זכאות לפנסיה תקציבית לעובדי עיריית באר שבע

[20: עס"ק (ארצי) 31963-06-14 עריית באר-שבע – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, מיום 1.9.15.

כלומר, לפי עדותה של הגב' גרין, העובדה כי הערייה עצמה היא זו שמנכה לעובדים כספים לפנסיה התקציבית מידי חודש אינה מצביעה בהכרח כי עובדים אלה יהיו זכאים בבוא היום לפנסיה תקציבית, אלא שניכוי זה מהוה תנאי מקדמי לבחינת זכאותו של העובד לפנסיה תקציבית.

] שביעית, הנתבעת טוענת כי יצירת מצג לפיו עובד במעמד התובעת זכאי לפנסיה תקציבית, אינה יוצרת זכאות לפנסיה זו וזאת בהתאם לפסק הדין בעיניין באר טוביה[footnoteRef:46].

[46: ע"ב (ב"ש) 2164/06 נתן בר-מועצה אזורית באר טוביה, מיום 15.1.09.

...

הנתבעת טוענת כי מאחר שהתובעת לא הייתה עובדת קבועה במסגרתה, הרי שלא קמה לה זכות לפנסיה תקציבית ואף לא לפנסיה צוברת, וכי התובעת קיבלה את כל הזכויות המגיעות לה, כפי שפורטו בחוזי ההעסקה, עליהם חתמה מידי שנה, ועל כן יש לדחות את תביעתה.

לפיכך, גם מן הטעם הזה אין בידינו לקבל את ההשוואה.

כללו של דבר, לאור האמור לעיל, דין התביעה להחזר הפרשי שכר להידחות.

סוף דבר התובעת זכאית לפנסיה תקציבית החל ממועד פרישתה, על בסיס 127 חודשי שירות מזכים בהם עבדה מעל שליש משרה.

בית דין איזורי לעבודה בבאר שבע ס"ע 45713-05-12 ס"ע 45876-05-12 ס"ע 45858-05-12 ס"ע 45731-05-12 ס"ע 45698-05-12 ס"ע 45676-05-12 לפני:כב' השופט צבי פרנקל התובעים: 1. סולו רוטמן (ת.ז. - 067643999) 2. שמעון אברהם (ת.ז. - 047140462) 3. יהודה כהן (ת.ז. - 048803191) 4. בנימין לוי (ת.ז. - 070755483) 5. מישל כהן (ת.ז. - 062271952) 6. רחמים סרוסי (ת.ז. - 069183051) ע"י ב"כ: עו"ד ענת נוי אלקיים -נגד- הנתבעות: 1. חברת שירותי תחבורה ציבורית באר שבע בע"מ, 2. עריית באר שבע ע"י ב"כ: עו"ד אורי חמו פסק דין

הנתבעת 1 טוענת שבהסכם הוסדרו תנאי פרישה של עובדיה ובכלל זה של ששת התובעים בתובענה הזו ולפי ההסכם הם יהיו זכאים לתשלום פנסיה תקציבית מהנתבעת 1 עד הגיעם לגיל פרישה ומהגיעם לגיל פרישה תשולם הגימלה מקרן מקפת בה היו מבוטחים.

...

זו היתה כוונת הצדדים בכריתת ההסכם כפי שעולה מהעדויות ששמעתי, אף אם לאחר חתימת הסכם קיבוצי והגשתו לרישום נתעלם מכוונות הצדדים, מסקנה זו עולה מלשון ההסכם עצמו.

גם אם הנתבעות סברו כך, היה על הנתבעות לדון בנושא הזכאות של התובעים במסגרת ועדת החריגים שהוקמה מכח ההסכם, אך הן לא עשו כן. סופו של דבר, על הנתבעת 1 לשלם לתובעים את כל הזכויות הנובעות מההסכם הקיבוצי ובין היתר שכר בסיסי והפרשה לגמולים זאת עד למועד הגיעם לגיל קצבת זקנה, העומד היום על גיל 67.

כמו כן, אני נעתר לבקשת התובעים ומורה על פיצול סעדים באופן בו כל תובע יוכל לתבוע את הנתבעת 1 בנפרד על נזקים שנגרמו לו, אם נגרמו וככל שנגרמו, כתוצאה מאי עמידתה של הנתבעת 1 בהוראות ההסכם.

