זכאות לקצבה מיוחדת לנכה עקב תאונת עבודה

החלטת הנתבע על דחיית תביעת התובע לקיצבה מיוחדת התבססה על כך שלא בוצעה לתובע בדיקת זכאות לצרוף נכויות בגין ארבע פגיעות שהוכרו כתאונות עבודה, בטרם תביעתו לקיצבה מיוחדת.

...

] לפיכך, טענות הנתבע לעניין תקנה 15 הינן תיאורטיות בענייננו, אינן רלוונטיות לעניין התיק שלפנינו, ולא נדרשת בהן הכרעה במסגרת פסק דין זה. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים, כי בחינת זכאות לקצבה מיוחדת אינה מותנית קודם לכן בהליך צירוף נכויות.

סיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

] הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

(ג) נכה, שעקב נכותו תלוי בעזרה רבה מהזולת בבצוע כל פעולות היום יום או הזקוק להשגחה מתמדת או הזקוק בקביעות להסעות שלא בתחבורה ציבורית, זכאי לקצבה מיוחדת בסכום השווה ל-60% מהקצבה המיוחדת המאקסימאלית.

זאת ועוד, מדובר גם במשרד שחלק מעורכי דינו כתבו ספר מקצועי אשר פורסם עוד בשנת 2011, בתחום של "תאונות עבודה ומחלות מיקצוע". באותו ספר גם נידונה באופן ספציפי וממוקד הסוגיה של קצבה מיוחדת, וכפי שהוכח על ידי הנתבע[footnoteRef:11].

] כלומר, מצד אחד נטען על ידי התובע למדיניות מטעם הנתבע שהיא שגויה, צרה ומקפחת, שאף ניזומה בכוונה-תחילה; מנגד, התובע טען כי ב'משרד הראשי' של הנתבע יש מדיניות לשלם תשלום רטרואקטיבי לנכי עבודה שהגישו ביוזמתם תביעה לקיצבה מיוחדת, החל ממועד עילת הזכאות ולמפרע, וזאת כל עוד הנכה הוא זה שיזם את התביעה ואין מדובר בתביעה לקיצבה מיוחדת שהוגשה ביוזמת הנתבע[footnoteRef:32].

...

התובע טוען, כדלקמן: החל מיום 24.4.2013 עמדה הנכות הכוללת הרעיונית שלו על 77%; הוא לא ידע דאז, ולא יכול היה לדעת, כי הוא עומד בתנאי הסף הנדרשים לשם קבלת קצבה מיוחדת; במהלך השנים דבר קיומה של הזכות לקצבה מיוחדת לא מצא זכר בפרסומי הנתבע, ומה שכן פורסם על ידו היה מטעה; גם אם הוא היה פונה באותה עת אל הנתבע, תביעתו לא היתה נבדקת כלל והיתה נדחית, בגלל פרשנות שגויה של הנתבע לגבי צירוף נכויות; הוא זכאי לתשלום רטרואקטיבי של הקצבה מעבר ל-12 החודשים שאושרו בהחלטת הנתבע – הן לפי ההסדר החקיקתי שמאפשר תשלום שכזה, והן לפי ההנחיות הפנימיות של הנתבע אשר מאפשרות תשלומים של קצבה מיוחדת בתקופה שהיא מעל ל-12 חודשים טרם הגשת התביעה, ובמקרה שלו – החל מחודש 4/2013 ועד לחודש 3/2019.

הנתבע טוען, כדלקמן: דין התביעה להידחות על הסף מטעמי התיישנות, היות שלפי הוראות החוק לא ניתן לשלם לתובע מעבר ל-12 חודשים לפני הגשת התביעה לקצבה מיוחדת; אין בתקנות או נהלי הנתבע כדי לגבור על דבר חקיקה ראשי; מוכחשת טענת התובע כי מצבו התפקודי של התובע מתאים לקצבה מיוחדת כבר מחודש 4/2013; גם אם נכונה הטענה כי לא חל שינוי במצבו התפקודי של התובע מאותו המועד, הרי שאין בכך כדי להעלות או להוריד, היות שזכאות לתשלום היא שאלה נפרדת מזכאות עקרונית; לתובע נקבעה נכות מהעבודה בדרגה יציבה, שהיתה יכולה להעניק לו קצבה מיוחדת, רק ביום 18.12.2016 – ולא בשנת 2013 (במהלך ההליך הנתבע חזר מטענה זו); התובע היה יכול להגיש תביעה במהלך השנים לקצבה מיוחדת, ולא היתה כל מניעה מצידו מהגשת התביעה לפני חודש 4/2020, שרק אז היא הוגשה לראשונה; פסק הדין בהליך הצירוף מהווה הלכה חדשה; בהתאם להלכה הפסוקה, הלכה חדשה חלה פרוספקטיבית, ולא רטרואקטיבית.

