"
עוד הדגיש בית הדין הארצי באותו המקרה, כך:
"המחוקק בחר באופן מכוון שלא לאפשר לעקרת הבית לקבל את קצבת הזיקנה בגיל המותנה והצעיר יותר, אלא אם צברה תקופת אכשרה כעובדת מבוטחת בתקופות שקדמו להיותה "עקרת בית", או ככל שקבלה קצבת נכות בתקופה שטרם הגיעה לגיל 60 (כיום 62).
נפנה שוב לעדותה של עדי, שהסבירה כי לא ניתן לתת ייעוץ על זכאות עתידית לקיצבת אזרח ותיק, היות שזו תלויה בגורמים רבים (תושבות, מצב משפחתי, תקופות עבודה וכיו"ב):
"אנחנו לא נכנסים לעניין של אם תעבדי אז ייצברו לך תקופות לקיצבת זקנה, אם לא תעבדי אז לא, כי אנחנו לא יכולים לדעת את הדברים האלה מראש כי זה קבלת קצבה, אני לא ממחלקת אזרח וותיק אבל הקבלת קצבה תלויה בהרבה גורמים שיכולים להשתנות במהלך השהות שלה בחו"ל או בכלל במהלך החיים שלה, כי גם המצב המשפחתי משפיע על תקופת ההכשרה וגם אם היא עבדה או לא עבדה. אנחנו לא יכולים לצפות ולהגיד לה את כל הנתונים."
עדי אף הוסיפה והסבירה, שאם כן היתה מועלית שאלה ספציפית כלשהיא על ידי הבעל אלחן במהלך הפגישה, ביחס לתובעת, הוא היה מופנה למחלקת אזרח ותיק של הנתבע:
"אם מישהו שואל שאלות ספציפיות 'אני אקבל קצבה, אני לא אקבל, מתי אני זכאי' אני מפנה אותו לקבלת קהל, למחלקת אזרח וותיק", וגם "אם מישהו שואל... לגבי קצבת... אזרח וותיק, 'האם יש לי זכויות, האם אני אקבל כשאני אגיע לגיל' אז ברור שאנחנו מפנים, בטח."
עוד נציין, כי לא ניתנה תשובה מטעה בשלב זה על ידי נציגי הנתבע (ומכל מקום, התובעת ו/או הבן אמין לא טענו זאת בתצהיריהם), ועדי אף הוסיפה וציינה, כך:
"... [ו]אנחנו אומרים את זה 'אתה צובר תקופות הכשרה לקיצבת אזרח וותיק, אשה נשואה פטורה מתשלום'. אני לא אומרת שאשה נשואה שפטורה מתשלום לא צוברת כי אני לא מתעסקת עם זה, אני ממחלקת הגבייה, אני לא יודעת מה כן נחשב ומה לא."
עוד נעיר, כי התובעת ו/או הבעל לא פנו לאחר-מכן למחלקת אזרח ותיק, וכפי שעלה גם מעדותה של שירלי, העובדת במחלקת אזרח ותיק בסניף קריות של הנתבע.
ראו גם תשובתה של באת-כוח הנתבע שניתנה באותו המעמד: "גם אם היתה התובעת מגיעה לפגישה ופותחת הוראת קבע והיתה משלמת דמי ביטוח היא לא היתה נחשבת כמבוטחת".
זאת ועוד, נפנה פעם נוספת לעדותה של עדי, אשר הסבירה כי הסדר התשלומים נועד לשמור על התושבות וביטוח הבריאות הממלכתי לתקופה שעד 5 שנים.
...
]
מעבר לאמור לעיל עד כה, לא שוכנענו כלל וכלל, שגם אם עניינה של התובעת אכן היה עולה בשלב זה (וראו טענת בא-כוח התובעת בדיון המוקדם השני – "ככל שהיתה מקבלת ידוע(ה) אודות המעמד שלה היתה פועלת לשנות את המעמד"), התובעת היתה מכלכלת את צעדיה באופן שונה, ועובדת בהיקף אחר, מעבר להיקף המועט מאוד, שבו היא עבדה באותה תקופה שבמחלוקת.
הנימוק הרביעי לעמדתנו – בפן הנורמטיבי, מקובלת עלינו עמדת הנתבע, אשר מציין כי אין לו חובה ליידע מבוטחים אודות זכויות המעוגנות בהוראות הדין, היות שלאחר שפורסם חוק ברשומות, קיימת חזקה כי כל אדם יודע את הוראותיו, ואין רלבנטיות לעצם הידיעה / אי-הידיעה.
]
לסיכום
לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.