אכן, נשמעה גם דיעה אחרת, לפיה משתפקידו של העובד מחייב ביצוע המטלה הנוספת בקביעות, המטלה הנוספת הופכת לחלק מעבודתו הרגילה, ולכן אין לראות את התשלום המשולם בעד המטלה הנוספת כ"תוספת" [דעתו של השופט רבינוביץ בעיניין נחמני [ע"ע 300312/97 יעקב נחמני – עריית באר שבע; דעת המיעוט של כבוד השופט חשין בבג"צ זכאי], אולם דיעה זו לא נתקבלה על ידי הפסיקה".

יישום סעיף 19 לפסק הדין מעלה חרמון בעיניינו של התובע לצורך הנוחות, יובא שוב להלן סעיף 19 לפסק הדין: "בהתאמה לפיתרון שנקבע בפרשות סונול [13] ופדידה [12], הפקדות הצדדים לביטוח מנהלים ייפסקו. העובדים יהיו זכאים לפנסיה תקציבית, ואילו הסכומים שהופרשו על-ידי המשיבה 2 ונצברו בפוליסות ביטוח המנהלים יועברו לזכות המשיבה 2.

...

לסיכום פרק זה, הרכיב אותו יש להביא בגדר "המשכורת הקובעת" מבין רשימת הרכיבים שבכתב התביעה, הינו תוספת התמריץ בלבד ובשיעורה כפי שנקבע על ידי הממונה על השכר.

על אף זכאות התובע לפנסיה תקציבית וכן כי יופרשו לו סכומים בגין הרכיבים הלא פנסיונים (הזכאות הינה מ- 1995), סבורני כי מתן פרשנות תכליתית לאמור בפסק הדין תהיה זו אשר מיטיבה עם התובע בנסיבות העניין, באופן זה, שקופות הגמל לתגמולים לא יפורקו (למעט גדיש פיצויים).

סוף דבר: א. התובע זכאי לפנסיה תקציבית.

באשר להשוואת שכר עם עובדי עריית באר שבע ציינה גב' אדלר כי מדובר בערייה ולא ברשות מקומית קטנה כנתבעת, ויש הבדל בנתוני השכר באופן שלא ניתן להשוות ביניהם.

כמו כן, לא לקח בחשבון את הפנסיה התקציבית שהתובע מקבל מעריית ב"ש – ואף לא ידע אודותיה או כיצד היא משפיעה על זכויותיו של התובע – הפחתתה בשליש אילו היה התובע עובד שכיר (עמ' 21 ש' 28-14).

...

לפיכך, ואף מטעם זה, יש לדחות את תביעת התובע לפיצוי לא ממוני.

סוף דבר נוכח האמור והמפורט לעיל, דין התביעה להידחות.

משנדחתה התביעה, התובע ישלם למועצה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

בתחום הפנסיה התקציבית-זכאי העובד לפנסיה על בסיס רכיבי השכר לגביהם מוסכם בין המדינה כמעסיקה לבין ההסתדרות כארגון היציג של העובדים שהן פנסיוניות.

.אכן נשמעה גם דעה אחרת לפיה משתפקידו של העובד מחייב ביצוע מטלה נוספת בקביעות, המטלה הנוספת הופכת לחלק מעבודתו הרגילה, ולכן אין לראות את התשלום המשולם בעד המטלה הנוספת, כ"תוספת" [ דעתו של השופט רבינוביץ בעיניין נחמני ע"ע 300312/97 יעקב נחמני נ' עריית באר שבע; דעת המיעוט של כב' השופט חשין בבג"ץ זכאי] אולם דיעה זו לא נתקבלה על ידי הפסיקה.

אכן, דעתי זו שונה מדברים שפסקתי בע"ע 300312/97 נחמני-עריית באר שבע, פד"ע לו 251, ביחס למשמעות, שיש ליתן להסכמת הצדדים, לפיה אין לכלול תוספות מסוימות בשכר הקובע לצורך חישוב הפנסיה, אך אני סובר היום כי בנסיבות מסוימות יש ליתן תוקף לתנאים למתן תוספות כפי שהוסכמו על ידי הצדדים תוך גמירות דעת, וכאשר הם מקור הזכות למתן תוספות אלה, וזאת, בין השאר, כדי להימנע מהטלת עלות כספית נוספת על רכיבי שכר שהוסכם מראש ובעת היווצרותם כתנאי להיווצרותם לא לבטחם לצורך פנסיה.

...

מהמקובץ עולה, כי יש לדחות את תביעת התובע להכללת אותן תוספות המנויות בתצהירו במשכורת הקובעת לצורך תשלום הגמלה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

בנסיבות הללו תביעת התובע, בן חמו יעיש, נדחית.