[20: עס"ק (ארצי) 31963-06-14 עריית באר-שבע – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, מיום 1.9.15.
כלומר, לפי עדותה של הגב' גרין, העובדה כי הערייה עצמה היא זו שמנכה לעובדים כספים לפנסיה התקציבית מידי חודש אינה מצביעה בהכרח כי עובדים אלה יהיו זכאים בבוא היום לפנסיה תקציבית, אלא שניכוי זה מהוה תנאי מקדמי לבחינת זכאותו של העובד לפנסיה תקציבית.
]
שביעית, הנתבעת טוענת כי יצירת מצג לפיו עובד במעמד התובעת זכאי לפנסיה תקציבית, אינה יוצרת זכאות לפנסיה זו וזאת בהתאם לפסק הדין בעיניין באר טוביה[footnoteRef:46].
[46: ע"ב (ב"ש) 2164/06 נתן בר-מועצה אזורית באר טוביה, מיום 15.1.09.
...
הנתבעת טוענת כי מאחר שהתובעת לא הייתה עובדת קבועה במסגרתה, הרי שלא קמה לה זכות לפנסיה תקציבית ואף לא לפנסיה צוברת, וכי התובעת קיבלה את כל הזכויות המגיעות לה, כפי שפורטו בחוזי ההעסקה, עליהם חתמה מידי שנה, ועל כן יש לדחות את תביעתה.
לפיכך, גם מן הטעם הזה אין בידינו לקבל את ההשוואה.
כללו של דבר, לאור האמור לעיל, דין התביעה להחזר הפרשי שכר להידחות.
סוף דבר
התובעת זכאית לפנסיה תקציבית החל ממועד פרישתה, על בסיס 127 חודשי שירות מזכים בהם עבדה מעל שליש משרה.