זכאות נכי עבודה לקצובת ימי הבראה

בתביעה שלפנינו, טוענים התובעים, שהוכרו כנכי עבודה, שמכוח הכרתם ככאלה הם זכאים ל "קצובת ימי הבראה". על פי האמור בכתב התביעה, הזכאות לקצובת הבראה הינה פועל יוצא מהחבות ל"ריפוי החלמה שקום ושקום רפואי" שבסעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה 1955 (להלן : "החוק").

...

מכל מקום, ולגופו של עניין, דין תביעה זו להידחות.

אשר על כן, ונוכח האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

אין ספק כי נסיבות המקרה דנן מצדיקות השתת הוצאות לטובת אוצר המדינה גם על התובעים, אשר שבים ומנצלים את העובדה שבתביעות כנגד המוסד לביטוח לאומי אין חובת תשלום אגרה ובתי הדין אינם נוהגים להשית הוצאות גם מקום בו תביעות נדחות, אולם הפעם יחוס עליהם בית הדין.

ברם, לאחר שהגענו למסקנה, כי התובע עבד במשרה מלאה, זכאי התובע מכוח צו ההרחבה בדבר הישתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש, לקצובת דמי הבראה עבור 6 ימים בגין 14 חודשי עבודה, לפי תעריף של 374 ₪ ליום לסך של 2,244 ₪ בנכוי סך של 1,372 ₪ אשר שולם לתובע.

יש לתמוה על טענה זו, שהרי לא הועברו כספים כלל לחברת ביטוח כלשהיא עבור התובע, לאיזה חברת ביטוח היה אמור התובע להגיש את תביעתו? סעיף 19א(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, קובע: (א) "יראו כשכר מולן גם סכום שמעסיק חייב לקופת גמל, בין שהסכום מגיע ממנו במישרין ובין שהמעסיק חייב לנכותו משכר העובד, ובילבד שהסכום אשר חייב המעסיק לנכות לא שולם לקופה תוך 21 ימים מהיום שבו רואים כמולן את השכר שממנו היה עליו לנכות או שהסכום שהמעסיק נתחייב לשלמו שלא בדרך ניכוי לא שולם תוך 21 ימים מהיום שבו היו רואים כמולן את השכר שלגביו קיימת החבות; והוא בין שהשכר הולן ובין שלא הולן.

...

הנתבע לא חזר בו מההאשמות החמורות שייחס לתובע למרות שלא היה לו על מה להתבסס ולאחר שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה, כ "תאונת עבודה" ולמעשה לא תיקן את הטעויות שנוצרו, על כן אנו סבורים שבנסיבות אלה מן הראוי יהא לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו, פיצוי אותו מצאנו לנכון להעמיד על שכר של חודש אחד - 5,181 ₪ ברוטו.

הנתבע בחר שלא להעיד את עורך החשבונית, על כן - טענת הקיזוז של הנתבע - נדחית.

לסיכום: אשר על כן ולאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים שהנתבע ישלם לתובע הסכומים מטה בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל: פיצויי בגין הפרת חוק הודעה לעובד בסך 2,500 ₪ פדיון חופשה בסך 1,196 ₪ דמי הבראה בסך 872 ₪ פיצויי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה בסך 3,144 ₪ פיצויי הלנת כספי פנסיה בסך 2,000 ₪ פיצויי פיטורים בסך 5,181 ₪ פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 2,500 ₪ בנוסף, הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

הפסדי פנסיה ותנאים סוצאליים לטענת ב"כ התובע, הנתבעת משלמת לעובדיה דמי הבראה מדי שנה, כאשר עד שנת 2033 מגיעים לתובע 182 ימי הבראה, כשיום הבראה במיגזר הפרטי עומד על 378 ₪ ליום.

המשכורת שחושבה לפי נתוני המל"ל כוללת גם את קצובת ההבראה, אם היה התובע זכאי לה. כמו כן, אין לחשב חישוב נפרד את ימי החופשה, שכן התובע מקבל פיצוי על מלוא החודש ומלוא השנה, בין אם עבד ובין אם לא עבד.

כן שולמה לתובע גמלת נכות מעבודה בין השנים 2012-2015, בסך של 125,470 ₪ (אישור מיום 9.12.15 על תשלומים בגימלת נכות מעבודה מתחילת הזכאות).

...

בכל הנוגע לתשלומים עתידיים, אני מקבל את קביעתו שהיוון התשלומים בעתיד עומד על סך 828,183 ₪.

שכר טירחת עו"ד אני דוחה את טענת התובע, שיש לנכות מניכויי המל"ל את סכום שכר טירחת עו"ד שיש לשלם עקב טיפולו של עורך דין בהגדלת הקיצבאות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התובע זכאי לפיצוי כדלקמן: הפסדי שכר לעבר 230,534 ₪ הפסדי שכר לעתיד 596,412 ₪ הפסדי פנסיה 99,234 ₪ הוצאות רפואיות 20,000 ₪ עזרת צד ג' 80,000 ₪ כאב וסבל 187,500 ₪ סה"כ 1,213,680 ₪ ניכוי תשלומי מל"ל 1,011,838 ₪ יתרה 201,842 ₪ על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 201,842 ₪, בתוספת אגרת התביעה, ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך 30,700 ₪.

הנתבעת בוחנת את השכר ברוטו של התובע, מבלי להתייחס לשעור המס, התובע מסתכל על השכר ללא תוספות מיוחדות שאינן משתלמות מידי חודש כדוגמת דמי הבראה פדיון ימי חופשה וכד' וכן טוען שכרו עלה עקב שווי רכב.

התובע טען לעניין קצובת האש"ל היומית לה הוא זוכה בגדר נסיעותיו לחו"ל, חשוב להבין שמדובר בהחזר הוצאות כאשר הוא נמצא בחו"ל, מתוך הנחה שהוא נידרש להוצאות אלו.

מבחינת אובדנו של היחיד, יש לבחון את כלל הנסיבות ובכללן אופי העבודה, חזרה לעבודה ואף טיבו של המעביד (ביחס לבחינת הסיכוי, כי ההישתכרות בעתיד תהא קטנה מזו שבהווה, לצורך קביעת הזכות לפיצויים והיקפה בגין אבדן כושר הישתכרות ראו: ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש ואח' (31/12/81); ראו גם ע"א 286/89 קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") (1/12/1989) וכן ראו פסק דינו של כב' השופט עמית בעא 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (11/1/2015), שם חזר בית המשפט על ההלכה, שיש להבחין בין נכות תפקודית לבין ראש נזק של גריעה או אובדן כושר הישתכרות, שהוא אך אחד המישורים של התיפקוד הכללי, אם כי ברוב המקרים המרכזי, לצורך חישוב הפיצויים המגיעים לנפגע.

...

התובע לא הניח נימוק משכנע להימנעותו מלעשות כן. גם לא שוכנעתי שקיים הסבר סביר, לאי הבאת בן משפחה שיתאר את המצב הקשה הנטען של התובע שלא ישן בלילות, עייף כל היום וחסר יכולת תפקוד.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את גילו של התובע, השכלתו וכישוריו ואת תפקודו לאחר התאונה, אני מוצאת לנכון להעמיד את פגיעתו התפקודית של התובע בגין התאונה על שיעור של 14% שיעור שמשקף בצורה מהימנה יותר את מצבו התפקודי של התובע בשים לב לראיות שהובאו בנוגע לרמת התפקוד שהוא מפגין.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 257,682 ₪ בתוך 30 יום, בצירוף ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

אין חולק כי המבקשת שילמה את המקדמה בסך 7,000 ₪, כי המשיב פנה בתביעה כפי שנתבקש וכי המבקשת הוכרה כאלמנה על פי החוק (מכתב קצין התגמולים, נספח ז' לכתב התביעה) וזכתה לתגמולים לכל ימי חייה, לרבות קצובת הבראה, רכב רפואי, עזרה בבית, ומענק לשני ילדיה, בהגיעם לגיל 30 וכן קיבלה תשלום רטרואקטיבי של 12 גימלאות בסך 8,000 ₪ לכל חודש.

המבקשת היתגוננה בטענות דומות לאלו שעלו בהתכתבויות, אך פירטה אותן כדלהלן: המבקשת טוענת כי השיב הציע לה את שירותיו, כמומחה בתחום מיצוי הזכויות מול משרד הביטחון, עת יצאה מדיון בוועדה רפואית בבי"ח רמב"ם, בעיניין קביעת נכותו של בעלה, שנפטר לפני שניתנה החלטה על החמרת מצבו.

המשיב חוזר על טענותיו בדיון, לפיהן המבקשת חתמה על ההסכם לאחר שקבלה, היא ובני משפחתה, אחייניתה שנכחה בפגישה ובני מישפחה אחרים טלפונית, הסברים, כי המבקשת שילמה את התשלום הראשון רק לאחר כשבועיים מחתימת ההסכם, ויכלה לבקש לבטלו בכל עת לפני התשלום, וכי המבקשת מתנערת מחובתה על פי ההסכם לאור תחושתה כי המשיב עבד פחות מדי עבור סכום גבוה מדי.

...

בהסכם נקבע כי המבקשת תשלם למשיב מקדמה בסך 7,000 ₪, ששולמה, ולאחר שתוכר כאלמנה לפי חוק משפחות חיילים, תשלם למשיב סכום השווה לשנים עשר תגמולים חודשיים, שתקבל, ומסכום זה תופחת המקדמה בסך 7,000 ₪.

אני דוחה את טענות המשיב בסיכומים לעניין יתרת הסכום שבמחלוקת, לאור תשובת המבקשת בעניין גימלתה נכון ליום הדיון, שכן מדובר בתביעה לסכום קצוב, והכתוב בה הוא המחייב, כל עוד לא תוקן.

המבקשת הציגה הגנה אפשרית, הפוגמת בהסכמתה לתוכן ההסכם, ואני מקבלת את בקשת הרשות להתגונן ביחס ליתרת סכום התביעה בטענות המבקשת.