זכאות לפיצויי הלנת שכר והוצאות משפט בהתאם להסכם פשרה

בפסק הדין חויב המערער לשלם למשיב שכר עבודה, פצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה, חלף הפקדות לפנסיה, פצויי הלנת שכר עבודה ופיצויי הלנת פצויי פיטורים וכן הוצאות משפט.

ביום 20.1.14 נערך הסכם פשרה בתביעה הראשונה בין המשיב, באמצעות בא כוחו דאז, לבין המערער אשר לא היה מיוצג, לפיו שילם המערער למשיב סכום של 26,500 ₪, כולל שכר טירחת פרקליטו של המשיב, אשר "[י]שולם במזומן במועד חתימת הסכם זה". עם חתימת הסכם הפשרה הוגשה בקשה מוסכמת לדחיית התביעה הראשונה.

החיובים הכספיים כתוצאה מהתערבותנו במועד תחילת העבודה ובגובה השכר כמפורט לעיל, יש לעדכן את גובה פצויי הפיטורים שנפסקו לזכות המשיב, וכן את שאר הזכויות הסוציאליות שנפסקו לזכותו בהתאם לתקופת העבודה שנקבעה על ידינו (החל מיום 4.2.14 ועד ליום 13.2.15).

...

נוסיף, כי לטעמנו לא עלה בידי המשיב להראות את שמשתמע מעדותו, שלפיה הגרסה המיוחסת לו בתביעה הראשונה משקפת גרסה עובדתית "שנקלטה מהאוויר" על ידי בא כוחו דאז.

ביתר רכיבי פסק הדין, לרבות בנוגע לדמי ההבראה (שנוכח הפער הזניח אין הצדקה לחשבם מחדש) ולחיוב המערער בתשלום פיצויי הלנה (שכר ופיצויי פיטורים) והוצאות המשפט, לא מצאנו מקום להתערב.

סוף דבר – ערעור המערער מתקבל בחלקו, כמפורט לעיל.

במסגרת ההליך עלתה אפשרות כי בית הדין יוסמך על ידי הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, אולם הצדדים לא הגיעו להסכמה על כך. לאחר הדיון המוקדם, הגיש ב"כ התובע לתיק בית הדין אישורים מאת מבטחים ומסמכים שונים וכן ביקש לזמן כעדים מטעם התובע, נציגים של הנתבעת.

בהתאם לסעיף 19א לחוק הגנת השכר, יש לראות בהפרשות אלו כשכר מולן, המזכה את התובע בפיצויי הלנת שכר.

לסיכום התבקש בית הדין, בהסתמך בין השאר על הראיות שבתיק זה ובתיק האחר לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת בסכום התביעה בתוספת הלנת שכר, בהוצאות משפט והוצאות לדוגמה.

התובע אינו מציין זאת במפורש בכתב התביעה אולם הוא גם אינו מבקש להתבסס על הוראה מכח הסכם קבוצי או צו הרחבה בענף מסוים והדיון בתביעה היתמקד בהוראות צו ההרחבה.

אשר לפצוי הלנה בגין סכומי ההפרשות שלא הופקדו עבור התובע והסכום שנוכה משכרו שלא כדין, הרי שזכות התביעה לתשלום פצויי הלנה בגין אי העברת כספים לקרן נתונה לקרן בלבד, ולא לעובד (סע' 19א ו-28 לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958; דב"ע (ארצי) נא/3-2 שפרה צח - דחף בע"מ, פד"ע כב 462, 468 (1991)).

...

לסיכום התבקש בית הדין, בהסתמך בין השאר על הראיות שבתיק זה ובתיק האחר לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת בסכום התביעה בתוספת הלנת שכר, בהוצאות משפט והוצאות לדוגמה.

משכך, דין התביעה לפיצויי הלנה להידחות.

משכך, התביעה ברכיב זה – נדחית.

לסיכום הנתבעת תשלם לתובע את הסכום כמפורט בסעיף 16 לפסק דין זה. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע בגין ניהול ההליך בסך כולל של 1,000 ש"ח, אשר ישולמו לתובע בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום, ועד לתשלום המלא בפועל.

בהתאם לפסק הדין חויב הנתבע לשלם לתובע הפרישי שכר (בסך של 6,382 ₪) בצרוף הלנת שכר, החזר הוצאות (בסך 620 ₪), פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר במועד (בסך של 5,000 ₪) וכן הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד (בסך של 3,000 ₪), סה"כ – 15,002 ₪ (לא כולל פצויי הלנת שכר) (להלן: "פסק הדין").

לטענת התובע, ממועד המצאת כתב התביעה לנתבע, בין הצדדים התנהלו שיחות טלפון והתכתבויות רבות במסגרתן אף ערך הנתבע שני הסכמי פשרה וזאת תוך הבטחות חוזרות ונישנות של הנתבע ואישתו כי הם עומדים להיחתם, אולם הלכה למעשה הנתבע ואישתו משכו זמן משך למעלה מ-3 חודשים עד שניתן ביום 9.2.2020 פסק הדין בהעדר הגנה.

בהתאם לפסיקה, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של אותו "טעם מיוחד" (כאמור ברע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ – סטראפלסט תעשיות 1967 בע"מ (21.4.15), פסקה 17 לפסק הדין).

...

עיקרי טענות הצדדים בבקשה מושא ההחלטה דנן לטענת הנתבע, יש לקבל את הבקשה מהטעמים הבאים: הנתבע לא הגיש כתב הגנה מטעמים מיוחדים ונסיבות חריגות עקב מצוקה כלכלית קשה אליה נקלע מחודש 10/2018, כאשר העסק אותו הוא מנהל – עסק לעבודות עפר, נקלע לקשיים כלכליים עקב תפיסת משאיות העסק על ידי משטרת ישראל ושחרורן רק בחודש 8/20 (במהלך מגיפת הקורונה) ונוכח הגבלת חשבון הבנק שלו על ידי בנק ישראל, דבר אשר מנע ממנו לנהל את העסק באופן תקין (כמפורט בסעיפים 3 – 6 לבקשה).

מנגד, לטענת התובע, יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין ולהארכת המועד מהטעמים הבאים: הנתבע התנהל בחוסר תום לב וכמי שההליכים המשפטיים וההחלטות המשפטיות אינן חלות עליו (כפי העולה מהראיות שצורפו לבקשה עצמה התובע אינו היחיד שהנתבע חב לו כספים).

מעבר לכך שגם לגופו של עניין הטענות לעניין חבות התובע בנזקים, דינן להידחות (כמפורט בהרחבה בסעיפים 10 – 14 לתגובה).

סבורני כי במקרה דנן מתקיימים טעמים מיוחדים להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

עם זאת, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לבטל את פסק הדין מכוח שיקול הדעת המסור לבית הדין.

המשיב הגיש תביעה לבית משפט השלום כנגד המבקשת והחברה המבטחת בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו עקב התאונה, ובמהלכה הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שקבל תוקף של פסק דין, שלפיו המבקשת, באמצעות חברת הביטוח, תשלם למשיב פיצוי בסך של 90,000 ₪ (ת"א (קריות) 33659-10-10; מיום 15.7.12).

בסופו של יום חויבה המבקשת לשלם למשיב שכר עבודה לחודשים מאי-יוני 2013 בסך של 7,364 ₪ בצרוף פצויי הלנת שכר בסך של 20,000 ₪, פצויי פיטורים בסך של 58,064 ₪, חלף הפרשות לפנסיה בסך של 10,295 ₪, וכן הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכר טירחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.

עוד נטען כי משהתביעה התבססה על צו הרחבה בענף המתכת ואלקטרוניקה בלבד לעניין זכאותו לפצוי חלף הפרשות לפנסיה, ובית הדין מצא שצו זה לא חל על המבקשת, לא היה מקום לפסוק רכיב זה בהתאם לצוו הרחבה בתעשייה, שכלל לא נטען על ידי המשיב; שגה בית הדין בכך שלא קיבל טענת הקזוז בגין אי מתן הודעה מקודמת, למרות שהמשיב במשך תקופה ארוכה לא הגיע לעבודה ולא הביא אישורים רפואיים בגין היעדרויות; המשיב לא תבע פצויי הלנת שכר; שגה בית הדין בכך שלא הטיל על המשיב הוצאות כספיות מאחר שזנח רכיבים עקרם מתביעתו.

...

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים בבקשה, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה אך בחלקה, וזאת מהטעמים כמפורט להלן.

לאור האמור, באיזון שבין סיכויי הערעור לבין מאזן הנזקים, ובשים לב לדיון בערעור הקבוע למועד סמוך יחסי (12.11.18), החלטתי כי יש לעכב סכום של 25,000 ₪, מתוך הסכום שנפסק לזכות המשיב (להלן- הסכום המעוכב).

סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת בחלקה, כאמור בסעיף 12 לעיל.

לפניי בקשת הצדדים ליתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה מושא הליך זה, ולהכריע במחלוקת שנותרה ביניהם בדבר תשלום פצויי הלנת שכר או לחלופין הפרישי הצמדה וריבית, וכן בעיניין הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין.

" (הודעה הוגשה לתיק ביום 1.4.22) ביום 21.6.22 ובהתאם להסדר הדיוני לעיל, הגישו הצדדים הסכם פשרה ובקשה למתן תוקף של פסק דין.

אשר לסוגיית פיצוי הלנת שכר – מעיון בכתבי טענות הצדדים על צרופותיהן כפי שהוגשו בהליך עולה כי מלכתחילה, המחלוקת ביניהם הייתה נעוצה בשאלה מהי דרגתו הנכונה לפי רפורמת אופק חדש – דרגה 3 או דרגה 4, והאם הפרישי השכר ששולמו לתובע במשכורת חודש אוגוסט 2020 הם מלוא ההפרשים להם הוא זכאי בגין תקופת עבודתו.

...

בנסיבות אלה, בקשת הנתבעת לחייב את התובע בהוצאותיה – נדחית.

סוף דבר - לאור כלל האמור, ובהתאם להסכמת הצדדים שצוטטה בסעיף 6 לעיל, הנתבעת תשלם לתובע הפרשי שכר בהתאם לדרגה 4 אופק חדש לשנת הלימודים 1.9.2019 ועד 31.8.2020 ע"ס 23,304 ש"ח, וזאת, בתוך 20 ימים מיום מתן פסק דין זה. סכום זה ישולם בתוספת הפרשי הצמדה בלבד מיום הגשת התביעה (6.6.21) ועד לתשלומו המלא בפועל.

התביעה לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי על הלנת שכר, וכן התביעה לחייבה בתשלום ריבית על סכום הפרשי השכר – נדחות.