ולבסוף, ואשר לטענותיו של התובע ובכל הקשור למבוטחים והליכים משפטיים אחרים, הרי שגם כאן, דין טענות התובע להידחות במלואן.

זאת ועוד, דין הטענות להידחות גם לגופו של עניין, ומשעה שטענות התובע נטענו באופן לא ברור ובלתי ממוקד.

אשר על כן, לאור כל האמור והמפורט דלעיל, דין התביעה להידחות, וכך אנו מורים.

בהמשך הוכרה בעיניינו הרמה של צמיג משאית מיום 8.3.01 כתאונת עבודה, ובגינה נקבעה לו נכות יציבה משוקללת בשיעור 56% בגין סעיפי הליקוי הבאים (ועדה רפואית מיום 29.12.03): 30% נכות בגין אין אונות (לפי פריט ליקוי מותאם 24(5) לתוספת לתקנות הנכות); 20% בגין מיגבלה בתנועות עמוד השידרה (לפי פריט ליקוי 37(7)ב', ובנכוי 10% לפי פריט ליקוי 37(7)א' בגין מצב קודם); והגדלת הנכות במחצית בהתאם לתקנה 15 לתקנות הנכות.

עוד טוען המערער כי מטרת העל של תקנה 1(ב) היא ליצור חריג לכלל הקשר הסיבתי כך שגם אם הצורך בעזרת הזולת אינו נובע במלואו מתאונת העבודה אלא מהנכויות הנוספות תווצר זכאות לקיצבה המיוחדת, אך נראה שטענה זו מקדימה את המאוחר שכן ההליך שלפנינו מיתמקד בדרישת הסף הרפואי.

זאת, על מנת להשתכנע שחלק מרכזי בדרגת הנכות הכללית נובע מפגיעה בעבודה, באופן המצדיק להעניק לאותו מבוטח זכאות לגימלאות המיוחדות המיועדות כאמור לנכי עבודה מכוח ביטוח נפגעי העבודה.

...

תחילה נציין כי לא מצאנו ממש בטענת המערער כי המוסד אמור היה להקים על דעת עצמו ועדה רפואית ייחודית לצורך יישום תקנה 1(ב).

אשר לשאלה אם יש לקחת בחשבון את הגדלת הנכות מכוח תקנה 15 לתקנות הנכות לצורך בדיקת התנאי השלישי, לאור מסקנתנו לעיל אין כאמור הכרח להידרש לכך ועם זאת מצאנו לנכון לציין כי על פני הדברים צודק המוסד בטענתו.

סוף דבר - מששוכנענו כי המערער, על אף מצבו הבריאותי הקשה (שבעיקרו אינו נובע מהפגיעה בעבודה), אינו עונה על תנאי תקנה 1(ב) לתקנות, הערעור נדחה.

התובע נבדק על ידי וועדות רפואיות בענף נפגעי עבודה של המל״ל בגין התאונה ונקבעה לו בגין התאונה נכות רפואית משוקללת בשיעור 51.04% לצמיתות, עפ"י הפרוט הבא: 20% נכות לצמיתות בתחום הנפשי; 20% לצמיתות בגין הפיברומיאלגיה; 15% לצמיתות בגין הפסוריאזיס; ו-10% נכות לצמיתות בתחום הגסטרואנטרולוגיה (נספח 5 לתצהיר התובע).

אשר לקיצבת הניידות, טענה הנתבעת כי התובע זכאי לכאורה לקיצבת ניידות, וכי ככל שהוא טוען לפגיעה מוטורית או למוגבלות כלשהיא בניידות ממילא הוא זכאי לפנות למל״ל למיצוי זכויותיו בעיניין זה. עוד טענה הנתבעת כי ככל שביהמ״ש יראה לפצות את התובע בגין ניידות, יש לנכות את שווי גמלת הניידות ללא קשר לעובדה אם התובע פנה למל״ל ומיצה זכויותיו בעיניין זה. לבסוף טענה הנתבעת כי תביעתו של התובע נבלעת בתקבולי המל״ל המשתלמים בפועל בסך של 1,722,030 ₪ ומקל וחומר מגימלאות נוספות ככל שתוכר תביעת התובע לקיצבה מיוחדת ו/ או למענקים נוספים כגון תשלומים ממחלקת השקום של המל״ל. ביום 3.5.2023 הגיש התובע לתיק ביהמ״ש הודעה ולפיה דחה המל"ל את תביעתו לתשלום קצבה מיוחדת לנפגעי עבודה.

...

משהתובע לא עשה כן, אני סבור כי לא הוכחה הטענה כי פיטוריו היו דווקא בשל מצבו הרפואי.

לפיכך אני סבור כי התובע זכאי לפיצוי בגין עזרת הזולת על הצד הנמוך אך עדיין זכאי לאור נכויותיו התפקודיות והנני מעריך בסך גלובאלי של 100,000 ₪ בעיקר לעתיד עד תוחלת חיים.

ניכויים התובע בסיכומיו טען כי יש לדחות את עתירת הנתבעת לניכוי רעיוני שיבוצע בהתאם לחוות הדעת הרעיונית שהגישה מאחר והחישובים שבוצעו ע"י המומחים מטעם הנתבעת אינם בתחום מומחיות המומחה, לא בוססו ואינם נכונים.

הנתבע ידע כל הזמן – גם בזמן אמת לפני 25 שנים כי התובע אינו יכול לנסוע בתחבורה ציבורית – ויש בכך כדי להתגבר על טענת ההתיישנות ולקבוע כי התובע זכאי ממועד התאונה לקיצבה מיוחדת ברמה ג. מדיניות שגויה של הנתבע ושימוש בטפסים מטעים, ובנגוד לתקנות – הביאה לקביעה של קצבה ברמה א בעוד שהתובע זכאי לרמה גבוהה בהרבה ולכך שהתובע קופח – זאת כעולה מתיק השקום עצמו, לפחות מהמסמכים שהנתבע חשף בפני התובע.

(ג) נכה, שעקב נכותו תלוי בעזרה רבה מהזולת בבצוע כל פעולות היום יום או הזקוק להשגחה מתמדת או הזקוק בקביעות להסעות שלא בתחבורה ציבורית, זכאי לקצבה מיוחדת בסכום השווה ל-60% מהקצבה המיוחדת המאקסימאלית.

שלישית, נוכח כך שתכליתה העיקרית של הקצבה המיוחדת, אם כי לא הבלעדית, היא מימון טפול סיעודי כללי לנפגע עבודה,[footnoteRef:6] יש לראות בקיצבה המיוחדת יותר כהחזר הוצאות מאשר פיצוי על עצם הנכות.

...

חברי השופט טל גולן היטיב להסביר זאת בעניין חנניה שבו הבהיר – "ועוד נדגיש, שגם כאשר עסקינן במוסד סוציאלי, 'מותר' לו לחלוק על פרשנות המבוטחים, ולעתים עמדתו גם נדחית על ידי בית הדין. לאור האמור לעיל, גם אם שגה הנתבע בפרשנותו המשפטית, עדיין אין בכך כדי ללמד כי מדובר בשגיאה שיש בה כדי להביא להארכת תקופת ההתיישנות. שהרי, בכל תביעה שמתקבלת כנגד הנתבע, לכאורה נעשתה טעות על ידו. משכך, פרשנות שלפיה בכל מקרה שכזה, שבו מתקבלת תביעה כנגד הנתבע, יש להעניק תשלומים רטרואקטיביים מעבר להסדר הקבוע בסעיף 296 לחוק, משמעותה ביטול ואיון דה-פקטו של הסעיף שבנדון." עוד הובהר שם כי קביעה נגד מדיניות קיימת שנוקט בה הנתבע, אין משמעה איון ו'אתחול' מחדש את כל ההחלטות הנוגעות לדבר, אלא הסדרת עמימות משפטית מעתה ואילך.

כלל הטענות לגבי הטעייה מכוונת בטפסי הנתבע, מעגל שוטה ששלל את הזכות לקצבה מיוחדת בחלופת ההסעות, הסתרת מידע במכוון ואי קיום חובת היידוע – דינן להידחות.

אשר על כן, התביעה נדחית.