זכאות לקבלת קצבת זקנה מביטוח לאומי: תנאים וזכויות

לפיכך התבקש בית-הדין לקבל את התביעה, להשיב לתובעים את הכספים ששלמו התובעים כחוב נוכח היתנהלות הנתבע בתוספת ריבית והצמדה ממועד הזכאות, וכן לקבוע כי התובע זכאי להוסיף ולקבל את גמלת הזיקנה המיוחדת, או לחילופין – את ההפרש שבין תוספת התלויים המשולמת בעדו לגימלת הזיקנה של התובעת לבין גמלת הזיקנה המיוחדת.

ההסכם בדבר מתן גמלאות זקנה ושאירים מיוחדות נערך על-פי סעיף זה בין ממשלת ישראל למוסד לביטוח לאומי ביום 4.12.1988 (להלן: "ההסכם").

על-פי ההסכם, עולים וקבוצות אחרות של תושבים שאינם עונים על תנאי הזכאות לגימלת זקנה, עשויים להיות זכאים לגימלת זקנה ושאירים מיוחדות.

אמנם בסעיף 10(א1) נקבע כי לא תפגע זכותו של זכאי לגימלה מיוחדת שלבת זוגו מלאו 65 שנים, בסעיף 406 (4א) לחוק הביטוח הלאומי שונה גיל הזכאות והועמד על 70 שנה (לוח א1, חלק ד').

...

על כן, מקובלת עלינו עמדתו של הנתבע לפיה נכון למועד הגשת התביעה מששולמה לתובעת קצבת אזרח ותיק עם תוספת תלויים מ- 10/17, התובע לא היה זכאי ממועד זה לקבל קצבה מיוחדת, והקבצה קוזזה מקצבתה של התובעת כדין.

נוכח האמור דין התביעה להידחות.

סוף דבר על יסוד כלל הטעמים המפורטים לעיל – התביעה נדחית.

נטען כי התובע הגיע להסדר בגין חובותיו לביטוח לאומי בשנת 2007, ולא עמד בו. בהמשך, לא עמד התובע בתשלום דמי הביטוח עבור השנים 2008-2011, ולפיכך נשללה זכאותו לקבלת גמלת זקנה, זאת עוד בטרם הוחלט לראות בו כמי שאינו תושב.

בשים לב לתכלית החקיקה, גדר סמכותו של בית הדין כפי שנקבע בסעיף 391(א) לחוק הביטוח הלאומי ובסעיף 24א(5) לחוק בית הדין לעבודה עניינו בתביעות הזכאים לגימלה על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי ובתנאי הזכאות בחוק זה. עוד נקבע כי סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה אינה טומנת בחובה אפשרות לפסוק בתביעות מבוטחים כנגד המוסד לביטוח לאומי מכוח עילות תביעה שהן עצמאיות וחיצוניות לגמרי לזכאות מכוח החוק, כגון מכוח פקודת הנזיקין.

...

במקרה דנן, באתי לכלל מסקנה כי התביעה הנדונה אינה מצויה בגדר סמכותו העניינית של בית משפט השלום, ואני מורה על העברתה לבית האזורי לעבודה בתל אביב, שלו הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעה.

סעיף 240(א) לחוק לשונו: "תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים מבוטח לפי פרק זה, להוציא מי שביום שבו נעשה לראשונה תושב ישראל כבר הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ג' בלוח א'1, ולגבי אשה – אם ביום שבו נעשתה לראשונה תושבת ישראל כבר הגיעה לגיל הפרישה". בעב"ל (ארצי) 83-06 ג'אן טייץ – המוסד לביטוח לאומי נקבע כי יש לבחון תושבות וזכאות לקיצבת זקנה על פי מבחן "מירב הזיקות". נקבע כי יש להצביע על זיקה מהותית וקבועה לישראל: ".. בהגמשת דרישת התושבות לשם קבלת קצבת זקנה אין משום זניחת תנאי התושבות. תנאי זה שריר וקיים ואין לרוקנו מתוכן. גם בהיתחשב בשינוי העתים ובמגמות הגלובליזציה של המאה ה-21, מוסיפה לעמוד על כנה הדרישה לפיה מרבית הנסיבות יצביעו על קיומה של זיקה יציבה בין תובע הקצבה לבין ישראל. רק כך יתמלא תנאי התושבות, שאם לא כן יבקע הקרום הדק העוטף את גבולות הפרשנות לתנאי התושבות שבחוק הביטוח הלאומי בדבר הזכאות לקיצבת זקנה, עד שתוכנו של תנאי זה ירוקן מתוכן.

...

נבהיר כי לאור שהות התובעים בארץ למשך 7 ימים בלבד , מבלי שהוכח כי מדובר בעזיבה זמנית לצורך טיפול רפואי דחוף, ומשלא הוכחה זיקה משמעותית וקבועה למדינת ישראל ואף לא קשר פורמאלי כלשהו, התוצאה היא כי דין התביעה להידחות.

לאור האמור לעיל, התוצאה היא כי לא ניתן להסתמך על אמנת הידידות כמקור משפטי מחייב מכוחו זכאים התובעים לקבלת קצבת זקנה, וזאת משעה שמדובר באמנה בינלאומית אשר לא תורגמה לחיקוק ולא הותקנו תקנות למתן תוקף להוראות האמנה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

המבקש מקבל קצבה מביטוח לאומי בסך של 3,492 ₪.

  תנאי הזכאות לפטור: עפ"י תקנה 14(ג) לתקנות על מבקש הפטור להוכיח שני אלה: כי "אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה" וכן "שההליך מגלה עילה". בהמשך התקנה מודגש לגבי התנאי הראשון כי "בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד".   עפ"י תקנה 14(א) לתקנות על מבקש הפטור לצרף לבקשתו "תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה". בהלכה הפסוקה נקבע כי על מבקש הפטור "לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי", ובכלל זה מסמכים לתמיכה בנטען בבקשה (ראה פס"ד מונדז נ' שבתאי בירן, הנ"ל).

כמו כן, חשבונו של המבקש מצוי לרוב ביתרת זכות, המבקש מקבל קצבת זקנה ע"ס כ-3,492 ₪ וכן סיוע בשכר דירה ע"ס 1,250 ₪.

...

  לאחר בחינת בקשת המבקש על כל נספחיה, הגעתי למסקנה כי עולה ספק האם פרש המבקש בפני בית המשפט את מצבו הכלכלי במלואו.

לאור כל האמור לעיל ובהינתן הסתירות הקיימות בבקשת המבקש, ולאור העובדה כי לא הוגשו כלל האסמכתאות הנדרשות על מנת לשקף את מצבו הכלכלי המלא של המבקש, לא שוכנעתי כי אין בידי המבקש את היכולת לשאת בתשלום האגרה.

מכל האמור לעיל, ומשנראה שלא מתקיימים התנאים הנדרשים לפטור מאגרה, אני מורה כי הבקשה לפטור מאגרה בגין הודעת צד ג' של המבקש נדחית.

"הכנסה" – לענין שאיר שהוא הורה שאינו עומד ברשות עצמו או יתום שאינו עומד ברשות עצמו – כל אחד מאלה: כל הכנסה מעבודה או מכל מקור אחר, פרט למקור כאמור בפסקות (2) ו (3), לרבות קיצבאות שמשולמות על ידי מוסד אחר, ואולם לא יראו כהכנסה כל אחד מאלה: קצבת נכות כללית, לרבות קצבה חודשית נוספת של המוסד לביטוח לאומי, או קצבה לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום), התשי"ט – 1959 (נוסח משולב) לרבות מכח חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל – 1970, המשולמת לאדם בשל נכותו עד לסכום השווה לסכום קצבת נכות כללית שהייתה משולמת לו אלולא היה זכאי לקיצבה כאמור לפי החוקים האמורים; קצבת זקנה (קצבת אזרח ותיק) של המוסד לביטוח לאומי, וקיצבת שאירים של המוסד לביטוח לאומי המשולמת למי שמתקיים בה האמור בסעיף 261(ב) לחוק הביטוח הלאומי; קצבת ניידות, קצבת שירותים מיוחדים, קצבת סיעוד, או כל קצבה אחרת שבמהותה היא החזר הוצאות מיוחדות בשל מצב נכות; הישתתפות בתשלום שכר דירה של משרד הבינוי והשיכון; הכנסה שיקומית.

עוד צוין כי הביטוח הסיעודי שמקבלת התובעת מחברת הראל חברה לביטוח עולה על 60% משכר המינימום במועד כניסת התיקון לתוקף, כך שגם אם התובעת הייתה עומדת בתנאי הזכאות במועד הפטירה, היא לא הייתה זכאית לתשלום כלשהוא (מכתב הדחיה מיום 29.1.2019 צורף כנספח ד' לתצהיר התובעת; נספח 3 לתצהיר הנתבעת).

ביום 26.7.2019 פנתה ב"כ התובעת לקרן בדרישה לבחון מחדש את זכאות התובעת לתשלום קצבת שאירים כיתומה שאינה עומדת ברשות עצמה, רטרואקטיבית למועד הגשת הבקשה הראשונה לגימלה,; בטענה כי אין להביא בחשבון ההכנסה את קצבת הסיעוד כאמור בתיקון 11 לתקנון ובהיתחשב בכך שקצבת הסיעוד שמקבלת התובעת מחברת הביטוח משמשת למימון תשלום שכר של מטפלת זרה המסייעת לתובעת וכן אין להביא בחשבון את שכר הדירה המשמש לשכירת דירת מגורים חלופית (מכתב ב"כ התובעת צורף כנספח ה' לתצהיר התובעת; נספח 4 לתצהיר הנתבעת).

...

הימנעות התובעת מהבאת הראיות הנ"ל פועלת לחובתה וזאת בהתאם להלכה הפסוקה ולפיה כאשר נמנע בעל דין מהבאת ראיה רלוונטית המצויה בהישג ידו, בהעדר הסבר סביר, המסקנה המתבקשת היא כי לו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו ולכן ניתן לזקוף אותה לחובתו[footnoteRef:6].

] [6: ראו למשל: ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ – רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, עמ' 614-615 וההפניות שם.] אין בידינו לקבל את טענת התובעת ולפיה יש להביא בחשבון את השינוי במצבה הכלכלי בשנת 2018 ואילך.

על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית.