זכאות לפנסיה ופיצויי פיטורים לעובד שהחל לעבוד לאחר גיל פרישה

סעיף 11(ה) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן – חוק פצויי פיטורים) קובע כי "התפטר עובד לאחר שהגיע לגיל הפרישה, כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים..." בדברי ההסבר להצעת החוק משנת 1977 (הצעת חוק פצויי פיטורים (תיקון מס' 10), התשל"ז-1977, ה"ח 202[footnoteRef:2]) ניתן ללמוד על הכוונה שבבסיס חקיקתו של סעיף 11(ה) כדלקמן: [2: נוסח סעיף 11 (ה) במועד חקיקתו היה שונה במקצת ותוקן לנוסחו הנוכחי בתיקון 20 לחוק במסגרת חקיקת חוק גיל פרישה והתיקונים העקיפים שבוצעו בו (ס"ח תשס"ד מס' 1919 מיום 18.1.2004 עמ' 51 (ה"ח הממשלה תשס"ד מס' 64 עמ' 201) – תיקון מס' 20 בסעיף 18 לחוק גיל פרישה, תשס"ד-2004; תחילתו ביום 1.4.2004.

] "חוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, אינו מאפשר כיום תשלום פצויי פיטורים לעובדת ולעובד אשר ברצותם להתפטר מן העבודה בהגיעם לגיל הפרישה המקובל (65 בגבר ו-60 באישה), ואשר אינם נהנים מזכויות לקיצבה על פי חוק או על פי הסכם יחידי או הסכם קבוצי. מוצע לאפשר לעובדים המתפטרים מהעבודה בגיל הפרישה לקבל פצויי פיטורים, כאילו פוטרו, וזאת תוך היתחשבות בתשלומים ששילם המעביד לקופת גמל.

אשר לשאלת זכאותו של התובע לפצויי פיטורים – כמפורט לעיל, הואיל ובהתאם לחוק פצויי פיטורים עובד שמתפטר לאחר הגיעו לגיל פרישה זכאי לפצויי פיטורים מבלי שהוא נידרש להוכיח דבר, הרי שנדחות כלל הטענות הנוגעות לסיבת ההתפטרות.

הנתבעת טענה מנגד כי התובע לא הוכיח כי הייתה ברשותו קרן פעילה ועל כן יש לדחות את תביעתו ברכיב זה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שהוגשו לתיק לא שוכנעתי כי התובע הוכיח כי הייתה ברשותו קרן פנסיה פעילה עם תחילת עבודתו.

...

הואיל והנתבעת ערכה תחשיב לשנים 2013-2014 בהתאם לתעריף השעתי באותה העת במכפלת 8 שעות (שיעור משרתו של התובע באותה העת), הרי שאני מקבלת את תחשיבה וקובעת, בנוסף כי התובע זכאי ליומיים נוספים בשנת 2013 ו- 3 ימים נוספים בשנת 2014 בסך כולל של 1,996 ( 568 ₪+ 1,428 ₪).

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: פיצוי הלנת פיצויי פיטורים – סך 4,000 ₪; תמורת הודעה מוקדמת – סך 4,132 ₪; סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.3.17 ועד לתשלום בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת סך כולל של 2,500 ₪ בגין הוצאות משפט והשתתפות בשכר טרחת עורך דין.

התובע היתייחס לאמירה שיהיה זכאי לצאת לפנסיה בחודש יוני 2015 ובקש לעבוד "לפחות עד גיל הפרישה 5.2016". התובע טוען כי ביקש באופן מפורש לעבוד לאחר גיל פרישה.

הפנייה עסקה בפיצויי הפיטורים של התובע ולא נזכרה בה בקשה או אי הענות לבקשה להמשיך ולעבוד בנתבעת לאחר גיל פרישה.

"במקרה בו "הוסדרה הזכות הפנסיונית הסדר מלא ומקיף, אין לדבר על פיטורים, אלא על סיום יחסים חוזיים בדרך מיוחדת-מוסכמת, בבחינת גמר חוזה על-ידי ביצועו - מיצוי החוזה כפי שראוהו מראש ובמשך כל השנים" עע (ארצי) 1638/04 אברהם כליף נ' עריית ירושלים, מיום 6.11.08 וההפניות שם. משאין מדובר בפיטורים, אלא בסיום עבודה עם הגעתו של התובע לגיל פרישה, לא היה על הנתבעת לזמן את התובע לשימוע לפני פיטורים.

התובע אישר בעדותו כי בתחילה סרב לקבל את שתי המשכורות הנוספות ולאחר מכן היתקשר למר חמוי ואמר שהוא מסכים.

...

לאור האמור, התביעה למענק התמדה נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית על כל רכיביה.

בשים לב לכך שהתובע גמלאי ומאידך בשים לב להיקף ההליך ולעדויות הרבות שנשמעו, כמו גם לדחיית התביעה על כל רכיביה, מצאנו לנכון לחייבו בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

לשיטת התובע, גישת הנתבעת יוצרת מצב אבסורד בו כל עובד שפרש לאחר שהגיע לגיל פרישה ויש לו הסדר פנסיוני בביטוח מנהלים, לא יהיה זכאי לפצויי פיטורים, ומנגד כל עובד אשר סיים עבודתו לפני מועד הפרישה, כן יהיה זכאי.

כמו כן, טען התובע כי מדובר בפוליסת ביטוח סטנדרטית אשר ניפתחה כשנתיים לאחר תחילת עבודתו ובמהותה אינה מהוה הסדר פנסיוני מלא.

...

