זכאות לפיצוי בגין אי-גרר הלוואה מכוח חוק ההתנתקות

בהקשר זה נקבע כי כאשר הסתיימה תקופת דמי הפגיעה, טרם נותקו יחסי העבודה בין הצדדים ולכן היה על החברה לאפשר למשיב לנצל את ימי המחלה שהצטברו לזכותו, בהתאם לאישור המחלה שצורף; תגמולי מעסיק בגין אי ביצוע הפקדות לפנסיה בסך 15,217 ₪; גמול שעות נוספות בסך 75,448 ₪; סך של 3,000 ₪ בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה; וכן פיצוי לפי תיקון 24 לחוק הגנת השכר בסך של 5,000 ₪ בגין טעויות שנפלו בתלושי השכר.

כמו כן המסקנה כי החברה בחרה לנתק את יחסי העבודה אינה מישתלבת עם קביעת בית הדין כי החברה נתנה הלוואות לעובד בתקופה שבה לא רצתה בהעסקתו כלל.

לעניין רכיב דמי המחלה טענה החברה כי המשיב קיבל פיצוי מהמוסד לביטוח לאומי בגין תקופה זו בסך של כ-40,000 ₪ ועל כן אין לשלם לו כפל פיצוי "בגין אותו נזק". בנוגע לפצוי לדוגמא שנפסק מכוח תיקון 24 לחוק הגנת השכר נטען כי אף הוא מגלם סתירה שכן מחד גיסא נקבע שתלושי השכר אותנטיים ומאידך גיסא נקבע פיצוי כיוון שהתלושים "לא חפים מטעויות". לקראת סיום הוסיפה החברה כי יש לתקן טעות סופר ברכיב ההפקדות לפנסיה כאשר לפי סעיף 85 לפסק הדין הסכום צריך להיות 15,217 ₪ ולא 15,769 ₪.

זאת מתוך כוונה ליגרור את המשיב להליכי סרק מיותרים ולהכביד עליו בהוצאות.

...

בהקשר זה ציין בית הדין כי "אף אם במהלך עדותו של התובע בפנינו התגלו סתירות, ולא נתנו אמון בכל חלקי עדותו, הרי שלעניין נסיבות סיום יחסי העבודה השתכנענו מכנותו של התובע ושוכנענו כי הוא דובר אמת. עוד נציין כי לגרסת הנתבעת לא היה תימוכין כלשהו מלבד עדותו של מר אמין, אשר לא מצאנו מהימנה בנוגע למחלוקת זו. לאור האמור לעיל, שוכנענו כי התובע פוטר מעבודתו". אשר לשאלה אם פיטורי העובד הם פיטורים שלא כדין המזכים בפיצוי - בית הדין לא שוכנע בדבר קשר בין החלטת הפיטורים לבין הנכות או המחלה.

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לעכב את ביצועו של פסק הדין באופן חלקי, מהנימוקים המפורטים להלן.

בשקלול סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, שוכנעתי שיש לקבל את הבקשה בחלקה כך שמהסכום שעל החברה לשלם למשיב יעוכב סך של 86,204 ₪ (שחושב לפי דמי המחלה, סכום הפיצוי בגין פיטורים שאינם כדין, סכום הפיצוי בגין פגמים בתלושים ומחצית מגמול השעות הנוספות), וזאת בכפוף להפקדתו בקופת בית הדין (בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה בהתאם לקביעת בית הדין האזורי) תוך 21 יום.

סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.

הנתבע גם ידע כבר אז (ינואר 99'), כי שאר הערבים מפרים את ההסדר שהושג עם הבנק, שכן אין מחלוקת כי הוא קיבל את מכתב הבנק מיום 19.1.99 שציין זאת במפורש (נספח ו' לבקשה של הנתבע לצרוף תצהיר נוסף שסומנה במ/1) ואף ענה על מכתב זה. לפיכך, בתם ההתכתבות האחרונה עם הבנק ובמועד נתוק המגע בינו ולבין הבנק בחודש ינואר 99' (עד הגשת התביעה בשנת 2004), לא הייתה לנתבע כל סיבה לחישוב שהבנק לא יגיש כנגדו תביעה אלא להפך.

ראה בעיניין זה דברים שנקבעו על ידי כב' השופט אילן רונן בת.א. (ת"א) בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' שמחה סימן טוב – פורסם בנבו: "לחבותו של לקוח בריבית פיגורים משמעות ותוקף רק במצב בו מתברר שהלקוח הפר התחייבויותיו כלפי הבנק, וכך גם נתפס החיוב כפצוי מוסכם. פיצוי על הנזק שעלול להגרם לבנק עקב אי עמידת הלקוח בהתחייבויותיו (ראו למשל: ת.א. (מרכז) 26401-10-09 זאבי תיקשורת אחזקות בע"מ (בכינוס נכסים) נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו] 21.7.13, פסקה 53 בפסק הדין; בש"א (ת"א) 2024/10 פנחס כץ נ' בנק לאומי לישראל [פורסם בנבו] 13.6.2002). ומכאן גם סמכותו של בית המשפט להתערב בחבות זו, על יסוד סעיף 15 בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970". הנתבע לא הוכיח ואף לא טען כי חויב בריבית חריגה או ריבית פיגורים.

