זכאות לקצבת זיקנה מגיל 70 ללא קשר להכנסה

מעסיק אשר לא שילם את דמי הביטוח הלאומי יחוייב בתשלומי פיגורים (סעיף 364 לחוק): מיום 1.4.2004 תיקון מס' 66 ס"ח תשס"ד מס' 1919 מיום 18.1.2004 עמ' 59 (ה"ח 64) (2) המעביד לא ינכה משכר עובדו את האחוזים האמורים בעד הזמן שבעדו מגיעה למבוטח קצבת זקנה ובעד הזמן שלאחר הגיע המבוטח לגיל 70 שנים בגבר או לגיל 65 שנים באישה, ובאשה – לגיל הקבוע לגביה, בהתאם לחודש לידתה, בחלק ד' בלוח א'1, בכפוף להוראות סעיף 245(ב2), אף אם לא מגיעה למבוטח קצבת זקנה, ואם העובד הוא שוטר כמשמעותו בחוק המישטרה או סוהר כמשמעותו בחוק שירות בתי הסוהר, לא ינוכה משכרם הנכוי כאמור בפרט 6 ללוח י'; ואולם המעביד רשאי להפחית מדמי הביטוח שהוא חייב בהם את הסכומים שהיה מנכה משכרו של העובד אלולא הוראה זו בחוק.

עם זאת, החוק קובע כי הנתבע יכול לותר על תשלום דמי ביטוח, על קנס ועל ריבית (סעיף 370 לחוק): מיום 1.7.2017 תיקון מס' 187 ס"ח תשע"ז מס' 2592 מיום 29.12.2016 עמ' 297 (ה"ח 1083) (א) לא נרשם מעביד לא נרשם מעסיק בהתאם לתקנות על פי סעיף 379 או לא שילם במועד התשלום את דמי הביטוח בעד עובד פלוני, ולפני הרישום או אחרי מועד התשלום ולפני סילוק הפיגורים קרה לעובד מקרה המזכה לגימלה, רשאי המוסד לתבוע מהמעביד סכום פקיד גבייה ראשי, בכיר, שהמינהלה הסמכה לעניין סעיף זה (בסעיף זה – פקיד גבייה ראשי) לחייב את המעסיק בסכום השווה לגימלאות בכסף ששילם המוסד, או שהוא עתיד לשלמן, ואת השווי הכספי של הגימלאות בעין שניתנו לזכאי לגימלה, בקשר לאותו מקרה; הסכום המירבי שרשאי פקיד גבייה ראשי לחייב בו את המעסיק לפי סעיף זה, יהיה כמפורט בטור ב' ללוח י"א1 בהתאם לתקופה שחלפה מהמועד שנקבע לתשלום דמי הביטוח לפי סעיף 353 או מהמועד שהיה עליו להרשם לפי סעיף 379, לפי העניין, כמפורט בטור א' ללוח האמור.

טוען הנתבע בסיכומיו כי על פי "הילכת גדות, להבדיל מקביעת ההכנסה, שיקול דעתו של הנתבע ביחס לקנסות/תום לב אינו מוגבל לקביעות מ"ה ולא הוכחה קביעה פוזיטיבית כאמור. לחלופין משעה ששומת מ"ה כללה מרכיב ריבית ריאלית לכל הפחות הנתבע זכאי לחייב ברכיב זה (4%)" (סעיף 17 לסיכומי הנתבע) (ההדגשה במקור – א.ג.כ.).

...

לא מצאנו בהלכת גדות אבחנה לעניין קנסות.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ והוצאות משפט 1,000 ₪.

מר שומר מדגיש כי הפטור שניתן ל"עקרות הבית" מתשלום דמי ביטוח (תוך ביטול גם של אפשרותן לבטח עצמן בביטוח רשות) למעשה פוגע בהן, דוקא במצבים הקשים של נכות לעת זקנה, וכי אין הצדקה כי אישתו לא תקבל דבר בעוד ש"עקרת בית שהגיעה לארץ אחרי גיל פרישה ומעולם לא שילמה ולא ניתן לה פטור" - תהא זכאית לקיצבת זקנה מיוחדת מכוח ההסכם שנחתם בקשר לכך.

