ביום 11.10.15 נדחתה תביעת התובעת לתשלום דמי לידה מן הטעם כי עבדה בתקופה זו. למעט 38 ימים בהם שהתה "בבית החלמה והבראה לאם ולילד" ובתקופת שהותה בבית אימה, לא שולמו לתובעת דמי לידה.
.
(ה) (1) עובד הזכאי לחופשת לידה לפי סעיף 6(ז1) לחוק עבודת נשים, וכן עובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, זכאי לדמי לידה בעד פרק הזמן שלרגל חופשת הלידה ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה:
(א) הוא עובד או עובד עצמאי כאמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים;
(ב) שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; לעניין סעיף קטן זה, "היום הקובע" – יום הלידה או היום שבו הפסיק לעבוד, לפי המאוחר;.
...
לאור עדותה המהימנה של התובעת הנתמכת בעדות העדה מטעמה אשר הייתה אמינה ועקבית ממנה עולה כי היא בצעה את עבודת התובעת בתקופת חופשת הלידה, יש לקבל את התביעה.
חרף הסתירה בדבריה לעניין "משך ההתלמדות" לא מצאנו כי יש בעובדה זו לרוקן גרסתה מתוכן או להטיל ספק בגרסתה , אשר הייתה רצופה ועקבית ממנה עלה באופן מפורש כי את עבודת התובעת קרי, העיסוק במכירות ותיאום פגישות עם לקוחות, בוצעה לבדה ללא כל מעורבות מצד התובעת.
לאחר ששמענו את עדות התובעת והעדה מטעמה גב' דרהין, שוכנענו כי על אף שהתובעת בצעה רישום טכני שאינו יום יומי אלא בחלוף מספר ימים , אשר נמשך דקות ספורות ואינו בליבת עבודתה אשר עיקרה בתיאום פגישות עם לקוחות ומכירת מוצרי המפעל ללקוחות, התוצאה היא כי עיסוקה בעבודתה בתקופת חופשת הלידה היה עיסוק מינורי ופחות באופן משמעותי מעבודתה והיקף העבודה הרגילה אותה בצעה באופן שוטף.