בהקשרים הנ"ל יש מקום להפנות לדברים שנקבעו על ידי כב' השופט אריאל צימרמן בת.א. (ת"א) 33732/05 בנק הפועלים בע"מ נ' בכר משה-פורסם בנבו וזאת בהסתמך על הילכות בית המשפט העליון ואשר יפים לעניינינו: "25. שאלה זו היא במידה מסוימת שיחזור של השאלה הקודמת: האם יש מקום לכך שבית המשפט יתערב בתנייה החוזית שמכוחה טוען הבנק לזכות לגבות ריבית חריגה גם בתקופת ההיתדיינות המשפטית? שוב, קיים פער בין האפשרות העיונית להשיב על השאלה האמורה בחיוב, לבין היכולת למחול לנתבע על מקצת החוב במקרה הקונקרטי. 26. אין חולק על כך שניתן לראות בריבית פיגורים מוסכמת משום פיצוי מוסכם, כזה שבית המשפט מוסמך להתערב בו מכוחו של סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (ראו לדוגמה: ע"א 18/89 חשל חברה למסחר ונאמנות בע"מ נ' פרידמן, פ"ד מו(5) 257 (1992)). אין חולק גם שמבחינה עיונית, התמשכות הליכים משפטיים יכולה להיות אחת העילות להתערבותו של בית המשפט בריבית הסכמית חריגה (ראו: ע"א 275/83 עריית נתניה נ' "סחף" חברה ישראלית לעבודות פיתוח בע"מ, פ"ד מ(3) 235 (1986)).

כפי שכבר פירטתי בהקשר שונה אם כי דומה באחד הפרקים הקודמים של פסק הדין, אין מחלוקת כי הנתבע ידע כבר בשנת 1999 כי קיים חוב של החברות, כי הבנק פועל לגבייתו, כי הסדר שנערך עם הערבים הופר וכי לפי ההסדר, הפרתו תגרור הליכי לפי סעיף 6 להסדר גביית החוב לרבות ריבית מירבית על החוב.

התביעה שכנגד על רקע כל הממצאים העובדתיים שלי והמסקנות המשפטיות שגזרתי ביחס לתביעה ובפרט הממצא שלפיו הערבות הבנקאית לא אבדה ולא נעלמה, אלא הוחזרה לאחר שסכומה הועבר לחשבון הבנק, נשמט הבסיס תחת התביעה שכנגד, שכל כולה מסתכמת על הטענה שלפיה לו הערבות הבנקאית הייתה נפרעת בחשבון ולו הבנק היה תופס את כל המכונות ומממש אותן, לא היה לחברות חוב לבנק אלא יתרת זכות של מזומנים, או אז היה בידי הנתבע לקבל חזרה את הלוואות הבעלים שנתן לחברות בסכום של מעל 700,000 ₪ או חלקן.

...

הנתבע ישלם לתובע את סכום התביעה, בסך של 680,781 ₪, בצירוף ריבית כמפורט בסעיף 19 לתביעה וזאת מהגשת התביעה ביום 26.2.04 ועד לתשלום בפועל.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובע את אגרות המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלומן על ידי התובע לגזברות ועד לתשלום בפועל לידי התובע וכן כל הוצאה אחרת שתאושר על ידי בית המשפט ככל שתאושר.

כן ישלם הנתבע לתובע שכר טרחת עו"ד ריאלי וסביר בסך של 50,000 ₪ וזאת בהתחשב בכלל הנסיבות ולרבות בתוצאה, בהיקף הכספי של החוב ובמשכם והיקפם של ההליכים.

לפיכך, דורשת החברה השבת כספים מאלונה ו/או פיצוי החברה בגין נזקים שנגרמו באחריותה ובמעשיה הישירים של אלונה והם: פיצויים מכוח הפרת חובת תום הלב והנאמנות, הסודות ואי התחרות בסך של 50,000 ₪; פיצוי מוסכם כקבוע בהסכם עבודתה בשיעור הסכום אותו קיבלה אלונה בכל תקופת העסקתה בגין הגבלת התחרות והסודיות החלות עליה בסך של 27,335 ₪; פיצויים והשבה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט בסך של 20,000 ₪; צו למתן חשבונות על מנת שהחברה תוכל לכמת את תביעתה ברכיב זה; ופצוי מכוח הפרת חוק עוולות מסחריות בסך של 100,000 ₪.

בצד זאת, הבהירה החברה כי היא קזזה משכרה האחרון של אלונה את הפצוי המוסכם מכוח הסכם העבודה בגין הפרת חובותיה, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי השבת הציוד אליה ואי השבת הלוואה ופצוי בגין הוצאות שנגרמו לה עת נאלצה לתפוס את הרכב ששמש את אלונה, ואולם, הואיל ולאחר הקזוז אלונה נותרה חייבת לחברה סכומי כסף ניכרים ובכללם הפיצויים כמפורט, החברה עומדת על תביעתה בעיניין זה. בנוסף, עתרה החברה לסעדים הצהרתיים שעניינם מניעת המשך גרימת הנזקים ותיקון ההפרות המתמשכות מצד אלונה ובכללם - צו הצהרתי האוסר על אלונה לעשות שימוש במידע סודי שלה, האוסר עליה לעבוד בחברה מתחרה או לפנות ללקוחות החברה למשך 12 חודשים, צו למתן חשבונות שיראה את פירוט העיסקאות שביצעה בין לקוחות החברה לחברה המתחרה שהקים חנן לרבות חשיפת תלושי שכרה, דו"חות העמלות שלה והסכם עבודתה שם. כן התבקש צו הצהרתי המורה לחברת "מנורה מבטחים" להשיב לחברה את כל הכספים שצבורים בקרנות על שמה של אלונה על חשבון פצויי פיטורים.

למען הזהירות וככל שיקבע כי החברה זכאית לתשלום סכום כלשהוא ממנה, יתבקש בית הדין לקזז את הכספים הבאים אותם חבה לה החברה: (1) שכר חודש מאי 2015 בסך של 5,800 ₪ בצרוף פצויי הלנת שכר כדין שלא שולם לה; (2) עמלות בסך של 9,000 ₪ לשנים 2014 עד 2017 שלא שולמו לה; (3) פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות בסך של 20,000 ₪; (4) פצויי פיטורים בסך של 24,500 ₪, סכום שאמור היה להצטבר בקופת הפנסיה; (5) פיצוי בגין הוצאת דיבה אודותיה לאחר פיטוריה בסך של 50,000 ₪; (6) פיצוי בגין הטרדה מינית בסך של 150,000 ₪.

בבחירתה של אלונה לעשות דין לעצמה וחרף בקשתה של סיגל לנתק כל מגע עם החברה ולהפר את חובותיה לפי דין בהן גם מתן הודעה מוקדמת, אין לה להלין אלא על עצמה.

להגנתה טענה אלונה לעניין הטלפון כי זה נימסר ע"י חנן לגבי פילו (אחיו של חנן) כחודשיים לערך אחרי שעזבה את העבודה בחברה (סעיף 69 לתצהירה) ולעניין הרכב טענה אלונה כי לנתבעת היה מפתח רזרבי כך שהליך של תפיסת הרכב, גרירתו ושכפול המפתחות לא היה נחוץ (סעיף 38 לתצהירה).

...

היא נטענה מבלי שהוצגה ראשית ראיה לתמיכה בה. סוף דבר: אלונה תשלם לחברה את הסכומים הבאים: פיצוי בגין הפרת חובת הנאמנות, תום הלב וההגינות בסך כולל של 25,000 ₪.

בקשותיה של אלונה לקיזוז, נדחות.

התביעות לפיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק עוולות מסחריות, פיצוי מכוח עשיית עושר ולא במשפט, השבת הפיצוי המוסכם שקבוע בהסכם העבודה ומתן צווים הצהרתיים, נדחות.

אכן, כבר נפסק כי "במקרה בו הנפגע מעוניין בהמשך קיום החוזה, ובוחר שלא להפעיל את סעד הביטול, אין הדבר שולל ממנו את הזכות לתבוע פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מן ההטעיה, אם בגין חוסר תום לב במשא ומתן, ואם מכוח עילת תביעה נזיקית" (פרשת מגדלי כספי, פסקה מ'; ראו גם שלו, בעמ' 245).

  להשלמת התמונה בכל הנוגע לחובת הגילוי נקבע בע"א 8068/11 אורי עיני נ' חן שיפריס, 11.02.2014, פסקה 2 לפסק דינו של כב' השופט ח' מלצר: "בעימות שבין מוכר-מפר שידע (או היה עליו לדעת) בעת גמירת החוזה את דבר קיומן של עובדות מסוימות, אותן לא גילה לקונה – לבין רשלנות הקונה שלא בדק ולא גילה אותן עובדות (ואפילו הצהיר שעשה כן) – יד הקונה על העליונה. הוא זכאי לפיכך למלוא התרופות המוקנות בדין לנפגע עקב הפרה בשל אי-התאמה, ובכללן: ביטול החוזה, בצרוף השבה ופיצויים מוסכמים. במקרה שכזה – אין לייחס אשם תורם לחובת הקונה". עולה כי נגר הפרו את חובת הגילוי בשלב הטרום חוזי והפרה זו יכלה לזכות את אלעזר בבטול ההסכם ובפיצויים בגין הסתמכות.