המוסד מוסיף כי אין זה נכון כי עקרות הבית נותרות ללא כסוי בטוחי כלשהוא בתקופת הפער שבין הקיצבאות, שכן הן זכאיות לגימלת הבטחת הכנסה ככל שהן עומדות בתנאים הרלוואנטיים; זכאיות לגימלת סיעוד ככל שמצבן מצדיק זאת (וגב' שומר ז"ל אכן קיבלה בפועל גמלת סיעוד בתקופת מחלתה); ובנוסף בעליהן של גב' כסאברי וגב' אליאס (וכן בעלה של גב' שומר בחייה) מקבלים תוספת עבורה במסגרת קצבת הזיקנה המשולמת להם, עד למועד בו תהיינה זכאיות לקיצבת זקנה מכוח עצמן (גב' אליאס אף מקבלת לבקשתה את תוספת התלויים, בסך של 1,155 ₪ לחודש, ישירות לידיה, כאשר קצבת הזיקנה לה תהא זכאית עם הגיעה לגיל 70 תעמוד על 1,531 ₪).

האם הסדר זה פוגע באחת מהזכויות החוקתיות המוגנות במסגרת חוק היסוד? המערערים הדגישו בעיקר את הפגיעה הנגרמת לשיטתם בזכות לקיום בסיסי בכבוד, אך צודק המוסד שלא די לטעון זאת בעלמא, ולא הוכח כלל ועיקר (לפחות במסגרת ההליך שהתקיים לפנינו) כי קביעת זכאות לקיצבת זקנה מגיל 70 ולא טרם לכן, למבוטחת שממילא לא הייתה חלק מעולם העבודה, פוגעת בפני עצמה במינימום הנידרש לקיום אנושי בכבוד (בג"צ עמותת מחויבות; בג"צ מנור; בג"צ לוי).

...

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (השופט מוסטפא קאסם ונציגי הציבור גב' יפה קריספיל ומר דודי נחום; ב"ל 49962-01-14), לאחר עיון בטיעוני הצדדים (בהעדר מחלוקת עובדתית לא נשמעו עדויות), ציין כי "דעתנו אינה נוחה מהמצב המצוי אשר בו חלק מעקרות הבית הנמצאות בטווח הגילאים בתפר בין גיל הפרישה לגיל הזקנה, אינן יכולות להגיש תביעה לנכות כללית ואף לא לקצבת זקנה". על אף זאת, מצא כי אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, וככל שתישמע דעתי, הערעורים יידחו ללא צו להוצאות.

השופט רועי פוליאק אני מסכים עם קביעתה של חברתי, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, לפיה יש לדחות את הערעורים, מהטעמים המפורטים בחוות דעתה המקיפה של חברתי.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב, הערעורים נדחים ללא צו להוצאות.

התובע טען כי הטבלה שהציג המומחה סתרה את עדותו־שלו, כי על־פי העדות אין בהכרח קשר בין מידת השחיקה של חוליות הצואר שאופיינית לגיל ובין הגבלה בטווח התנועה.

עדיין ממשיך התובע לנהוג, ומכאן שהפסקת עבודתו עקב מצבו הרפואי איננה קשורה לתאונה, ולמצב הגב והצואר אין השלכה על הנכות התפקודית.

שיקולים בחישוב הפיצויים בסיס השכר – הכנסתו השנתית של התובע הממוצעת מעבודה (להבדיל מגימלת פרישה למשרתי קבע) הייתה 47,159 ש"ח, כלומר 3,929 ש"ח לחודש לפני מס. שעורי המס בדו"חות השנתיים זניחים ולעיתים אף שליליים ובממוצע לא שולם מס כלל ולפיכך לא חושבו שיעורים אלה.

נכויים – טענותיה של ב"כ התובע בעיניין נכויי מל"ל נידחות שכן אינן תואמות את החוק את הפסיקה ואת חומר הראיות: הטענה הראשונה בדבר המנעות מניכוי תגמולים ככל שישולמו בתקופה שבה יקבל התובע קצבת זקנה נדחית, שכן התובע יהיה זכאי לקיצבת זקנה מגיל 70.

בסיס השכר, כאמור, 3,929 ש"ח, ונכותו 10%, עד גיל 70 – 32,899 ש"ח. עזרה צד ג' ונסיעות לעבר ולעתיד – כמפורט לעיל, 47,618 ש"ח. נכויי מל"ל – 107,446 ש"ח. סוף דבר התוצאה כי התביעה נבלעת בתגמולי הביטוח הלאומי, ולפיכך נדחית.

...

המסקנה היחידה שניתן להסיק בהעדר הסבר לעלייה נתמכת בעדות התובע ובהתרשמות מבית־המשפט מעדות זו. התובע חזר לעבודה כבר ביום 25/11/14 – כשבועיים לאחר התאונה.

