זכאות לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי דרכים לאחר תאונת פעולת איבה

לפני תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה – 1975, (להלן: "חוק הפיצויים") שעניינה ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1989, בעקבות תאונה שאירעה ביום 14.7.13 (להלן – "התאונה") על פי הנטען בכתב התביעה, ביום התאונה נהגה התובעת ברכבה בכביש 6, כאשר בשלב מסוים במהלך הנסיעה ארעה תקלה ברכב.

כן קובע החוק "חזקת ממעטות": מצבים שבהתרחשותם, גם אם היתקיימו כל יסודות ההגדרה הבסיסית ואף אם מתקיימת חזקה מרבה הם מוצאים מתחולת החוק, והם פגיעה אשר נגרמה כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או רכושו של אדם, או – כתוצאה מפגיעת איבה כמשמעותה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970.

אף שחניה כזו, כאשר רכב יוצא מכלל פעולה, מותרת בהתאם לחוק (סעיף 69 (ה') לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961) היא עשויה עדיין להוות "סיכון תחבורתי" שיש בו כדי להפוך את החניה לחניה "במקום שאסור לחנות בו" באופן שפגיעת רכב בו תיחשב כפגיעה ברכב מעורב בתאונת דרכים.

(ראו א. ריבלין -תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית 2012 (להלן: ספרו של אליעזר ריבלין), בעמוד 82 והאסמכתאות שם וכן בעמוד 269: "..לעומת זאת הכיר בית המשפט המחוזי בירושלים בזכאותו של רוכב סוס שנבהל מרעש של טרקטורון והפיל את רוכבו לתבוע את נזקיו במסגרת חוק הפיצויים בשל שנתקיים מבחן הסיכון התחבורתי. בית המשפט המחוזי הכיר גם בקשר הסיבתי, שבין השמוש ברכב לבין התוצאה המזיקה, במקרה בו לקה התובע, מורה לנהיגה, בהתקף-לב, לאחר שיעור נהיגה בו הרכב היה קרוב להיתנגשות עם רכב אחר, ומחמת הסכנה הוא נאלץ לבלום בלימת חרום. 'בהקשר שבפנינו' – כך נפסק: 'כימעט תאונה היא תאונה במובן החוק'. 'מדובר בגרימה פסיכולוגית, היינו שהפחד והבהלה שהשתלטו על התובע בעת הארוע נשוא התביעה, גרמו לאוטם האמור'." פרופ' י. אנגלרד בספרו מציין כי "ההשפעה האמצעית של מכונית בהליך גרימת התאונה יכולה להיות פיסית (הדף אויר), אופטית (סנוור), אקוסטית (רעש המבהיל, למשל, בעל חיים, או המונע שמיעת סכנה אחרת), או פסיכית גרידא. החלופה האחרונה כוללת בהלתו של אדם מעצם הופעתו הפתאומית של רכב או מנסיעתו הפרועה" (ראו י. אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מהדורה רביעית – 2013, עמ' 172 והאסמכתאות שם (ההדגשות במקור)).

...

בית המשפט ציין, כי "במסגרת הסיבתיות המהותית- משפטית, אין מנוס מלהתחשב בנסיבות התאונה, במיוחד באלה שהגבירו באופן ממשי את הסיכון של התרחשותה, אם האשם של נוהג הרכב מצביע על ממשות כזאת, אין להירתע מלהיעזר בו במסגרת הסיבתיות" [סעיף 24 לפסק הדין].

אמנם, סמיכות הזמנים שבין יציאתה של התובעת מרכבה לבין פגיעת המשאית בו יוצרת תחושה מסוימת של אי נוחות, יחד עם זאת, יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה - מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר - מביאים לטעמי למסקנה, כי אין להכיר בנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מצפייה בתאונה בה נשרף כליל רכבה בו ישבה רגעים ספורים קודם לכן, כנזק שנגרם עקב תאונת דרכים ומסקנה זו אף מתיישבת לטעמי עם המגמה המצמצמת בפסיקת בית המשפט העליון ביחס להגדרת "תאונת דרכים" שמטרתה לקרב את הגדרת "תאונת דרכים" למשמעותה היומיומית והפשוטה והימנעות מהרחבת מעגל הניזוקים (ראו רע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (4.2.2009)).

סוף דבר לאור כל האמור, התוצאה היא שאין לראות בנזקה של התובעת נזק שנגרם כתוצאה מ"תאונת דרכים" כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים ולפיכך דין תביעתה להידחות וכך אני מורה.

תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

נסיבות פגיעתו של התובע עולות כדי "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, והתובע זכאי לפיצויים מהנתבע אשר ביטח במועד הרלוואנטי את השמוש בקטנוע בביטוח חובה בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תשל"ה – 1970.

דא עקא כי עקב אותה פעולת איבה, התובע מוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי (נפגעי פעולות איבה) כנכה בשיעור של 6%, מתוכם 5% נכות נפשית והיתר – צלקת [ראו תיקו של התובע במוסד לביטוח לאומי - נפגעי פעולות איבה, מוצג ד לתיק מוצגי הנתבע].

התובע לא הגיש כל ראיה אשר תתמוך בהוצאה כספית בגין עזרת הזולת אותה קיבל לכאורה לאחר התאונה, אך סביר להניח כי בחודש הראשון לאחר פציעתו בו היה באי-כושר זמני (בשל הפגיעה בברכו) בשיעור של 100%, הוא התקשה בבצוע פעולות בסיסיות, ובשל הכאבים בברכו בכלל הוא מתקשה לבצע פעולות שונות בביתו.

...

התייחסותו של ד"ר אידלמן יכולה להיות רק בפן הפסיכיאטרי, ולא האורתופדי ולפיכך אני סבורה כי יש לפצות את התובע רק בגין מחצית מההוצאה שהיתה לו בעבר בגין רכישת קנאביס בסכום של 7,000 ₪ אשר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה מגיים לסך של 7,200 ₪ (במעוגל).

איני מקבלת את טענת הנתבע כי מאחר שהתובע עשה שימוש שלא כדין ברישיון שניתן לו (כאשר השתמש בזרעי הקנאביס על מנת לגדל בעצמו את הצמח), אין לפצותו בעלות רכישת הסם.

סוף דבר סיכום הפיצויים הוא כדלקמן: א. הפסדי השתכרות לעבר 50,000 ₪ הפסד כושר השתכרות 351,500 ₪ פנסיה 48,200 ₪ עזרת הזולת (עבר) 10,000 ₪ עזרת הזולת (עתיד) 40,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 109,000₪ כאב וסבל 53,800 ₪ סה"כ ביניים 662,500₪ בצירוף שכ"ט עו"ד (13% ומע"מ) 100,766 ₪ בניכוי תשלום תכוף (13,600 ₪) סה"כ 750,000 ₪ [במעוגל] הנתבע ישלם לתובע סכום של 750,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט (על פי קבלות) כשהם צמודים ונושאי ריבית מיום ההוצאה ועד למועד פסק הדין.

דיון: אין מחלוקת לעניין היות התאונה תאונת דרכים כמשמעותה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975.

לעניין טיסותיה לחו"ל העידה התובעת: "ש. יש לך התקפי חרדה, את נוסעת ברכבת? ת. אם אני חייבת לנסוע כי זה חיים ומוות, אני אסע עם חברה אבל לא אשב בקרון הראשון השני, או השלישי כי זה הקרונות שהתהפכתי ונמעכו. ש. למשל לטוס, מפחיד אותך? ת. כן. ש. כמה פעמים טסת אחרי התאונה? ת. 5 פעמים. ש. לאן? ת. פעמיים למזרח. ש. כמה שעות זה כל טיסה? ת. 5 שעות דרך ירדן. ש. ולאיפה עוד טסת? ת. טסתי לאירופה, לתאילנד ולהודו, ספרד, פורטוגל ויוון. ש. כל הטיסות האלה טסת עם החברה הזו שדיקרה אותך דיקור סיני לאורך כל הטיסה? ת. כן, ועם עוד חברה. בנוסף הפסיכיאטר אמר לי לקחת ובן שיעזור לי לעבור את זה. ש. את יכולה להראות זאת שהיית אצל הפסיכיאטר ואמר לך לקחת את הכדור? ת. יש מצב שביקשתי ממנו כזה דבר. ש. למה לך להכניס את עצמך למצב לא נעים וחרדתי כדי לנסוע לטיול, אם כל כך את סובלת? ת. ברגע שאתה נמצא במקום שאתה חווה את זה על בסיס יום יומי, באיזה שהוא שלב, כבר לא היה איכפת לי למות. ש. אז למה את לא נוסעת ברכבת למשל? ת. לפחות כשהגענו, זה היה פעם בשנה להיתמודד עם זה. ש. כשהיית בהודו איך התניידת? ת.בריקשה ובאוטובוסים. ש. וברכבות? ת. אולי פעם אחת, עם החברה ברכבת שנוסעת 60 קמ"ש. ש. לנסוע באוטובוס זה בעייתי לנסוע מבחינתך? ת. יש לי רכב, יש לי חשש מפיגועים אז אני יכולה לספור על אצבעות כף יד אחת, את מספר הפעמים שנסעתי באוטובוס." (עמ' 17 שורות 26-32, עמ' 18 שורות 1-22 לפרוטוקול).

"הלכה היא שעל הנפגע בתאונת עבודה לפנות אל המוסד ולפעול באמצעים סבירים על מנת לקבל את הגמלאות המגיעות לו, אותן גימלאות שהמעביד-המזיק זכאי שינוכו מסכום הפיצויים המגיע לנפגע ממנו מכוח הוראות סעיף 82(א) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (ע"א 592/66 "הקודחים" נתניה בע"מ נגד נסים ביטול ואח' פסקי דין כ"א (1) 81; ע"א 86/73 שושנה נגד ציון חברה לביטוח בע"מ פסקי דין כ"ח (2) 497).

ראה בעא 727/87 - יצחק שור ואח' נ' **** בן הרוש, פד מד(3), 142 (19/07/1990) "במקרה שהתאונה הנה גם תאונת עבודה, זכאי הנפגע לפיצויים לפי חוק הפיצויים, כפי שאלה יהיו לאחר שינוכו מהם הגימלאות אותן הוא קיבל ועתיד לקבל מהמוסד. ניכוי כזה יש לעשות אפילו לא פנה הנפגע בתביעה לקבל את המגיע לו כנפגע תאונת עבודה מהמוסד (ע"א 714,725/80 גולדברגר נ' בסה, פ"ד לז(109 (3).". רעא 1619/93 אליהו חברה לביטוח בעמ נ' טטרו יאיר, פד מז(4), 89(19/08/1993) בעניינינו, בהיות התאונה תאונת עבודה, ככל שהייתה התובעת רשומה כדין במוסד לביטוח לאומי היא הייתה זכאית לקבלת דמי פגיעה, קצבת נכות והחזר הוצאות מהמוסד לביטוח לאומי.

...

"ש. כל ההכנסות של אחותך, דווחו במסגרת הדיווח שלך לעצמאית לרשויות המס? ת. נכון. ש. כמה הרווחת לפני התאונה? ת. אין לי שנתיים אחורה כי לא עבדתי. ש. לגבי השתכרויות לפני התאונה, כמה הרווחת? ת. יש לך מה שהרווחתי, בסביבות ה- 25,000 ₪. ש. למי, מאיפה מאיזה מקור? ת. מאחותי לתקופה של 5-6 חודשים. ש. ומרפואה אלטרנטיבית? אני לא בטוחה שבאותה התקפה היתה לי מזה הכנסה. "ש. אני מציגה לך את שומת המס שסומנה ד', שאומרת כי ההכנסה שלך הייתה 18,800 ₪, בשנת 2006? ת. אני הגשתי את הדו"חות שלי לבד בגלל שהיו לי הכנסות מועטות. הייתי מגיעה למס הכנסה מגישה את הדו"חות. במס הכנסה מה שיש פה, זה עם קיזוז הוצאות. כאשר מגישים דו"ח במס הכנסה, מבקשים בכתב יד לציין, כמה מחזור, כמה היה הוצאות ואת המספר נטו. ש. הכל כתוב זאת במסמך? ת. זה לא נכון. יש לי הכל בכתוב. אני מקריאה לך מהמסמך. ניתן לאשר זאת גם במס הכנסה. ש. זה מה שהרווחת בשנת 2006? ת. כן. ש. אני מפנה אותך לסעיף 12 לתצהירך, אז מה נכון? ת. פשוט עשו פעם טעות, שהטעות 18,800 ₪ זה הסכום שמופיע בדיוק בדו"ח וחוץ מזה לא היו לי יותר הכנסות. זה פשוט טעות. ש. ומתי הגשת את החשבוניות לאחותך? ת. מתי שרשום וזה עבור כל תקופה שרשומה בחשבון. אם אתה מציג לי את החשבונית ושואל אותי איך זה שהחשבוניות הם ברווח כזה האחת מהשנייה, אני משיבה שהוצאתי בסוף השנה. ש. אם אני אומר לך שלפי החשבוניות יוצא שהרווחתי כ- 2,000 ₪ לחודש, זה נכון? ת. כן. ש. מה שאת אומרת בסעיף 13 לתצהירך, שהרווחת הממוצע 7,625 ₪ נומינלי ובערכים של היום, 9,063 ₪ לחודש, הדברים לא נכונים? ת. אם יש טעות בחישובים אד כנראה שכן. אם אתה רוצה לפרש את זה ככה, אתה יכול לפרש את זה ככה. גם אני לא שמתי לב לזה. אפשר לראות בוודאות שזה מה רשום בדו"ח זה בסדר מבחינתי ואני מקבלת את הטעות. ש. לפני התאונה עבדת רק אצל אחותך? ת. נכון. ש. ולא עבדת ברפואה אלטרנטיבית? אם יש חשבוניות אז אני מסכימה איתך." (עמ' 13 שורות 18-22, עמ' 14 שורות 1-22 לפרוטוקול).

לפיכך אני דוחה את טענת התובעת לעניין זה. כאב וסבל אני פוסקת לתובעת פיצוי בסכום של 19,494 ₪ ובמעוגל 20,000 ₪ על הנזק הלא ממוני שנגרם לה. סוף דבר לאור האמור לעיל, אני פוסקת לתובעת פיצויי ברכיבים הבאים: הפסדי שכר לעבר, סך של 42,000 ₪; הפסדי שכר לעתיד, סך של 34,000 ₪; הפסדי פנסיה, סך של 8,500 ₪ עזרת צד ג' לעבר, סך של 3000 ₪; הוצאות לעבר, סך של 4000 ₪; כאב וסבל (נזק לא ממוני), סך של 20,000 ₪ סה"כ: 111,500 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת את היתרה בסך 100,000 ₪ בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 15%, וכן את הוצאות המשפט בסך 1,000 ₪.

וביתר דיוק – האם במקרה בו נחסמה דרכו של נפגע תאונת דרכים לזכות בפיצויים לפי חוק התגמולים, יכולה חברת הביטוח לנסות ולהוכיח כי מדובר בפגיעת איבה השוללת את זכותו לפיצויים גם לפי חוק הפיצויים.

כך או כך, טענתה היא שנסיבות הארוע אינן מלמדות על כך שמדובר בפגיעת איבה וזאת בשל כך שהתאונה ארעה זמן רב לאחר היציאה מהכפר והיא התרחשה ללא קשר לפעולה כלשהיא שביצע גורם כלשהוא, אלא בשל איבוד שליטה על הרכב.

הוראה זו באה לידי ביטוי בהגדרת המונח "נפגע" שבחוק הפיצויים לפיה: "נפגע" - אדם שניגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים, למעט אם נגרם מפגיעת איבה כמשמעותה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל- 1970 "

...

בנוסף טענה הנתבעת כי עיון בטופס התביעה שהוגש לרשות המאשרת מביא לכדי מסקנה כי הוא הוגש כלאחר יד וברישול, תוך שהתובעת לא צירפה את אישור המשטרה ולא כללה בו פרטים מהותיים.

לצורך החישוב, מקובלת עלי עמדת שני הצדדים לפיה במקרה זה נכון לפסוק פיצוי בהתאם לשיטה הגלובלית וזאת לאור העובדה שהתובעת החלה לעבוד רק לאחרונה, לאחר שנים רבות בהן לא עבדה ולכן היא טרם הגיעה למלוא פוטנציאל השתכרותה במומה.

בהביאי בחשבון את מהות הפגיעה והשפעתה על היכולת לבצע את מטלות הבית, תקופת אי הכושר שנקבעה לתובעת, העזרה המוגברת שסביר לקבוע שהתובעת נזקקה לה בעקבות פגיעתה ותזקק בעתיד, אני סבור שנכון לפסוק פיצוי גלובלי בסך של 15,000 ₪.

אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 206,402 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסכום של 31,393 ₪ (כולל מע"מ) והחזר אגרת בית המשפט ששולמה על ידה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום בפועל.

בשל נזק הגוף הקשה שניגרם לו, הגיש המבקש, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, תובענה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), ובמסגרתה עתר כי בית המשפט יפסוק לו תשלום תכוף.

לפיכך סבר בית המשפט המחוזי כי המדובר בפגיעה הבאה בגדרי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970 (להלן: חוק התגמולים), ובתור שכזו – אין היא מקימה עילת תביעה מכוח חוק הפיצויים, כאמור בסעיף 1 לחוק.

תכליתו של הסדר התשלום התכוף, הקבוע בחוק הפיצויים ובתקנות שנחקקו לפיו, היא להחיש את התשלום לנפגע תאונת-הדרכים, ולהבטיח כי בתכוף לאחר התאונה, ועוד בטרם סיום הליכי המשפט, יקבל הנפגע תשלום בגין צורכי הריפוי, הסיעוד והמחייה שלו.

בבחינת בקשתו של נפגע לקבלת תשלום תכוף לא ניכנס, איפוא, בית המשפט, לעומקן של המחלוקות ולפרטיהן של העובדות, ובודק הוא רק האם זכאי הנפגע, לכאורה, לפיצויים על-פי החוק.

...

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש, כי לנוכח ההחלטות הסותרות שניתנו, כאמור, בבית המשפט המחוזי וברשות המאשרת, התוצאה היא שאין הוא זכאי לפיצויים לא לפי חוק הפיצויים ולא לפי חוק התגמולים, ולכן שרוי הוא במצוקה כלכלית ורפואית קשה.

במקרה שבפנינו נראה לי כי לא היה מקום לקבוע, כבר בשלב זה, כי המבקש אינו זכאי לפיצויים לפי חוק הפיצויים.

ניתן לקבוע, אפוא, כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין נזקו של המבקש לבין פעולת האיבה.

התוצאה היא שהערעור מתקבל.