מקובלת עליי טענה זו כי עקב אי הגילוי של נגר השתבש סדר הזמנים שנקבע בחוזה וגם נוצרו עיכובים בקבלת הכספים מרוכשי הדירה של אלעזר בקרית מלאכי, מאחר ואלעזר לא ידעו אם יוכלו ליגרור את המשכנתא.

מעדות פקיד הבנק עלה כי תהליך של נטילת הלוואה או גרירה הוא תהליך זהה, עד לשלב בו יש לרשום משכנתא חדשה או העברת המשכנתא הישנה לנכס החדש.

בהתנהגות אוריאל ניתק את הקשר הסיבתי לנזק, אולם אין בכך כדי לקבוע כי הייצוג לא היה רשלני.

...

לאור דחיית התביעה, אני מורה על דחיית ההודעה לצד שלישי כנגד עו"ד אביב.

סוף דבר 39.

אני מורה על דחיית התביעות ההדדיות.

המשיבה, בנגוד לחובתה על פי דין, נמנעת מלשאול ולברר עם המבוטח במסגרת הצעת הביטוח את מלוא הנתונים הנדרשים לצורך הוצאת פוליסה מתאימה לצרכי המבוטח ומחשבת את סכומי הביטוח, מהם נגזרים דמי הביטוח, במנותק מתנאי ההלוואה ועל בסיס שיעור ריבית גבוה משעור הריבית בו מחויב המבוטח על ידי בנק המשכנתאות בגין ההלוואה שלקח.

בנוסף, מוסיפה המשיבה חטא על פשע ובפוליסה עצמה, מגבילה את סכום תגמולי הביטוח שישולם למבוטח בקרות מקרה ביטוח וכך יוצא המבוטח נפסד בכל מקרה - הן בתשלום סכומי דמי ביטוח גבוהים מהנדרש והן בסכום הפצוי לו הוא זכאי בקרות מקרה הביטוח.

כל שינוי (הגדלה או הקטנה) בכל אחד מארבעת הגורמים הנ"ל, בהכרח גורר שינוי בסכומי הביטוח הנדרשים ובהתאם, בדמי הביטוח לתשלום הנגזרים מהם.

כמו כן, לא נקבעה הסדרה בעיניין חובה ספציפית מכוח חוק, שלפיה נידרשת חברת הביטוח לתשאל את המבוטח ולברר פרטים בעיניין ההלוואה לקראת כריתתו של חוזה היתקשרות.

בעיניין לפיד אישר בית המשפט המחוזי בירושלים תביעה ייצוגית בעיניין חובתה של חברת הביטוח ליידע את המבוטחים שנטלו ביטוח חיים שנרכשה אגב הלוואת משכנתא, כי כאשר הם פורעים חלק מהמשכנתא הם זכאים לעדכן ולהקטין את סכום ביטוח החיים בהתאם ליתרת ההלוואה העתידית לצד זאת במסגרת אותה החלטה אף נקבע כי לא קיימת חובה שבדין המחייבת את חברות הביטוח לבקש מהגורם המלווה או המחייבת את המלווה למסור לחברת הביטוח נתונים עדכניים בדבר הלוואת המשכנתא.

גם בעלה של המבקשת שהוא המבוטח המישני בפוליסה טען בעצמו בשיחה עם נציגת המשיבה ביום 25.12.17 כי הוא עמד על הפער בין הסכום המבוטח ליתרת סכום ההלוואה מתוך עיון בפוליסה שהייתה בידיו כבר במועד ההיתקשרות ולא בעקבות מידע חדש שהגיע לידיו בשלב מאוחר יותר.

...

בנוסף, איני מקבל את טענת המשיבה, בין היתר, כי בנסיבות המקרה דנן התנהלותה של המבקשת בכל הקשור עם הגשת בקשת האישור והתובענה לוקה בחוסר תום לב. במקרה דנן, לאחר בחינת הפרמטרים הנדרשים הגעתי לכלל מסקנה כי מתקיימים בענייננו התנאים המצטברים לאישור תביעת המבקשת כתובענה ייצוגית בעניינם של חברי הקבוצה שתוגדר להלן.

סוף דבר הבקשה לאישור תובענה ייצוגית מתקבלת לגבי פקיעת הביטוח בהגיע המבוטחים לגיל 70 ובית המשפט מאשר את התובענה הייצוגית.

בהתחשב בכך שהבקשה התקבלה בחלקה, המשיבה תשלם למבקשת הוצאות הליך זה בסך של 10,000 ₪.