ניכויים – טענותיה של ב"כ התובע בעניין ניכויי מל"ל נידחות שכן אינן תואמות את החוק את הפסיקה ואת חומר הראיות: הטענה הראשונה בדבר הימנעות מניכוי תגמולים ככל שישולמו בתקופה שבה יקבל התובע קצבת זקנה נדחית, שכן התובע יהיה זכאי לקצבת זקנה מגיל 70.

בסיס השכר, כאמור, 3,929 ש"ח, ונכותו 10%, עד גיל 70 – 32,899 ש"ח. עזרה צד ג' ונסיעות לעבר ולעתיד – כמפורט לעיל, 47,618 ש"ח. ניכויי מל"ל – 107,446 ש"ח. סוף דבר התוצאה כי התביעה נבלעת בתגמולי הביטוח הלאומי, ולפיכך נדחית.

בהנתן שהמנוח עבד באינטל למשך תקופה בת למעלה משנה ברציפות, גם אם שם המעסיק שונה, כאשר בתקופה זו הכנסתו היתה גבוהה יותר מאשר בעבר, מצאתי מקום ליתן משקל לתקופת עבודתו המאוחרת ולא לסמוך אך ורק כפי שביקשה הנתבעת לסמוך על תקופות בהן התובע הישתכר בשכר נמוך יותר, בפרט בתקופה בה היה בפשיטת רגל, תקופה שהחלה מספר שנים לפני פטירתו.

אולם, בשים לב לכך שלא ניתן לקבוע באופן חד משמעי, כי המנוח היה עובד כעצמאי וממילא, קביעה שכזו מצדיקה פיצוי עד גיל 70 ולא עד גיל 67 כמקובל, מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין הפרשה פנסיונית מלאה, כאשר הסיכוי שהמנוח היה עובד כעצמאי יתקזז אל מול ההפרשה הפנסיונית בגין שלוש השנים הנוספות.

לעניין קצבת זקנה – נקודת המוצא לפיה המנוח היה עובד מביאה למסקנה שהמנוח גם היה זכאי לקיצבת זקנה.

לטענת התובעים, ממועד פרישתה לגימלאות יש לחשב הכנסת התובעת מפנסיה וקיצבת זקנה בסך של – 3,500X 70% +1,158 ₪ =4,008 ₪.

לשיטת המבטחות, המנוח ידע שאם לא יציג מסמכים רפואיים תוך חודש כמתחייב רישיונו ייפסל, זאת לאחר שהנ"ל הגיע לפגישה במשרד התחבורה ומכאן סברו כי בלי קשר אם אכן הגיעה אליו הודעת ההתלייה או אם לאו יש לקבוע כי הוא ידע על דבר הפסילה.

...

הפרטים שנרשמו על ידי השוטר בעריכת הדוחות היוו ראיה לכאורה לעניין מקום המגורים ולכן מצא בית המשפט כי המצאת המסמך במקום המגורים הוא בגדר המצאה כדין.

למסקנה זו ניתן למצוא עיגון בתקנה 554 לתקנות התעבורה, הקובעת כי "בעל רישיון נהיגה שנמסרה לו החלטה על פסילתו מהחזיק ברישיונו או על התליית רשיונו לפי סעיפים ... 52 ... לפקודה, ימציא את רשיונו לרשות הרישוי תוך שבעה ימים מיום המסירה ...". אם סוף ההליך של פסילת הרישיון הוא בהפקדת הרישיון בסמוך לאחר מסירת ההחלטה, הרי שמובן שעל רשות הרישוי לידע את בעל הרישיון על התליית רישיונו.

התרשומת היא בגדר פסילה מותנית ומביאה למסקנה שהמנוח הוזהר.

ד. בחודש 4/10 הגיע לגיל 70 המזכה בגימלה ללא תלות במבחן הכנסות.

מכתב מיום 7/2/16 בו נידרש התובע להמציא מסמכים נוספים לצורך בחינת זכאותו לקיצבת זיקנה על פי אמנת הולנד ובכלל זאת תקופות ביטוח בהולנד, אישור הפסקת עבודה ואישורים על הכנסות.

בקשר לדרכון נתנו לי טופס.

...

מכתב מיום 5/6/16 המתייחס לתביעה לקצבת זקנה מיום 23/12/15 ובו נכתב כי התביעה נדחית שכן לא נמסרו כל הנתונים הנדרשים להחליט בה וכי התובע נדרש להמציא לנתבע מסמכים אודות תקופות ביטוח מהולנד ושומות מס לשנים 2005 עד 2010.

התובע הגיש את התביעה לבית הדין לעבודה בחודש פברואר 2022, למעלה משנה לאחר שקיבל את ההודעה מיום 17/5/20 אף מטעם זה יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות.

לאור האמור, התביעה נדחית.