ממחנה הרכוז ציין הנתבע את הדברים הבאים: "אולם בצר לי, כשרציתי להביע את הקלות הבלתי נסבלת שבה קופדו חייה של אמי, לא מצאתי דוגמא יותר חותכת ומזעזעת מזו שהעלתה בי האסוציאציה המוזכרת בכתב התלונה. יתכן ואשמתי בכך שלא מצאתי דוגמא יותר טובה מפאת דלות שפה או חוסר דימיון ועל כך אני יכול רק להיתנצל וטוב שלא היה נכתב." האם הפרסומים מהוים לשון הרע סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע כדלקמן: "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
...
הנתבע הוכיח את תום הלב גם אם תומר שלא הוכחו התנאים לתחולת סעיף 16(א) לחוק, סבורני כי הנתבע הוכיח קיומו של תום לב, אף ללא סיוע של החזקה אותה מעניק סעיף זה. ודוקו.
סוף דבר לאור האמור אני מורה על דחיית התביעה.
בשים לב למכלול המפורט לעיל החלטתי שלא לעשות צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

כב' השופט רובינשטיין הוסיף וציין באותו פסק דין בעיניין זה: "עוד יש לזכור, כי כשם שלא כל קריאת גנאי ברחובה של עיר מקימה עילת תביעה, כך אף לא כל פירסום מגנה ומגונה באנטרנט מהוה עילה. רבות מן התגוביות הן דברי הבל ברמה ירודה, שכל בר דעת מבין כי אין לייחס להן כל משקל, וערכן העוולתי בהתאם". מן הכלל אל הפרט משעה שנקבע כי מתמלא יסוד "הפירסום" ביחס לפרסומים נישואי התביעה הרי שהשאלה הצריכה להכרעה היא האם הפרסומים מהוים "לשון הרע". לאחר בחינת הפרסומים בהתאם להוראות החוק ופסיקת בית המשפט העליון ,ובראי האיזונים הנדרשים בין הזכויות המתנגשות של חופש הביטוי ושל זכות התובעת לשם טוב ויתר השיקולים הצריכים לעניין, הרי שלא מצאתי כי הפירסום הראשון עולה כדי "לשון הרע" ואילו ביחס למכתב התלונה מצאתי שחלקים מסוימים בו עולים כדי לשון הרע שאינם מוגנים על ידי איזו מבין ההגנות הקבועות בחוק לרבות לעניין הגשת תלונה לגורם מוסמך ואנמק.
· מהמקובץ עולה כי חלקו של מכתב התלונה, אשר אינו מתייחס לסוגיית בדיקת הדם, מהוה לשון הרע וככזה אינו נהנה מהגנה כלשהו ואינו מוגן על ידי עיקרון תום הלב ויש בו כדי להצדיק חיוב הנתבעים בפצוי התובעת.
עוד נקבע בהקשר זה: "בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו, ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיוידואלית. אין לקבוע "תעריפים". בכל מקרה יש להיתחשב בטיב הפירסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים.
באותו עניין בית משפט השלום דחה תביעת לשון הרע שהגיש התובע, רופא במקצועו, ביחס למכתב תלונה ששלח הנתבע למנכ"ל משרד הבריאות, שכלל ביטויים פוגעניים ומכפישים ביחס לתובע.
...
לסיכום, בחינת הפסיקה שהובאה לעיל אל מול נסיבות המקרה דנן, אופי הפרסום, היקף הפרסום, הביטויים הקשים האמורים בו, היעדר תום הלב הגלום בו ואי האמונה באמיתות האמור בו כפי שעלתה מעדויות הנתבעים בעצמם, לרבות ביחס למועד הפרסום בפועל ולא רק בדיעבד אל מול הפגיעה בשמה הטוב של התובעת במקום עבודתה והפסיקה הקיימת ובשים לב למעמדה של התובעת כרופאת ילדים בקהילה - מוביל למסקנה כי יש להטיל על כל אחד מהנתבעים חיוב בסך של 7,500 ₪ ובסך הכול 15,000 ₪ לשניהם יחד.
סוף דבר התביעה ביחס לפרסום הראשון - נדחית.
התביעה ביחס למכתב התלונה - מתקבלת באופן חלקי.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום נתניה נפסק כדקלמן:

לפני תביעה כספית על סך 200,000 ₪ בגדרה עתרה התובעת, רופאה במקצועה, לפצוי מכח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), בגין פירסום שפירסמה הנתבעת ברשת הפייסבוק ובגין מכתב תלונה נגדה שהפנתה לקופת חולים "מכבי". בנוסף עתרה התובעת למתן צוים אשר יורו לנתבעת לפרסם דברי תיקון או הכחשה לתוכן הפרסומים וכן לחדול מפרסומים דומים.
