זכאות לקוח בנק להימנע מתשלום חוב בגין הלוואות בשל הטעיה ואי בדיקת יכולת החזר

האם זכאי לקוח של בנק להמנע מלפרוע יתרת חוב בגין הלוואות שנטל, בטענה שהבנק נתן לו אשראי ללא בדיקת יכולתו להחזיר את האשראי שקבל והטעה אותו בכך שנתן לו הלוואה גדולה שלא פרעה הלוואות קודמות שקבל.

לטענתו גילה לאחר ששילם מספר תשלומים בגין ההלוואה בסך 80,000 ₪, כי הלוואה זו לא פרעה הלוואות קודמות, אלא נוספה עליהן.

במקום להעמיד את כל האשראי לפרעון מידי, נעשה ניסיון אחרון להסדיר את האשראי בהלוואה גדולה שתאגד את כל ההלוואות הקודמות ותעניק ללקוח החזר חודשי אחד, שסביר להניח כי נמוך הוא מכלל ההחזרים הקיימים בכל ההלוואות יחדיו.

...

גם מעדות נציג הבנק עולה כי סביר להניח כי אותה הלוואה נועדה לפרוע הלוואות קודמות, אולם מקובלת עלי עמדתו כי הנתבע לא יכול להלין על הבנק שלא פיקח עליו ולא דאג כי כספי ההלוואה שקיבל אכן ישמשו לפירעון הלוואות קודמות שניתנו לנתבע.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל התביעה מתקבלת ואני מחייב את הנתבע לשלם לתובע 164,118 ₪ בצירוף ריבית בנקאית כמפורט בסעיף 13 לכתב התביעה החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

גם בסיכומים אין ב"כ התובעות מתמודד עם טענת הבנקים, כי ניכנסו להשקעה עקב הטעה, אלא טוען, כי אין בכך כדי לאפשר לבנקים להפר את היתחייבותם על פי ההסכם.

קבלת אשראי מהבנק אינה זכות מוקנית ללקוח, כפי שנקבע בבע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לד(2) 673: "ללקוח אין כל חזקה על כספי הבנק, ואין לו כל זכות קנויה לקבל הלוואות עד סכום מסוים. לפיכך, כשהוא מתקשר עם הבנק, וזה ניאות להלוות לו כספים עד גבול מסוים, ובילבד שיוכל בכל פעם שיתבקש ליתן הלוואה או אשראי ללקוח לשקול את עמדתו מחדש, לאור הנסיבות אותה שעה (מצבו הכלכלי של הלקוח, מטרות ההלוואה וסכויי החזרתה) – אין בכך כל קפוח של הלקוח או מתן יתרון בלתי-הוגן לבנק". לבנק מוקנה שיקול דעת עסקי לגיטימי, המתבסס על נסיבות העניין ופרמטרים שונים (בהם מצבו הכלכלי של הלקוח, מטרות המימון וסכויי ההשבה), באם להעניק אשראי אם לאו ובאיזה הקף (רע"א 4827/12 גילה חיות נ' בנק המזרחי המאוחד (30.8.12).עם זאת, הבנק אינו יכול להתנהל ככל העולה על רוחו, והוא כפוף לסטאנדארט היתנהגות מקובל במיגזר הבנקאי (פסק דיני בת.א. (מחוזי ת"א) 2043/05 שכטר נ' בנק המזרחי (3.7.12)) לא אחת נפסק, כי מערכת היחסים שבין הבנק ללקוח מטילה, מעצם הגדרתה, חובת אמון על הבנקים.

כאשר התגלה לבנקים, כי מדובר בטעות שהמשקיעים ידעו או היו צריכים לדעת עליה, או בהטעיה מצד המשקיעים (כטענת הבנקים), אשר הציגו להם תחזית שכלל לא נבדקה ואף חיסלו את כל פעילויות החברה, היו הבנקים זכאים ואף חייבים להמנע מלהמשיך במתוה העסקה.