התובע טען בראש ובראשונה כי דין הטענה לדחייה היות שמדובר בטענה עובדתית שהייתה אמורה להיות מועלית מלכתחילה, וכי בשום שלב לאורך ניהול ההליך עד להגשת תצהיר הנתבעת, וקודם לו לא הייתה כל מחלוקת כי הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.

טרם סיום ראינו לנכון להעיר בבחינת שלא יצא הנייר חסר, כי נדחית אף טענת הנתבעת כי בנסיבות בהן לא נמשכו הכספים מן הפוליסה, אלא משולמים כקצבה, אין משמעות להוראות שעניינם בתשלום פיצויים משום שאין עסקינן בתשלומם כלל.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 81,468 ₪ בגין השלמת פיצויי פיטורים בתוספת הצמדה וריבית מיום 1.9.16 ועד לתשלום בפועל.

לאחר סיום יחסי העבודה הגיש התובע תביעה זו על סך 91,940 ₪ בגין הרכיבים הבאים: פצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, החזרי נסיעות, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה בכתב ופצוי שאינו תלוי נזק לפי חוק הגנת השכר.

באשר לרכיב הפרשות לפנסיה, מצאנו כי יש לדחותו, וזאת מאחר ואין חולק, כפי שהודה התובע, שהחל לעבוד אצל הנתבע לאחר גיל פרישה.

מכל האמור לעיל עולה כי התובע זכאי לרכיבים הבאים: · פצויי פיטורים סך של 15,306 ₪ · החזר דמי נסיעות סך של 9,600 ₪ · דמי הבראה סך של 4,339 ₪ · פדיון חופשה שנתית סך של 4,626 ₪ · אי מתן הודעה על תנאי עבודה סך של 2,000 ₪ · פיטורים שלא כדין סך של 5,000 ₪ · פיצוי בהתאם לחוק הגנת השכר סך של 2,500 ₪ · פצויי הלנה סך של 4,000 ₪ ______________________________________________ סה"כ: 47,371 ₪ סכום זה ישולם בתוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין, והוא יישא ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.19 ועד לתשלום בפועל.

...

לא מצאנו כי יש לקבל את טענות הנתבע, לפיהן סיום יחסי העבודה נעשה בהסכמה או לבקשת התובע.

טענה זו איננו מקבלים, ואנו מעדיפים את גירסת התובע, לפיה הסכום שקיבל בכל חודש היה הסכום נטו שסוכם בין הצדדים.

מכל האמור לעיל עולה כי התובע זכאי לרכיבים הבאים: · פיצויי פיטורים סך של 15,306 ₪ · החזר דמי נסיעות סך של 9,600 ₪ · דמי הבראה סך של 4,339 ₪ · פדיון חופשה שנתית סך של 4,626 ₪ · אי מתן הודעה על תנאי עבודה סך של 2,000 ₪ · פיטורים שלא כדין סך של 5,000 ₪ · פיצוי בהתאם לחוק הגנת השכר סך של 2,500 ₪ · פיצויי הלנה סך של 4,000 ₪ ______________________________________________ סה"כ: 47,371 ₪ סכום זה ישולם בתוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין, והוא יישא ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.19 ועד לתשלום בפועל.

בנוסף לאמור לעיל, הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪, וזאת בתוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין.

התובע, מר חיים בראון, הגיש תביעה זו לפצויי פיטורין, תשלום חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין הליך פיטורין פגום ואי ביצוע שימוע, שכר בעד תקופה שבה התובע היה מוכן ומזומן לעבודה אך לא ניתנה לו עבודה, פיצוי בשל הפלייה מחמת גיל בהחזרה לעבודה לאחר "חל"ת קורונה", אי הפרשה לפנסיה, פדיון חופשה, אי מסירת הודעה על תנאי העסקה, דמי חגים, הפרישי הבראה, גמול שעות נוספות וניכוי שלא כדין של זמני הפסקות.

האם היה התובע זכאי להפרשות פנסיונית לנוכח תחילת עבודתו בנתבעת לאחר גיל פרישה? האם הפרה הנתבעת כלפי התובע את האיסור הקבוע בסעיף 2(א) לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, בכך שהיפלתה באי החזרתו לעבודתו בשל גילו, לעומת עובדים צעירים שהוחזרו לעבודתם לאחר שהוצאו לחל"ת? האם התובע זכאי לתשלום שכר החל מתום 30 ימי החל"ת, קרי: מ-17.4.20, בשל היותו מוכן ומזומן לעבודה? האם נכונה טענת התובע שלא ניתנו לו הפסקות כדין ועל כן הוא זכאי לשכר חצי שעה לכל יום עבודה בגין ניכוי הפסקות שלא כדין? האם חל על התובע צו ההרחבה בענף האפייה על הזכויות הנגזרות מכך? האם זכאי התובע לגמול עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים? האם נכונה טענת התובע בכתב התביעה כי לא נימסרה לו הודעה בכתב על תנאי עבודה שעומדת בהוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי קבלה ומיון לעבודה), התשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד"), והם הוא זכאי לפצוי בשל כך? האם זכאית הנתבעת לקזוז בעד שווי אוכל שאכל התובע, דיווח שעות לא אותנטי ואי מסירת הודעה מוקדמת טרם התפטרות.

...

לנוכח האמור טענות הקיזוז נדחות.

סיכום וסעדים הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: בעד היעדר הודעה כדין על תנאי העסקה – 2,000 ₪.

בשים לב לפער בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק בפועל לא מצאנו לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות ההליך.