סוגיה נוספת, אשר נידונה בעיניין ביטון ו-רונן, היא השאלה הבאה: האם נפגע עבודה שאינו יכול להשתמש בתחבורה ציבורית, אך מסוגל לנהוג ברכב בעצמו, זכאי לקבלת קצבה מיוחדת להחזקה אישית על פי תקנה 10 לתקנות קצבה מיוחדת.
נפרט, כי תקנה 6 לתקנות קצבה מיוחדת קובעת כך: "תביעה למענק מיוחד או לקצבה מיוחדת ... לחוק תוגש בטופס שאפשר להשיגו בכל אחד מסניפי המוסד, ויצורפו לה: (1) תכנית שהוכנה על ידי התובע בדבר השמוש במענק המיוחד לכל אחת מהמטרות המפורטות בתקנה 2(א)(2) בנפרד; (2) ראיות הדרושות להוכחת התביעה. המוסד רשאי לידרוש מהתובע פרטים או מסמכים נוספים הנוגעים לתביעה בין לפני אישורה ובין לאחר מכן".
בפסיקת בית הדין הארצי בעיניין לוי נקבע כדלקמן[footnoteRef:14]: "... תנאי לקבלת הקצבה המיוחדת הוא הכרה במבוטח כ"נכה עבודה", אך לא כל מי שממלא אחר התנאי של היותו "נכה", בעל נכות יציבה של 75% לפחות (כמותנה בסעיף 69 לחוק הביטוח), זכאי לאותה קצבה.
לשיטת התובע, היות שהוא הוכר בעבר על ידי הנתבע בגין שלוש פגימות קודמות, שנקבעו לו נכויות בגינן, כבר בשלב זה הוא עבר את הסף הרעיוני הרפואי הנידרש לשם הכרתו כמי שזכאי לקיצבה מיוחדת.
...
התובע טוען, כדלקמן: החל מיום 24.4.2013 עמדה הנכות הכוללת הרעיונית שלו על 77%; הוא לא ידע דאז, ולא יכול היה לדעת, כי הוא עומד בתנאי הסף הנדרשים לשם קבלת קצבה מיוחדת; במהלך השנים דבר קיומה של הזכות לקצבה מיוחדת לא מצא זכר בפרסומי הנתבע, ומה שכן פורסם על ידו היה מטעה; גם אם הוא היה פונה באותה עת אל הנתבע, תביעתו לא היתה נבדקת כלל והיתה נדחית, בגלל פרשנות שגויה של הנתבע לגבי צירוף נכויות; הוא זכאי לתשלום רטרואקטיבי של הקצבה מעבר ל-12 החודשים שאושרו בהחלטת הנתבע – הן לפי ההסדר החקיקתי שמאפשר תשלום שכזה, והן לפי ההנחיות הפנימיות של הנתבע אשר מאפשרות תשלומים של קצבה מיוחדת בתקופה שהיא מעל ל-12 חודשים טרם הגשת התביעה, ובמקרה שלו – החל מחודש 4/2013 ועד לחודש 3/2019.
הנתבע טוען, כדלקמן: דין התביעה להידחות על הסף מטעמי התיישנות, היות שלפי הוראות החוק לא ניתן לשלם לתובע מעבר ל-12 חודשים לפני הגשת התביעה לקצבה מיוחדת; אין בתקנות או נהלי הנתבע כדי לגבור על דבר חקיקה ראשי; מוכחשת טענת התובע כי מצבו התפקודי של התובע מתאים לקצבה מיוחדת כבר מחודש 4/2013; גם אם נכונה הטענה כי לא חל שינוי במצבו התפקודי של התובע מאותו המועד, הרי שאין בכך כדי להעלות או להוריד, היות שזכאות לתשלום היא שאלה נפרדת מזכאות עקרונית; לתובע נקבעה נכות מהעבודה בדרגה יציבה, שהיתה יכולה להעניק לו קצבה מיוחדת, רק ביום 18.12.2016 – ולא בשנת 2013 (במהלך ההליך הנתבע חזר מטענה זו); התובע היה יכול להגיש תביעה במהלך השנים לקצבה מיוחדת, ולא היתה כל מניעה מצידו מהגשת התביעה לפני חודש 4/2020, שרק אז היא הוגשה לראשונה; פסק הדין בהליך הצירוף מהווה הלכה חדשה; בהתאם להלכה הפסוקה, הלכה חדשה חלה פרוספקטיבית, ולא רטרואקטיבית.
ולבסוף, ואשר לטענותיו של התובע ובכל הקשור למבוטחים והליכים משפטיים אחרים, הרי שגם כאן, דין טענות התובע להידחות במלואן.
זאת ועוד, דין הטענות להידחות גם לגופו של עניין, ומשעה שטענות התובע נטענו באופן לא ברור ובלתי ממוקד.
אשר על כן, לאור כל האמור והמפורט דלעיל, דין התביעה להידחות, וכך אנו מורים.