אין חולק, כי המשקיעים היו זכאים להשבת הלוואתם בסך 20 מיליון ₪ מאת החברה, ואף היתה להם קדימות על פני הבנקים בקבלת כספיהם, כאמור בסעיף 1.2 להסכם: "זכאות המשקיעים לקבל מאת החברה את הלוואת ההשקעה תהיה קודמת לזכאות הבנקים לקבל תמורות מימוש שעבודים אשר נוצרו לטובת הבנקים...". ב"כ התובעות אף מציין בסיכומיו, כי המשקיעים העדיפו שישולמו החובות לעובדים וספקים, אף שהיו רשאים לידרוש תחילה את החזר ההשקעה לכיסם (סעיף 140 לסיכומים).

...

סוף דבר סירובם של בנקים להעניק אשראי לחברה שקרסה, לאחר שהתברר כי סוכלו הסיכויים להבראתה, הוביל להגשת תביעת ענק נגדם.

הבנקים הגיעו למסקנה, כי בהיעדר יכולת לגבות חזרה מהחברה את חובותיה כלפיהם או לקבל את הדיבידנדים שהובטחו להם, אין טעם להזרים לה אשראי כמובטח, ובעשותם כן פעלו כדין.

התביעה נדחית, כאמור.

הם הסתירו שהמשכנתא הרשומה על הנכס אינה משכנתה רגילה בגין הלוואה שניטלה לשם רכישתו, אלא נועדה להבטחת אשראי שקבלה נתבעת 1 מהבנק להבטחת עסקיה לצד בעלה.

לחילופין, לא ביצע את הבדיקות המינימאליות הנדרשות לוודא שהם מוגנים ואינם שמים כספם על קרן הצבי.

המחלוקת העיקרית בין התובעים לנתבעת 1 הינה באשר לזכאות התובעים לפצוי המוסכם בהתאם להסכם, החזר ההוצאות שנפסקו בשני ההליכים הקודמים, פיצוי בשל הליכי סרק שניהלה כנגדם נתבעת 1, פיצוי בגין תיקון הסדק בנכס, ירידת ערך הנזק והעדר יכולת להשכירו.

בע"א 5837/86 מ. לוי ואח' נ' י.י. שרמן ואח', פ"ד מד(4) 446 דן בית המשפט העליון בהרחבה בחובותיו של עורך הדין כלפי לקוחו, וקבע כדלקמן: "הבסיס העקרי לחבותו של עורך דין כלפי לקוחו הוא בסיס חוזי. בין עורך הדין לבין הלקוח קיים הסכם, לפיו מתחייב עורך הדין להגיש ללקוח שרותים של עריכת דין, בתמורה לשכר טירחה המשולם לו. יש והסכם זה מועלה על הכתב ויש והוא מוצא ביטויו רק בדברים שבעל פה. הבנה והתנאה מכללא בכל הסכם כזה היא כי לעורך הדין המקבל על עצמו את ייצוג הלקוח, המידה הנדרשת של ידע, מאומנות ומיומנות הנדרשים במקצוע עריכת הדין, וכי מתחייב הוא להפעיל כישורים אלה לטובת עניינו של הלקוח. התרשלות בייצוג ענייניו של הלקוח או בהפעלת מידה סבירה של מיומנות ומאומנות הגורמת נזק ללקוח, ועל אחת כמה וכמה היתנהגות שיש בה הפרת אמונים ואי יושר כלפי הלקוח עשויים לשמש עילה לתביעה בגין הפרת חוזה או בשל הפרת חובותיו כלפי לקוחו. בסיס אחר לחבות עורך הדין, יכול שיהיה במעשה עוולה כגון רשלנות מקצועית של עורך דין המקים לטובת הנפגע עילת תביעה נזיקית, על פי עוולת הרשלנות, או אחרת, אשר בפקודת הנזיקין. עוולה זו חלה במקרה של רשלנות מקצועית, אם מתקיימים היסודות הנדרשים לכך" .

"מחובתו של פרקליט לגלות יוזמה ותשומת לב כדי להדריך את הלקוח בכל הנוגע לאופן ביצועה של התחייבות חוזית"(רע"א 1233/91 אהרון ג'רבי נ' הרצל בן דוד, פ"ד מה(5)661, 666 [1991]); "נידרש עורך הדין להזהיר את לקוחו ולהסביר לו את מכלול הסכויים והסיכונים שבבחירתו, כדי לעמוד בסטאנדארט המיומנות והזהירות הנידרש ובכך להמנע מחבות ברשלנות מקצועית. חובה זו היא למעשה חובת אזהרה הנובעת מחובת הזהירות של עורך הדין. כך, נקבע כי עורך דין חייב להשתמש במיומנות מקצועית סבירה כדי לשמור על זכויות לקוחו, ויצא ידי חובתו רק אם הזהיר את לקוחו, והלה עמד על רצונו להכנס לעסקה" (ע"א 7633/12 קבוצת גיאות בע"מ נ' גולדפרב לוי, ערן, מאירי, צפריר ושות', עורכי דין בע"מ, [פורסם בנבו], 16.9.14).

עם זאת, איני סבורה כי עסקינן בהטעיה מכוונת של נתבע 2 כלפי התובעים, כאשר התובעים כשלו מלהוכיח טענה זו. יוער כי היתנהלות נתבע 2 שזכתה להתייחסות בהליך הראשון הייתה רק לעניין העיכוב בתשלום והאחריות בגינו, כאשר בית המשפט לא קבע כל ממצא באשר להתנהלות שיש בה להעיד על רשלנות, ואף אני סבורה כי אין הדברים מגיעים לידי כך. לאור האמור, סבורני כי נתבע 2 הבטיח מנגנון שיאפשר לתובעת 1 והמנוח לקבל חזקה בנכס עובר לתשלום האחרון, מנגנון שיבטיח בצורה בטוחה ומאוזנת את האינטרסים של הצדדים, וזאת כדי לאפשר העברת הזכויות בנכס, וכך נעשה בסופו של יום.

...

עם זאת, איני סבורה כי עסקינן בהטעיה מכוונת של נתבע 2 כלפי התובעים, כאשר התובעים כשלו מלהוכיח טענה זו. יוער כי התנהלות נתבע 2 שזכתה להתייחסות בהליך הראשון הייתה רק לעניין העיכוב בתשלום והאחריות בגינו, כאשר בית המשפט לא קבע כל ממצא באשר להתנהלות שיש בה להעיד על רשלנות, ואף אני סבורה כי אין הדברים מגיעים לידי כך. לאור האמור, סבורני כי נתבע 2 הבטיח מנגנון שיאפשר לתובעת 1 והמנוח לקבל חזקה בנכס עובר לתשלום האחרון, מנגנון שיבטיח בצורה בטוחה ומאוזנת את האינטרסים של הצדדים, וזאת כדי לאפשר העברת הזכויות בנכס, וכך נעשה בסופו של יום.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

התביעה כנגד נתבע 2, נדחית.

אני מקבלת את טענתו של הבנק כי לו אכן הסכימו הנתבעים להישתתף בהתמחרות רק כדי לסייע לבנק להעלות את סכום המכירה של האנייה נאוויס, ולא כי רצו לרכוש את האנייה, הרי שלא היו משלמים מכיסם את הסכום ששלמו ויכלו לחזור בהם מזכייתם כפי שעשה המציע הראשון, ואז לכל היותר היו מפסידים את סכום הפקדון, אשר לטענת אזולאי כלל לא הופקד (לעניין זה ראו חקירתו הנגדית של עו"ד סלע בעמוד 50 שורות 16-23 לעניין משמעות החזרה של מציע מהצעתו).

הטענה כי הבנק הפר את חובת האמון ללקוחותיו טענות נוספות של הנתבעים היו כי הבנק נתן להם הלוואה בסך של כמיליון ₪ תוך פחות משעה מבלי שקוימה ישיבה אחת עם הבנק, ללא הערכת יכולת החזר בסיסית, מבלי שנוהל מו"מ לגבי תנאי האשראי, מבלי שנבדקו מיסמכי יסוד או הערכת שווי האניות, מבלי שהוצג קשר בין עסוקם לפעילות האנייה, ואף מבלי שהבנק יטיל שעבוד על האניות.

אין בעצם העובדה כי הבנק העניק לנתבעים הלוואות לצורך רכישת האניות, כדי לפטור הנתבעים מהחובה להשיבן אך בשל הטענה כי המדובר בעיסקה בעלת סיכון לא סביר, לעניין זה ראו ע"א 5893/91 טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח פ"ד מח(2), 573 בעמ' 597 (ניתן ביום 11.4.94 על ידי כבוד הנשיא שמגר) שם נקבע כי "כאשר אדם לווה כספים מבנק לצורך פעילות כלכלית מסוימת, הבנק אינו חייב לבדוק את שיקוליו הכלכלים של הלווה. במקרים אלה הבנק מהוה גורם מממן של עיסקה שפעמים רבות אינו יודע את פרטיה ואף אינו מודע לתוכנה, וגם אם במקרה כלשהוא יודע הבנק את תוכן העיסקה, אין הוא יכול לשמש כיועץ כלכלי של כל לקוחותיו, לבדוק את מעשיהם ולכוון את דרכם." וכן ראו פסק הדין אליו הפנה הבנק בעיניין ע"א 7162/96 אמנונים חברה לעבודות עפר בע"מ נ' הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ, מיום 9.11.98 בסעיף 9 לפסק הדין.

ערבותן של הנתבעות 4-5 להלוואות בוחניק ואזולאי בתצהירו טען אזולאי (סעיף 41) כי לצורך רכישת המירה וקבלת הלוואה דרש מני כהן כי הנתבעים יוסיפו ערבות של סולנה שהוא בעל מניות בה, אך לטענתו הוא אינו מנהלה הרשום ולא היה בעל זכות חתימה בה. לטענתו הבנק ידע כי הוא אינו מנהל רשום בסולנה, כעולה מדוח רשם החברות, וכי בנו הוא מנהלה ומורשה לחתום מטעמה.

באשר לחבות סולנה, הנתבעים נימנעו מלזמן את בנו של אזולאי, למרות טענתם כי הוא ניהל את סולנה והיה בעליה, וכי סולנה לא הסכימה לערוב לחוב, ועל כן חתימתו של אזולאי על הערבות אינה תקפה.

הסדר פרעון החוב באשר לחתימה על הסדר פרעון החוב טענו הנתבעים כאמור כי זה נחתם תוך הטעייתם, שכן גם במועד זה המשיך הבנק להסתיר מהנתבעים כי נפלו קורבן למצגי שוא וקנוניה בין הבנק ללקוחותיו המועדפים במטרה לקדם האנטרס האישי של הבנק על גבם, ועל כן היות ובמועד החתימה על הסדר החוב לא ידעו על העובדות האמתיות אשר הובילו לכשלון בהחזר האשראי הם לא היתנגדו לחתימה על ההסדר.

...

לאור האמור יש לדחות אף את טענות הנתבעים כי חתמו על ההסדר בשל איום הבנק להגיש נגדם תביעה, שכן לעניין זה אני מקבלת את טענתו של התובע כי הודעתו על כוונתו לנקוט בהליך אזרחי לגביית החוב אינה מהווה בנסיבות אלו כדי טענת כפייה (ראו רע"א 7539/98‏ לוטם רהיטים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ''ד נג(1) 721, וסעיף 17(ב) לחוק החוזים).