אשמח לשלוח את הסרטונים מכיוון שפה איני יכולה להעלות קובץ זה. אודה לתגובתכם ומיידעת שמשרד הבריאות יקבל גם את מכתב זה. בברכה, אורפז רפאל" טענות הצדדים לטענת התובעת הפרסומים מהוים לשון הרע ונועדו לפגוע בה, כאשר בחינה אובייקטיבית של תוכן הפירסום הראשון מובילה למסקנה כי היא רופאה גרועה, שרוב מטופליה אינם מרוצים מטיפולה המקצועי, כי היא גרועה ומסוכנת במידה כזו שאמא שהפקידה בידיה את הטיפול בבנה צריכה להיתנצל בפניו, שהתובעת מפרה את חובת הסודות ומפרסמת פרטים אישיים של מטופליה, כי התובעת ידועה כרופאה בעייתית והגורמים המקצועיים מכירים בכך, שהיא אשה כוחנית ואלימה שאינה מוכנה ליפתור מחלוקות בדרכי שלום וכי בפועל סרבה לקבל ילד שזקוק לטפול רפואי.
בת"א (חדרה) 1517/02 ד"ר עפו אגבאריה נ' ודיע אגבאריה (23.5.2004) דן בית המשפט בתביעת רופא שהיה גם חבר מפלגה בגין לשון הרע נגדו שפורסמה במכתב שהופנה לועד המרכזי של מפלגתו ולטענתו גרם לו נזק הן מקצועי והן במישור הפוליטי ופסק לזכותו פיצוי בסך 30,000 ₪, אלא ששם דובר במי שבקש לעמוד לבחירה מטעם המפלגה והיה בפירסום כדי לגרום לו נזק גם במישור זה ולא רק כרופא.
בת"א (מחוזי י-ם) 3865-09-12 יורם פינקלשטיין נ' אבינועם רכס (21.2.2016) עסק בית המשפט בתביעת לשון הרע שבסופה חייב את הנתבע בפצוי בגין מכתב ששלח למערכת כתב עת רפואי בו ייחס לתובע שימוש בתואר פרופיסור שלטענתו לא היה זכאי לשאת והדבר הביא להשעייתו ממערכת כתב העת וחייב אותו לפצות את התובע בסך 7,000 ₪, אולם שם דובר במקרה בו אכן היו קשיים בשימושו של התובע בתואר פרופיסור והמכתב הופנה לגורם ספציפי ולא פורסם ברבים.
...
בהקשר זה יוער כי חרף החלטתי בתום ישיבת ההוכחות לא הגישה הנתבעת את הסרטון לתיק בית המשפט על גבי החסן נייד או באמצעות הגשת קישור לסרטון ולכן התייחסותי לראיה זו מוגבלת למה שנאמר לגביה בפרוטוקול.
לפיכך ניתן, לכאורה, להתבסס על ההלכות שנקבעו לגבי העבירה הפלילית של פרסום לשון הרע" (וראו גם ע"א (מחוזי ת"א) 63784-06-16‏ שרלי צלקישוילי נ' אלטשולר שחם קופות גמל בע"מ (3.6.2018) פסקה 17; ע"א (מחוזי חיפה) 58682-12-20‏ האוניברסיטה הפתוחה - הלשכה המשפטית נ' יואב יצחק (20.4.2021) פסקה 18; ת"א (מחוזי מרכז) 50565-06-11‏ ספייס-יט בע"מ נ' ג.ג.י. ריהוט משרדי גלובל ישראל שותפות מוגבלת (28.7.2021) פסקה 208; ת"א (מחוזי חיפה) 57373-04-18 רמי חסון בע"מ נ' צביקה גנדלמן (30.12.2021) פסקה 441 ועוד רבים) כפי שכבר הבהרתי לעיל, סבורני כי אכן מדובר במקרה בו אף אם הועצם התיאור העובדתי לעומת המציאות ונטענו כלפי התובעת טענות עובדתיות שלא הוכחו וגם כאלה שהוכח כי אינן נכונות, מדובר בפרסום שבוצע על ידי מי שלפחות במישור הסובייקטיבי חוותה חוויה לא נעימה במפגשה עם התובעת ופרסומיה היו תגובות לחוויה זו שהתבססו על תסכולה ופגיעתה, אף אם לא בצדק או למצער לא בצדק גמור.
לאחר בחינת מכלול השיקולים שהובאו לעיל, נוכח העדר הוכחת נזק שנגרם לתובעת בשל הפרסום הראשון אך בה בעת נוכח היותו בעל פוטנציאל פוגעני והותרתו במשך זמן לא מבוטל, נוכח העובדה שלא מן הנמנע שחלק מרכיבי הפרסום משקפים את חווייתה הסובייקטיבית של הנתבעת ונכתבו בסמיכות זמנים להתרחשות בעוד היתה נסערת מן ההתרחשות ובשים לב למצבה הכלכלי והאישי שהוביל גם לייצוגה על ידי הסיוע המשפטי, סבורני כי יש מקום לפיצוי ברף הנמוך של סכום הפיצוי הסטטוטורי על פי סעיף 7א(ב) לחוק שיש בו במקרה זה כדי להשיג את תכליות הפיצוי באופן הולם לנסיבותיה הכוללות של פרשה זו. סוף דבר התביעה מתקבלת ביחס לפרסום הראשון בלבד.
הפועל היוצא מכלל האמור לעיל הוא שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 12,000 ₪ ומורה לה לחדול מפרסומים דומים.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2024 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

התובע, רופא מומחה בנוירוכירורגיה ובעל תת היתמחות בנוירוכירורגיה אונקולוגית ורדיוכירורגיה, הגיש תביעה לפצוי כספי בסכום כולל של 2,228,315 ₪ בגין הפרת דיני המינהל הצבורי, הפרת חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981 (להלן – חוק הגנת הפרטיות), הפרת חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע), פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש.
עוד נטען כי פרופ' הלברטל, שהיה באותה העת, מועמד לניהול בית החולים במקום המנהל היוצא, פרופ' ביאר, עשה יד אחת עם ד"ר סוירי על מנת להוכיח למשרד הבריאות את יכולת הניהול שלו וכן כי פרופ' סוסטיאל שתלונותיו הניעו את מהלך הפיטורים, פעל משיקולים כלכליים וזרים ועל רקע קנאת רופאים.
עם זאת, מקובלת עלינו עמדת התאגיד כי לנוכח פיטורי התובע מבית החולים כמו גם נסיבות הפיטורים, לא היה ניתן להמשיך ולהעסיקו בתאגיד ועל כן בהתאם לפסיקה התובע אינו זכאי לפצוי כספי בגין אי קיום שימוע על ידי התאגיד[footnoteRef:112].
לשון הרע לטענת התובע, מסירת המידע אודות הכוונה לזמנו לשימוע בגין הסטת חולים מהרפואה הציבורית לפרטית ועוד בטרם נימסר לו הזימון לשימוע עולה כדי פירסום לשון הרע ומזכה אותו בפצוי כספי בגין הפרת חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע).
בעניינינו, מתקיימות ההקלות הקבועות בסעיפים 19(1) ו -19(2) לחוק איסור לשון הרע, שכן אין מחלוקת שהיו תלונות אחרות כגון התלונה של ב"נ וי"פ וד"ר אבזגאוז מתייחס במכתבו לתופעה החוזרת, היינו לכך שהובאו לידיעתו התלונות האחרות.
אשר על כן, אנו מעמידים את גובה הפצוי בגין לשון הרע על סך 20,000 ₪.
...
פיטורי התובע מבית החולים בסמוך לתום תקופת הניסיון וכפועל יוצא, פיטוריו גם מהתאגיד ומהטכניון גרמו לו לצער רב עקב הפגיעה בהכנסות ובמעמד ובפרט על רקע הסיקור התקשורתי של הליך הפיטורים והשלכותיו על שמו הטוב והמוניטין המקצועי בבית החולים ומחוצה לו. כך גם, לאחר הפיטורים, התובע לא הצליח למצוא עבודה בארץ לרבות כרופא נוירוכירורג כללי בקופת חולים ובתפקידים שונים בחברות תרופות ובחברות הזנק רפואיות ובסופו של דבר, נאלץ להעתיק את מקום מושבו ומשפחתו לחו"ל. בנסיבות אלו, אין מחלוקת שנגרמה לתובעת עגמת נפש רבה בעקבות הפיטורים.
] סוף דבר 101.
בהתחשב בסכום התביעה והיקפה ביחס לתוצאה, התובע ישלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות בסך 10,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו