זכאות לקצבה מיוחדת מכוח חוק הביטוח הלאומי

על פי החלטת המוסד, נידרש המערער לבחור בין קצבת ניידות המוענקת מכוח ההסכם בדבר גמלת ניידות שבין ממשלת ישראל והמוסד לביטוח לאומי (להלן – הסכם הניידות) לבין קצבה מיוחדת (רמה ג') מכוח תקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקיצבה מיוחדת לנכים, תשכ"ה -1965 (להלן – תקנות קצבה מיוחדת).

פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי עוסק בביטוח נפגעי עבודה, הזכאים לקבל גמלאות שונות: גמלאות בעין – ריפוי, החלמה, שקום רפואי ושקום מקצועי; מענק או קצבת נכות הנגזרים מדרגת נכותו של הנפגע; גמלאות מיוחדות [לפירוט סוגי הגימלאות השונות ראו עב"ל (ארצי) 55089-01-16; עב"ל (ארצי) 40779-05-17 שרה נאמן; אריה בגו – המוסד לביטוח לאומי ואח' (15.5.2020); עתירה לבג"צ נדחתה (בג"צ 6493/20 מיום 17.10.2021; להלן – עניין נאמן ובגו].

...

לאור האמור, אנו סבורים כי הוראת תקנה 10(ה), הקובעת כי "היזקקות להסעה מיוחדת לא תובא בחשבון לגבי נכה המקבל קצבה להחזקת רכב", חלה בין אם משולמת לנפגע עבודה קצבה להחזקת רכב ובין אם משולמת לו קצבת ניידות לפי הסכם הניידות.

כללו של דבר: לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי בין אם משולמת לנפגע עבודה קצבת ניידות לפי הסכם הניידות ובין אם משולמת לו קצבה להחזקת רכב על פי תקנות קצבה מיוחדת, אין להביא בחשבון בקביעת רמת הקצבה המיוחדת לה הוא זכאי את ההיזקקות להסעה מיוחדת.

סוף דבר: הערעור נדחה.

פתח דבר האם התובע, יליד 1952, בעברו לוחם אש ומפקד תחנת כיבוי אש אשר הוכר כנפגע עבודה בגין שתי פגיעות, זכאי לקיצבה מיוחדת לנפגעי עבודה מכוחו של סעיף 112 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה- 1995 (להלן- החוק) וסעיף 10 לתקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקיצבה מיוחדת לנכים), תשכ"ה- 1965 (להלן- התקנות)? וליתר דיוק, האם התובע אשר מוכר כנפגע עבודה (30% נכות בגין פגיעה בריאותיו ו-49% נכות בגין פריצת דיסק בעמוד שדרה מותני עם הקרנה ברגל), זכאי לקיצבה מיוחדת על פי סעיפים 10(ב) ו-10(ג) לתקנות שעניינם, בין היתר, הזקקותו של נכה ל"הסעות שלא בתחבורה ציבורית"? זו השאלה המונחת לפתחו של בית הדין.

...

יותר מכך, בסעיף 4 לכתב ההגנה נכתב כי התובע "נמצא כי הוא אינו עומד בתנאי הזכאות לגמלה מיוחדת וכן התובע נוהג, בעל רכב פרטי ואינו זכאי לקצבה מיוחדת כחלופה התחבורה הציבורית וכן במצבו הרפואי הוא גם יכול להעזר בתחבורה ציבורית"; ובדוח האח המעריך, כמו גם בסעיף 12 (ג) לכתב ההגנה נכתבה המסקנה כי "לא זקוק להסעות לדעתי, יכול לנסוע גם באוטובוס, נוסע במכוניתו." אני ער לטענת האח המעריך בעדותו בפניי כי "התייחסתי במפורש לכך שהאדון יכול להשתמש בצורה בטוחה, מספיק בטוחה ומושכלת...יכול לנסוע גם באוטובוס...זאת הסיבה שהגעתי למסקנה הזו, זו התוצאה" (ע' 10 ש' 17-27).

שלישית, אמנם מעדותו של האח המעריך בפניי ניתן להבין כי לא עמד בפניו הפעם מסמך מסודר בדבר מחלות הרקע של התובע, כפי שעומד לפניו בדרך כלל, שכן כל שנטען על ידו כי "לרוב אני מקבל דף מסודר עם מחלות רקע, זה לרוב" (ע' 8 ש' 19-22), כאשר האח המעריך הבהיר כי "אין מקום בדוח, לצערי, בטופס הקיים אין אפשרות להתייחס לאבחנות או למחלות רקע אלא לתלונות" (ע' 8 ש' 27-30).

עם זאת, סבורני, כי יש להחזיר את עניינו של התובע לדיון מחדש אצל הנתבע, כאשר מלוא החומר יונח בפני רופאת המוסד ופקידת השיקום, לרבות פסק דין זה. בנוסף, סבורני, כי יש לערוך בחינה משלימה על ידי האח המעריך בהתאם לאמור בסעיפים 22 ו-23 לעיל, כאשר אופי הבחינה יקבע על ידי הגורמים המקצועיים והמוסמכים של הנתבע.

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופטת דניה דרורי ונציגי הציבור גב' יעל רון פינחסי ומר זאב לבנברג; ב"ל 23482-11-20), במסגרתו נדחתה תביעת המערער לתשלום קצבה מיוחדת מכוח סעיף 112 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי או החוק), מהטעם שאינו עומד בסף הרפואי שנידרש לכך.

רקע נורמאטיבי ועובדתי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי עוסק בביטוח נפגעי עבודה, ומגדיר את זכויותיו של מי שהוכר כנפגע עבודה וביניהן גמלאות בעין, דמי פגיעה וכן קצבת נכות מעבודה או מענק.

...

תחילה נציין כי לא מצאנו ממש בטענת המערער כי המוסד אמור היה להקים על דעת עצמו ועדה רפואית ייחודית לצורך יישום תקנה 1(ב).

אשר לשאלה אם יש לקחת בחשבון את הגדלת הנכות מכוח תקנה 15 לתקנות הנכות לצורך בדיקת התנאי השלישי, לאור מסקנתנו לעיל אין כאמור הכרח להידרש לכך ועם זאת מצאנו לנכון לציין כי על פני הדברים צודק המוסד בטענתו.

סוף דבר - מששוכנענו כי המערער, על אף מצבו הבריאותי הקשה (שבעיקרו אינו נובע מהפגיעה בעבודה), אינו עונה על תנאי תקנה 1(ב) לתקנות, הערעור נדחה.

יש להוסיף, כי טענתו של התובע ולפיהן ניתן לקבוע זכאות לקיצבה מיוחדת בהתאם לתקנה 12 שבתקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקיצבה מיוחדת לנכים), התשכ"ח-1965 אינה מתיישבות עם לשון סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי.

מצב זה נוגד את תכלית הקצבה המיוחדת וכן את תכלית תשלומה של כל טובת הנאה מכוח פרק ה' שבחוק הביטוח הלאומי.

...

אך מאחר שהוא עצמו עמד על כך וטען שאין טעם בכך ראה הצעת הנתבע מיום 28.2.23 ותגובת התובע מיום 5.3.23 וסעיף 27 בסיכומיו, ומאחר שתביעתו הוגשה בחודש אפריל 2021 ומאז חלף זמן רב, שוכנעתי גם אני שאין בכך טעם.

על כן לאחר שנבדקו כל טענות הצדדים התביעה נדחית.

סוף דבר לאור כלל ההנמקות ביחד ובנפרד, פרוצדורלית ומהותית - התביעה נדחית.

הכרעה סעיף 303(ג) לחוק הביטוח הלאומי קובע כך: "זכות לגימלת כסף לפי חוק זה אינה עוברת בירושה". לפי הילכת בית הדין הארצי לעבודה[footnoteRef:3] "זכותו של מבוטח לקבלת גמלאות מכוח חוק הביטוח הלאומי פוקעת עם פטירתו. נקודת המוצא האמורה נובעת מההנחה כי "הגימלה נועדה לספק את צורכי מחייתו של האיש ולא את צורכיהם של יורשיו"..

הכרעה סעיף 112(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי קובע כך: (א) נכה עבודה שנקבעה לו דרגה יציבה בשיעור של 75% לפחות, זכאי, בנוסף לכל גמלה אחרת - (1) לקיצבה מיוחדת להחזקתו האישית או לשיקומו המקצועי עקב נכותו, בסכומים ולפי כללים שנקבעו, אולם לא יותר מרבע הקצבה המרבית המשתלמת לפי סעיף 105 על בסיס דמי הפגיעה המירביים האמורים בסעיף 97(א); (2) למענק לסידורים חד-פעמיים הנובעים מנכותו, בתנאים ובסכומים שנקבעו.

...

טענת ב"כ הנתבע כי התובעת זכאית לקצבה מיוחדת רק 12 חודשים ממועד הגשת התביעה לפי סעיף 296(ב) לחוק - נדחית, מהסיבות המפורטות לעיל.

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת בחלקה, כדלקמן: 64.1.

הנתבע ישלם לתובעת תוך 30 יום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.