זכאות לקצבת אזרח ותיק: הגדרת "תושב

סעיף 240 מגדיר מיהו מבוטח לצורך פרק זה ובכלל זה מי זכאי לקיצבת אזרח ותיק, כדלקמן: 240(א) בכפוף להוראות סעיף קטן (ב), תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים מבוטח לפי פרק זה, להוציא מי שביום שבו נעשה לראשונה תושב ישראל כבר הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ג' בלוח א'1.

...

לאור האמור ולאור גילה של התובעת (ילידת 29.3.1945) וטענותיה בדבר מצבה הכלכלי והשינוי האפשרי במצבה של התובעת לרעה עקב הפסקת תשלום קצבת אזרח ותיק ועוד יותר עקב הדרישה להשבת הקצבה אשר שולמה ביתר ובאיזון של כל אלה מול היות החוב כספי ציבור שאי גבייתם עשויה לפגוע בשאר המבוטחים , בנסיבות אלו אנו מגיעים למסקנה כי הנתבע השתהה במשך 9 שנים בבדיקת זכאותה של התובעת ובדרישה ממנה להשיב הגמלה אשר שולמה לה ביתר.

משקבענו קודם כי אין ממש בקביעת הועדה כי החוב נוצר באשמת התובעת, אנו סבורים כי לאור גובה החוב, העובדה כי לא נמצא אשם בהתנהגות התובעת, לאור היווצרות החוב עקב טעותו של הנתבע והשיהוי הרב והחורג מגדר הסביר בו נקט הנתבע עד שקיבל החלטתו לשלול מהתובעת תושבותה וזכאותה לקצבת אזרח ותיק (כ-10 שנים) – היה ראוי כי הועדה לבחינת חובות, תבחן לעומק, ביסודיות וברגישות את טענות התובעת ואף, במידת הצורך, תחזור אל התובעת בבקשה להמצאת מסמכים לענין הכנסותיה ותבחן את יכולתה הכלכלית של התובעת לשלם החוב בהתחשב בגילה, במצבה ובהכנסתה בבולגריה.

סוף דבר: לא נפל פגם בהחלטת הנתבע מיום 8.11.2015 הדוחה את תביעת התובעת לקצבת אזרח ותיק בשל אי צבירת תקופת אכשרה בישראל ואי עמידת התובעת בתנאי הזכאות לפי האמנה.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית תנאי לזכאות בקיצבת אזרח וותיק הקבועה בסעיף 244(א) לחוק הוא היותו של אדם עונה להגדרת "מבוטח" על פי סעיף 240(א) לחוק, כלומר היותו של המבוטח "תושב ישראל". להלן סעיפי החוק הרלוואנטיים (ההדגשות הוספו מ.נ.ד.): קצבת אזרח וותיק "244. (א) מבוטח שהגיע לגיל המזכה בקיצבת אזרח ותיק, ישלם לו המוסד, בכפוף להוראות סימן זה, קצבה חודשית בשיעור של 17.7% מהסכום הבסיסי." מבוטח "240. (א) בכפוף להוראות סעיף קטן (ב), תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים מבוטח לפי פרק זה, להוציא מי שביום שבו נעשה לראשונה תושב ישראל כבר הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ג' בלוח א'1." הזכאות לקיצבת אזרח ותיק, מותנית איפוא, בהיותו של האדם תושב ישראל במועד התביעה לקיצבה ואין מדובר בזכות שנצברה מכוח שנים רבות של תשלום דמי ביטוח וראו: "...המערער לא קנה לעצמו 'זכות קניינית' המושתתת על חוק יסוד כבוד האדם וחרותו לתשלום קצבת הזיקנה בהגיעו לגיל המזכה בקיצבה מעצם תשלום דמי הביטוח על ידו, בהעדר תנאי זכאות על פי החוק לתשלום אותה קצבה" עב"ל (ארצי) 375/99 יוסף אייזן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 15.7.02.

...

בית הדין הארצי קבע שם כי מדובר ב"מקרה גבולי, בו כפות המאזניים מעויינות" ובהתאמה סבורים אנו כי המקרה שבפנינו מצוי מעבר ל"גבול התושבות", נוכח שהותו המזערית של התובע בישראל והעדר מגורי קבע בה. בטרם סיום נציין, כי החלטת הנתבע נכונה ליום 21.12.15 ואולם ככל שמאז העתיק התובע את מרכז חייו לישראל (שכן מטענותיו עלה כי לכאורה שכר בשנת 2016 דירה בישראל בה הוא מתגורר וכי בת זוגו אף היא עברה לגור בישראל), עליו לשוב ולבחון את זכויותיו לאור השינוי האמור.

סוף דבר על יסוד האמור, הגענו למסקנה כי בדין דחה הנתבע את תביעת התובע לקצבת אזרח וותיק כדין, בשל כך שהתובע לא היה תושב ישראל נכון ליום 21.12.15, ועל כן לא ענה על הגדרת מבוטח לפי סעיף 240 לחוק.

משכך, התביעה נדחית.

התובעת הגישה תביעה לקיצבת אזרח ותיק ב-08/2020 אשר נדחתה עפ"י סעיף 240 לחוק, מהטעם שבמועד שבו מלאו לה 60 שנה, התובעת לא היתה תושבת ישראל ומבוטחת בביטוח זקנה.

בפסק דין עב"ל (ארצי) 39020-11-13 גאסר עטאללה נ' המוסד לביטוח לאומי קבע בית הדין כי על אף שנקודת המוצא היא שמי שהתגורר מחוץ לשטח מדינת ישראל אינו תושב, הרי שבהתאם לנחיות היועמ"ש יש כאלו המתגוררים בשכונת הדואר שהוגדרה כ"שטח מיוחד" ולגביהם נקבעה זכאות לזכויות כתושבים בהתקיים תנאים מסויימים, בין היתר היותם תושבי השכונה במועד הקובע והנחיות היועמ"ש. התובעת לא דיווחה על היותה מתגוררת בשכונת הדואר.

בנסיבות אלה, תביעת התובעת להכרה בזכויותיה ממועד המוקדם ל-08/03/2005 אינה מבוססת, וטענת המוסד כי יכיר בזכויותיה החל מ-08/03/2005 היא קביעה סבירה וכדין ואין להתערב בה. סוף דבר נוכח כל האמור, המענה לשאלה האם התובעת זכאית לקיצבת אזרח ותיק מכוח החוק או שמא כדין אושרה הזכאות לתשלום הגימלה מכוח ההסכם החל מחודש 08/2020 ואילך, הוא כי יש להחיל את הוראות החוק ולא את ההסכם, נוכח ההליך הקודם.

...

מן הכלל אל הפרט לאחר ששקלנו בכובד ראש את טיעוני הצדדים נבדוק את העובדות החקיקה והפסיקה ואת יישומם לגבי התובעת להלן.

בנסיבות אלה, תביעת התובעת להכרה בזכויותיה ממועד המוקדם ל-08/03/2005 אינה מבוססת, וטענת המוסד כי יכיר בזכויותיה החל מ-08/03/2005 היא קביעה סבירה וכדין ואין להתערב בה. סוף דבר נוכח כל האמור, המענה לשאלה האם התובעת זכאית לקצבת אזרח ותיק מכוח החוק או שמא כדין אושרה הזכאות לתשלום הגמלה מכוח ההסכם החל מחודש 08/2020 ואילך, הוא כי יש להחיל את הוראות החוק ולא את ההסכם, נוכח ההליך הקודם.

יחד עם זאת, מתקבלת טענת המוסד כי זכויותיה של התובעת ייחשבו החל מ 08/03/2005, מועד בו חל הרציונל של הוראות היועמ"ש. תביעת התובעת לתחולה רטרואקטיבית אחרת נדחית.

] גם בפסיקה עניפה ורחבת-הקף של בית המשפט העליון ושל בית הדין הארצי לעבודה, שתיסקר בהמשך הדברים, הובהר כי הזכאות לגימלת קצבת אזרח ותיק יכולה להיות מוענקת רק למי שהנו "תושב ישראל" לפי הגדרת חוק הביטוח הלאומי.

...

ראו בעניין זה קביעתו של בית הדין האזורי בירושלים בעניין עליאן: "... [ש]הוראות סעיף 2א לחוק אינן מאפשרות הפעלת שיקול דעת כאמור. הוראת סעיף 2א לחוק שוללת ההכרה בתושבות במקרים המתוארים שם, גם אם לפי מבחני הפסיקה לבחינת מרכז חיים, ניתן היה להגיע למסקנה של קיום תושבות"[footnoteRef:14].

עם זאת, מטעמי הרמוניה חקיקתית, ואף לאור העמדה המוצהרת – הן של המחוקק והן של בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה, אנו סבורים כי יש לפרש את הוראות הסכם 1980 ברוחו של חוק הביטוח הלאומי.

] לסיכום – תביעתה של התובעת להענקת קצבת זקנה מיוחדת, על בסיס הטענה כי יש לראותה כתושבת ישראל החל מעת הגעתה לישראל, דינה להידחות.

לכן, לא ברור מה העניקה האמנה לאזרחי רומניה שגרים בישראל, ושאינם מוגדרים כתושבי ישראל, כמו התובעות; - זכאות לקיצבה מכוח זכויות-יסוד – התובעות טוענות כי עמדת המוסד פוגעת בהן, היות שהן עבדו שנים ארוכות בישראל, וכיום הן אינן מקבלות קצבת אזרח ותיק, ויש בכך כדי להקשות עליהן לחיות את חייהן בכבוד המינימאלי.

...

דין טענה זאת להידחות – [97: סעיף 1 לסיכומי המוסד.

] סוף דבר – מתקבלת בזאת תביעתן של התובעות הבאות, ואנו קובעים כי הן זכאיות לקצבת אזרח ותיק מהמוסד: גב' ויקטוריה אנסקו, גב' אוגנייה קולי, גב' ולאד סביה, גב' מרגיט קלמן, גב' מרתה דול דנליוק, גב' דינה סטלוצה וגב' לילה בנטו.

כמו כן – נדחות בזאת התביעות של התובעות הבאות: התובעת גב' נסטיה פופ – היות שהיא לא צברה 144 חודשי עבודה במסגרת עבודתה בישראל, והתובעת גב' מריה גבור – היות שתביעתה למוסד הוגשה לאחר יום 31.12.2019.