בנוסף, התובעת לא יכלה לדעת שחישוב הזכויות מהוה הפלייה, ועל פי עדותה למדה על כך רק לאחר שנודע לה מהעיתונות על פרשת לאה פס.
התובעת הוסיפה וביקשה לקבל את עמדת נציבות השויון, שקבעה כי פעולתה של הנתבעת מהוה הפלייה.
להשלמת התמונה יש להזכיר גם את הוראת סעיף 78ט'(ב)(8) לחוק הפיקוח –
"הועלה גיל הפרישה לפי כל דין, יועלה גיל הזכאות לקיצבת אזרח ותיק בהתאמה; כל עוד לא הועלה גיל הפרישה לגיל 67 לגבר ולאשה, יכוסה ההפרש על ידי הגדלת הסיוע הממשלתי מעבר לסכום הנקוב בפיסקה (1) של סעיף 78יד(א), כאמור בפיסקה (2) של אותו סעיף; לענין פסקה זו, "ההפרש" – ההפרש שבין התחייבויות הקרן כפי שיהיו אם יועלה גיל הפרישה לגיל 67 לגבר ואשה לבין התחייבויות הקרן כשגיל הפרישה הוא גיל 67 לגבר שנולד בחודש מאי 1942 ואילך וגיל 64 לאשה שנולדה בחודש מאי 1953 ואילך;"
אלא שלשיטת הנתבעת, המקובלת עלינו, מקום בו עצם גיל הפרישה השונה בין גברים לנשים, מקים זכויות שונות לגברים ולנשים, ובהתייחס לגיל הפרישה המוקדם, אף הטבה לנשים (לעומת גבר שיבקש לפרוש לפני גיל 65/ 67), שינוי גיל הפרישה אך ורק בהקשר של חישוב קצבת הנכות לא יתקן את חוסר השויון, אלא ייצור עוות נוסף בזכויות שהן תלויות בגיל פרישה.
...
לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה מאחר שהוראות התקנון תואמות את הוראות חוק גיל פרישה ואת סעיף 78(ט)(ב)(8) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) התשמ"א – 1981.
לפיכך מקובלת עלינו טענתה של מבטחים, לפיה מקום בו המחוקק מצא להבחין בין נשים לגברים בהקשר של גיל הפרישה, אין מקום להכריז על בטלות הוראה דומה בתקנון קרן הפנסיה (סעיף 105 לסיכומי הנתבעת).
אלא שלשיטת הנתבעת, המקובלת עלינו, מקום בו עצם גיל הפרישה השונה בין גברים לנשים, מקים זכויות שונות לגברים ולנשים, ובהתייחס לגיל הפרישה המוקדם, אף הטבה לנשים (לעומת גבר שיבקש לפרוש לפני גיל 65/ 67), שינוי גיל הפרישה אך ורק בהקשר של חישוב קצבת הנכות לא יתקן את חוסר השוויון, אלא ייצור עיוות נוסף בזכויות שהן תלויות בגיל פרישה.
סוף דבר - מכל הנימוקים שהובאו לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.