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעים ישלמו לבנק יחד ולחוד הוצאות משפט בסך של 25,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 60,000 ₪ כולל מע"מ. ניתן היום, ה' אלול תשע"ו, 08 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.

האם מוטלת חובה שבדין על הבנק או על חברת הדלק לברר את תקינות העסקה מבחינת החברה פנימה, או שמא הם יכלו להסתמך על המצגים שהציגו להם בעלי זכויות החתימה שלה? האם היתנהלות הבנק או חברת הדלק משקפת, בנסיבות העניין, רשלנות או חוסר תום לב? האם בוסס שתוף פעולה פסול ביניהם, שהוביל את החברה למצוקה תזרימית, שאילצה אותה למכור את הנכס לשם פירעון חובותיה? ובהנחה שמורשי החתימה מטעם החברה חרגו מההרשאה שהייתה נתונה להם, האם פעולתם יכולה לחייב בכול זאת את החברה כלפי הצדדים השלישיים? ומה היחס בעיניין זה בין הוראות דיני השליחות והוראות דיני החברות? השאלות הן רבות.

לפיכך החל להצטבר בחשבון בראל בבנק חוב פיגורים בגין ההלוואה.

בנוסף, יש לציין בחלק זה שהתובעים זנחו בסיכומיהם את הטענה כי חברת בראל היתקשרה עם חברת פז בתוספת להסכם כתוצאה מטעות, הטעה ועושק (ניצול מצוקה), ולכן יש לבטלה (פסקות 59 ו-89 לתביעה).

נותר לברר את טענות התובעים כי היה על הבנק ועל חברת פז לדעת על הבעייתיות שבתוספת ולהמנע מלפעול על בסיסה.

בנסיבות העניין החברה הציגה לבנק מצג ולפיו היא מעוניינת לשנות את תנאי ההיתקשרות שלה עם חברת פז. הבנק לא היה צד ישיר להסכם בין הצדדים, יחד עם זאת הסכם זה יכול היה להשפיע על החזר ההלוואה, מכאן שהובא לידיעתו.

כך, כאשר מתעורר חשד בנוגע למצבו הקוגניטיבי של הלקוח או בעיניין תקינות ההוראה שהבנק מקבל, יכולה לקום חובה על הגוף הפינאנסי, בתור מונע הנזק הזול ביותר, לערוך את הבדיקות הנדרשות (ראו למשל ברע"א 3394/13 בנק הפועלים בע"מ נ' עו"ד שפיגל מנהל עיזבון המנוחה שפרינצה תקווה שכטר ז"ל, בפס׳ 10 לפסק הדין של כב׳ השופטת ברק-ארז (פורסם במאגרים; 2013)).

הבנק אף בחן את יכולת התשלום החודשית של חברת מזרחי, והגיע למסקנה שיש לה יכולת החזר של בערך 80,000 ₪ (ראו עדות גב' יום טוב בעמ' 113, ש. 18).

ומה לגבי תקינות ההחלטה בחברה פנימה? כאן השיב עו"ד פקטה כי "אני לא בודק את זה, אני גם לא חושב ש-, אני בטוח שאין דרך לבדוק את זה, אני הרי לא חלק מהחברה, ובדיוק בשביל זה אני מבקש אישור, כמו שפה ביקשנו" (שם, ש.31).

...

לדבריו הייתה אמורה להיות פגישת המשך בעניין ההסכמה המתגבשת, אלא שהוא לא הספיק לשאול את אביו, מר נחמן, מה קורה עם פגישת ההמשך לסיכום הנושא.

התוצאה התביעה נדחית.

אני קובע כי על התובעים לשאת, ביחד ולחוד, בהוצאות שכ"ט ב"כ הבנק (נתבע 1) בסך 120,000 ₪ בתוספת מע"מ ובהוצאות הבנק בסך 12,000 ₪ (בשים לב לצורך של המצהירות מטעמו להכין את התצהיר ולהתייצב לעדות).