זכאות לפיצוי בגין פיברומיאלגיה מפיגוע טרור

את ה"שהוי" לכאורה בהגשת הבקשה, כ- 3.5 שנים לאחר התאונה, מסביר התובע בכך שרק לאחרונה היתקבל האיבחון הרפואי לפיו הוא סובל מפיברומיאלגיה, וכי מדובר בתסמונת אשר קבלתה בדרך כלל אורכת מספר שנים, ולא מדובר במקרה חריג לעניין זה. הנתבעת 2 (היא מבטחת את אחריותה של הנתבעת 1, ועליה תחול חובת הפצוי לתובע ככל שיפסק כי הוא זכאי לפצוי בגין התאונה - להלן: הנתבעת) מיתנגדת לבקשה.

...

אינני מקבלת את הטענה להעדר תשתית לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה.

אפנה בעניין זה לאמור בסוף עמ' 8 לחוות דעתו של פרופ' עמיטל: "האירוע המתואר בתחילת מסמך זה [תאונת הדרכים בה נפגע התובע כרוכב אופנוע – ר.ה.] מהווה טריגר ברור להתפתחות הפיברומיאלגיה על מכלול ביטוייה ותסמיניה...". באשר לזמן שחלף מאז התאונה, מציין פרופ' עמיטל (בעמ' 6 לחוות דעתו) כי אבחון מאוחר אינו חריג, שכן "בישראל חולפות בממוצע 5 שנים ממועד התחלת התסמינים ועד אשר ניתנת באופן ברור ומוחלט האבחנה. הדבר נובע בין השאר מהיעדר ידע בקרב רופאים ראשוניים וחשש מפני עצם מתן האבחנה...". בנסיבות אלו, וכפי שנקבע בהלכה הפסוקה, אני דוחה את התנגדות הנתבעת ומקבלת את הבקשה על אף החריגה מתקנה 127 הנ"ל. כתב התביעה המתוקן שצורף לבקשה 20 (על נספחיו) מתקבל לתיק.

כמו כן, אם ברצון הנתבעות להגיש חוות דעת נגדית מטעמן, כמובן שהן רשאיות לעשות כן. לנוכח פגרת בתי המשפט; מועד הדיון הקבוע בתיק; והמועד הקבוע בדין להגשת חוות דעת נגדית או כתב הגנה, אני קובעת כי כתב הגנה מתוקן (אם ברצון הנתבעות להגיש כזה, ואין חובה לעשות כן) וחוות דעת נגדית, יוגשו עד ליום 03.01.21.

בשלב מסוים אף עלה חשד שהתובעת החלה לוקה בתסמונת פיברומיאלגיה.

הפסד הישתכרות לעתיד הפצוי בגין ראש נזק של אובדן כושר הישתכרות לעתיד, נקבע באופן אינדיבידואלי לכל ניזוק וניזוק לפי הפרמטרים הבאים: גילו, עסוקו ויכולתו המקצועית.

לפיכך מתוך היתחשבות בכל הקבלות שצורפו (בסכום כולל של 46,000 ₪), בהיתחשב בכך שהתובעת לא הוכיחה את נזקיה המלאים, וייתכן שתהא זכאית להחזר של חלק מההוצאות באמצעות המוסד לביטוח לאומי, ראיתי לנכון לפסוק לתובעת פיצוי באופן הבא: לתקופת העבר, סכום גלובלי בסך של 25,000 ₪.

...

כאמור, סופו של דבר, מצאתי בענייננו שניתן לבסס את ההכרעה על עדות התובעת, שהתבססה על תיעוד רפואי רב המשקף את מצבה הרפואי.

ניכויים בהתאם להסכמת הצדדים, סכום הניכויים, בערכי קרן יעמוד על 58,448 ₪ בחלוקה כדלקמן: 6,730 ₪ - דמי פגיעה; 51,718 ₪ - מענק נכות; סיכום כללי מכל האמור לעיל, אני פוסק לתובעת סכומי כסף כדלקמן: כאב וסבל 18,784 ₪ הפסד השתכרות לעבר * 112,910 ₪ הפסד השתכרות לעתיד 418,391 ₪ הפסד פנסיה * 66,413 ₪ עזרת הזולת 10,000 ₪ הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר 25,000 ₪ הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעתיד 50,000 ₪ סה"כ 701,498 ₪ ניכויים 58,448 ₪ - סה"כ לאחר הפחתת ניכויים 643,050 ₪ * הפסד ההשתכרות לעבר והפסד פנסיה לעבר אינם כוללים שערוך (הפרשי הצמדה וריבית כחוק), שיבוצע ע"י הצדדים בפסיקתא שתוגש לחתימתי.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% בתוספת הוצאות משפט (כולל אגרת משפט) בסך של 1,200 ש"ח. כל הסכומים המפורטים בסעיף זה הינם נכונים למועד מתן פסק הדין (למעט שערוך הפסד השתכרות לעבר והפסד פנסיה לעבר).

לפיכך, מכל המקובץ אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים האמורים בסעיף 25 וזאת בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הסכומים שנפסקו, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בפעם הראשונה שיש רמז לעייפות זה כשפרופ' בן שטרית כותב ב – 28/7/10 כי יש לה פיברו' עם מרכיב של "כרוניק פאטיג סנדרום". אם אתה מציע שלתובעת היו כאבים אבל היא סיפרה אותם ולא התייחסו אליהם, או התייחסו ולא רשמו, או לא במלואם, אין בידי את העובדות האלה.

נזק לא ממוני על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים [חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון], תשל"ו – 1976, ובהיתחשב בנכות הרפואית האורטופדית, בהעדר ימי אישפוז ובגילה של התובעת בעת התאונה, מצאתי לפסוק לה סכום של 16,254 ₪ [מעודכן להיום על פי מחשבון נבו].

על כן, קבלת עמדתה של הנתבעת תאפשר לנתבעת לחמוק מחובתה לפצות את התובעת כדי ניזקה המלא [על ידי ניכוי רעיוני של תגמולי המוסד לביטוח לאומי] ותקפח את התובעת בנגוד לזכויותיה בדין.

...

התוצאה היא שלתובעת לא נגרמה בתאונה נכות ראומטולוגית.

אין בדברי התובעת, בנסיבות עליהן העידה, כדי להקים לנתבעת זכות "ליהנות" מהסיווג השגוי של התובעת: ראשית, התובעת מסרה לצוות חדר מיון מסקנה משפטית שגויה ולא הודאה בעובדות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת סך של 154,254 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 24,070 ₪ ובצירוף הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪.

ביום 09/03/10 אובחנה התובעת כסובלת מפיברומיאלגיה (עמ' 14 לבקשה להבאת ראיות לסתור).

בגין ארוע זה הגישה התובעת תביעה למוסד לביטוח לאומי ענף נפגעי איבה ושם נקבעה לה נכות בשיעור של 5% (נספחים ג ו - ה לתיק מוצגי הנתבעת).

כאב וסבל בהתאם לקביעתי, לפיה שיעור הנכות הרפואית עומד על 10%, ובהיתחשב בגילה של התובעת, הרי שעל פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976, זכאית התובעת לפצוי בגין כאב וסבל בסך של 13,598 ₪ (מעוגל).

...

מכל המקובץ, לא שוכנעתי כי התאונה הותירה בתובעת נכות תפקודית בשיעור של 100%, אלא נכות תפקודית בשיעור שאינו עולה על נכותה הרפואית וזאת בהנחה המיטיבה עמה.

עזרת צד ג' והוצאות רפואיות ונסיעה עבר ועתיד לאחר שבחנתי טענות הצדדים, ובהתחשב בגילה של התובעת ובאירועים שחוותה עובר לתאונה ולאחריה, אני קובע, על דרך האומדנה, את שיעור הפיצוי בגין עזרת צד ג', הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, לעבר ולעתיד, בעקבות התאונה בסך של 10,000 ₪.

סוף דבר לפיכך, ומכל המקובץ אני פוסק לתובעת פיצויים בסך של 51,000 ₪ (מעוגל) , לפי הפירוט כדלקמן: הפסד השתכרות – 80,000 ₪.

הנאשם בדברו האחרון, סיפר שהוא עובד במספרה שהקים ומבסס את העסק שלו, ובמקביל מתמודד עם חובות כבדים בלישכת ההוצל"פ, כמו גם עם דכאון ופיברומיאלגיה.

נקבע שמדובר במקרה חריג ומיוחד המצדיק המנעות מהרשעה, בשל הנזק הקונקרטי המיידי והקשה ביותר שעלול להגרם לנאשם שכן היה ברור שיפוטר ממקום עבודתו שדרש סיווג בטחוני גבוה; עפ"ג (ב"ש) 66903-07-20 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל (30.12.2020) היתקבל ערעור של נאשם שהורשע בתקיפה חבלנית יחד עם אחיו, כשהתערב בסכסוך כשחש צורך להגן על אחיו, חנק את המתלונן ונגרמה לו המטומה.

בית המשפט השלום נימנע מהרשעתו וגזר עליו 150 שעות של"צ ופצוי למתלונן, בהיתחשב בהיותו נעדר עבר פלילי, שלקח אחריות על מעשיו ושרות המבחן המליץ על אי הרשעה ושל"צ. המדינה הגישה ערעור ובית המשפט המחוזי הרשיע את הנאשם אך הותיר את יתר רכיבי גזר הדין על כנם.

גזירת העונש בתוך המיתחם לזכותו של הנאשם יש לזקוף את גילו הצעיר - כיום בן 27 ובעת ביצוע העבירה היה בן 22 בלבד, את היותו נעדר עבר פלילי, ואת העובדה שהוא עושה מאמצים לנהל אורח חיים נורמאטיבי, חרף קשייו האובייקטיביים.

...

במכלול הנסיבות של העבירה ולאחר שעיינתי בפסיקה הנוהגת, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר קצר שיכול שירוצה בעבודות שירות ועד 10 חודשי מאסר בפועל.

מכל הטעמים הללו, הגעתי למסקנה שיש לחרוג ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום, שכן הנאשם מצוין בתהליך חיובי של שיקום חייו וניהול אורח חיים נורמטיבי, לאחר תקופה קשה וארוכה במהלכה התמודד עם מצבים נפשיים קשים, אשפוזים חוזרים וחובות כספיים משמעותיים.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: הנאשם יבצע של"צ בהיקף 150 שעות לפי התוכנית שגיבש שירות המבחן, או תכנית אחרת.