זכאות לפנסיית נכות בגין פרישה מוקדמת

עוד נטען על ידי הנתבעת, כי אין מקום להשוות בין מצבם של מי שפרשו מחמת נכות לבין מי שעובדים ומבקשים לפרוש לפרישה מוקדמת, שכן קיימת שונוּת מהותית ואינהרנטית בין אוכלוסיית העובדים שלגביה נדונה אפשרות פרישה מרצון, ובין אוכלוסיית העובדים שכבר פרשו מעבודתם הפעילה לפנסיה, מחמת נכותם.

] "הגמלה תשולם לעובד עד ליום בו יהיה העובד זכאי לקצבת זיקנה או לקצבת נכות מקרן הפנסיה, על פי תקנות קרן הפנסיה, או עד ליום בו הגיע העובד לגיל פרישת חובה על פי חוק גיל פרישה התשס"ד-2004 כפי שיהיה בתוקף מזמן לזמן או עד לפטירתו חו"ח, הכל לפי התאריך המוקדם." נזכיר, כי ביום 18.3.2014 הודיעה קרן הפנסיה לתובעת, ובעקבות החלטת רופא קרן הפנסיה מיום 17.3.2014, כי היא נחשבת לנכה בשיעור 100% החל מיום 1.4.2014 ועד הגיעה לגיל הפרישה התקנוני.

...

אחרית דבר לסיכום – סיכום הדברים עד כה מעלה כי התובעת לא הופלתה על ידי הנתבעת בשל מוגבלוּתה במהלך עבודתה, וגם לא לגבי ההחלטות שהתקבלו לגבי סיום עבודתה.

גם טענת היעדר היידוע בגין מצבה וזכויותיה של התובעת, דינה להידחות.

על כן, דין התביעה להידחות בכללותה, וכך אנו מורים.

שניהם איבדו זכויות פנסיוניות עקב פרישתם המוקדמת, ולפיכך - לאור תכלית חוק הנכים בכלל ותכליתו של סעיף 7ד לחוק בפרט - שניהם באים בשעריו של הסעיף, בכפוף לקיום שאר תנאיו.

...

אנו סבורים כי אין מקום לשלול תוספת פרישה מוקדמת למי שפרש מעבודתו בגיל 40 מחמת פציעה קשה במהלך ועקב השירות הצבאי, בשעה שתוספת כזו תוענק לחברו לנשק שנפצע באורח בינוני באותו אירוע ולכן פרישתו מעבודה "התעכבה" עד שמלאו לו 50 שנה.

התוצאה לאור מסקנתנו כי הוראת סעיף 7ד לחוק הנכים חלה אף על נכה שפרש מעבודתו או ממשלח ידו עוד בטרם מלאו לו 50 שנה, אין מנוס מקבלת הערעור, ביטול החלטת המשיב מיום 10.8.2016 והחזרת הדיון בבקשת המערער להשלמת בדיקה אצל המשיב ומתן החלטה חדשה על-ידו.

משנדחה הערעור, הננו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 5,000 ₪.

מנגד הנתבעים סבורים כי לא הוכח כי התובעת פרשה מעבודתה בשל מצבה הרפואי, והיא עשתה כן לנוכח הסכם פרישה כחלק מתוכנית התייעלות במקום עבודתה, כך שבכל מקרה התכוונה לפרוש לגימלאות במועד זה ללא כל קשר לאירועים מושא תביעה זו. דיון הנתבעים הביאו כחיזוק לטענותיהם את עדותו של מר נרקיס שטען כי בתקופת הפנסיה המוקדמת של התובעת ממאי 2001 ועד לפרישתה לפנסיית קג"מ המשיכה המעסיקה להפריש לקרן הפנסיה המוקדמת ממלוא שכרה ערב הפרישה, קרי זכויותיה המשיכו להצטבר במלואן עד הפרישה לפנסיית קג"מ. זאת ועוד, לטענת מר נרקיס, המענקים המיוחדים שניתנו לתובעת שלא היו ניתנים בפרישה לפנסיה רגילה מכסים כספית ואף עולים על הפער שבין שכרה ערב הפרישה לבין שכרה בעת הפנסיה המוקדמת, כלומר לא נגרע שכרה בתקופה זו (ס' 11-12 לתצהירו של מר נרקיס).

מכאן ומשאר הראיות עולה אם כן שעובדתית הפנסיה המוקדמת מקופת חולים היתה גבוהה יותר מהפנסיה מקג"מ. מתצהיר מר נרקיס אף עולה כי התובעת לא ביקשה כלל להיכלל בתוכנית פרישה מוקדמת בשל נכות במסגרת קרן הפנסיה בה היתה חברה ובחרה בתוכנית הפרישה המוקדמת הרגילה, כשלמעשה כבר בעת יציאתה לפנסיה מוקדמת הגיעה למלוא 70% שניתן ליצבור (ראה ס' 8-9 לתצהירו), ולמעשה הייתה גבוהה יותר מהפנסיה קג"מ. בכל מקרה גם טענתה כי מצבה הרפואי היוה הגורם היחיד והבלעדי לפרישתה לא הוכחה כדבעי.

...

סוף דבר התביעה נגד הנתבעים מתקבלת.

ההודעה לצד ג' נדחית.

אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 314,000 ש"ח. הנתבעים יישאו בתשלום האגרה ובשכר טרחת ב"כ התובעת וצד ג' בסכום כולל של 73,400 ₪ כ"א. כן יישאו הנתבעים בהוצאות המומחים והעדים.

נטען כי צדקה הועדה עת קבעה כי משהמערער עבד בפועל בתקופות נשוא המחלוקת הרי שאינו יכול להיות זכאי לקבלת תגמול פרישה מוקדמת באותם מועדים, משמדובר בתגמול הניתן על פי החוק רק לנכה צה"ל מוכר שפרש כליל מעבודתו עקב נכותו המוכרת.

תכלית תגמול זה הנה לתת מענה למצב של נכה שבשל נכותו לא יכול היה לעבוד עד גיל הפרישה החוקי, נאלץ לפרוש בגיל 50 ובשל כך נפגעה הפנסיה שלו, שכן לא השלים את כל שנות העבודה הנדרשות לקבלת מלוא הפנסיה לה הוא זכאי.

...

טענות המערער: המערער טוען כי ועדת הערעורים נמנעה מהכרעה בשאלה האם המערער עובד בפועל אם לאו והערעור נדחה מתוך קביעה כי המערער מסוגל לכאורה לעבודה.

בכל הנוגע לטענת המערער כי ועדת הערעורים נמנעה מהכרעה בשאלה האם המערער עובד בפועל אם לאו והערעור נדחה מתוך קביעה כי המערער מסוגל לכאורה לעבודה, זאת כאשר שאלה זו כלל לא היוותה חלק מהחלטת קצין התגמולים, הרי שיש לדחות טענה זו. מהחומר שהוגש לוועדה ומהראיות והעדויות שהוצגו עולה במפורש כי המערער הינו גם בעל כושר עבודה בתחום הניהול וגם עבד בפועל בהקמת וניהול החברה הזרה, כפי שקבעה הוועדה.

לא מצאנו כי בפסק הדין נפל פגם המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

על כן, בסיכומו של דבר, לא מצאנו כי נפל בפסק הדין פגם והערעור נדחה.

על רקע קיומן של מערכות להגנה מפני פיטורים ולהבטחת זכויות סוציאליות במקרים של נזקקות (זקנה, נכות, מוות), אשר מבוססות על פעילותו של אירגוני העובדים, אנו סבורים שבראייה רחבה של עניינם המשותף של מעביד נתון ושל הקולקטיב של עובדיו, החלטה של מעביד שלא לאשר פרישה מוקדמת בתנאים מועדפים לעובד שיהיה זכאי לפנסיית נכות מקרן פנסיה או מחברת ביטוח, היא סבירה, ואינה נגועה בהפלייה מחמת מוגבלות, באשר היא מגשימה את המטרה המשותפת למעביד ולארגון העובדים.

על פי ייעוץ משפטי שקבלתי, התובע אינו זכאי להשלמת פיצויים הן משום שפרש לפנסיית נכות והן משום שבהתאם להוראות ההסכם הקבוצי בדבר פנסיה מקיפה בתעשייה, הפרשות החברה לפיצויים (בשיעור של 8.33%) באות במקום פצויי פיטורים.

...

התובעת לא סתרה את טענת אסם וממילא במסגרת סיכומיה זנחה את טענותיה בעניין זה על כן, דין טענות אלו להידחות.

לאור האמור לעיל, ובהתחשב בכך שמדובר בפיצוי הנתון לשיקול דעת בית הדין, מסקנתנו הינה כי בנסיבות העניין, אין להעניק פיצוי בגין רכיב זה. סוף דבר התביעה נדחית.

שקלנו בכובד ראש האם לחייב את התובעת בשכ"ט עו"ד בשם לב להיקף התביעה והסכום הנתבע (1.109,496 ₪) אולם, בשם לב לנסיבות המקרה הנדון ולא בלי היסוס באנו לכלל מסקנה כי לפנים משורת הדין יישא כל צד בהוצאותיו הוא.