הגב' חסון אף פירסמה מספר פוסטים בפייסבוק בעיניין זה.
אין ספק כי הכתבות כוללות ביקורת קשה מאוד כלפי מר רחמים, וזאת כאשר נאמר בהם כי מר רחמים השתלט למעשה על הגב' שפיץ, ניצל את תלותה בו להעביר את כל רכושה על שמו שלו ואף היתייחס אליה באופן בלתי הולם ומתעלל.
שלישית, מר רחמים לא התכוון לפגוע במר כהן, אלא כפי שעולה, הן מתוכן הפירסום, הן מהעדויות לפניי, ובעיקר מנסיבות הפירסום, כוונת מר רחמים לא הייתה לפגוע במר כהן, אלא להגן על שמו הטוב, כלומר מדובר באמצעי סביר לשמירה על הערכים המוגנים של סעיף 15(3) ו- 15(10), בין היתר הזכות ל- "הגנה עצמית". על הזכות ל- "הגנה עצמית" בעיניין לשון הרע, עוד טרם חיקוק חוק איסור לשון הרע, ר' פסק הדין הידוע בעיניין ע"פ 24-50 ד"ר אברהם גורלי נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל [פורסם במאגר נבו] (31.7.1951), שעסק בפרשת טוביאנסקי.
שלישית ואחרונה היא התכלית העונשית (אשר לעתים נכרכת בתכלית החינוכית-הרתעתית), הקשורה בכוונת המפרסם, ושלפיה יש ליתן את הדעת בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע לשאלה אם הפירסום נעשה בכוונה תחילה לפגוע.
איזון והכרעה לעניין הפיצויים
הנתבע 3 - מר כהן
כאמור לעיל, מצאתי כי מר כהן פירסם פירסומי לשון הרע חמורים על מר רחמים, כאשר הפירסום נעשה בתפוצה רחבה, הן ברשת הפייסבוק והן בראיון ובמסירת מידע לגב' חסון.
...
סיכום והוצאות
לאור האמור והמנומק לעיל אני פוסק, כדלקמן:
התביעה כנגד הנתבעים 1, 2 ו- 4 נדחית;
הנתבע 3 יישלם לתובע סך של 130,000 ₪;
הנתבעת 5 תשלם לתובע סך של 30,000 ₪;
הכלל במשפט הישראלי לעניין פסיקת שכר טרחת עורך דין והוצאות הינו כי שכר הטרחה וההוצאות אמורות להשתלם לצד הזוכה במשפט, כך שעל צד שטענותיו נדחו לשלם לצד שטענותיו התקבלו את ההוצאות שהוצאו על ידו.
עם זאת יש להביא בחשבון כי מצאתי לפחות לגבי מישור אחד של הפרסום כי האמור בכתבות מהווה לשון הרע ואינו אמת, כאשר ההגנה לגביו הינה רק הגנת תום לב.
בנסיבות אלו, כאשר רכיב בפרסומים לא היה אמת, אני סבור שיש לפסוק הוצאות מתונות.
מכאן, כאשר אני מביא בחשבון מצד אחד כי בוצע פרסום חמור של לשון הרע על ידה ונפסק פיצוי ומצד שני, כי מרבית התביעה כנגד הנתבעת 5 נדחתה, אני סבור שיש לפסוק הוצאות מתונות.
