זכאות לפדיון ימי מחלה לא מנוצלים של גזבר רשות מקומית

במסגרת תביעותיהם שבפנינו, עלינו להשיב על שלוש שאלות: האם היו זכאים למענק יובל? האם היו זכאים לפצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים (התובעים 2 ו- 3 בלבד)? והאם היו זכאים לכך שגודל הרשות המקומית שבה הועסקו לצורך חישוב שכרם היה נקבע לפי נתוני מירשם האוכלוסין ולא לפי נתוני הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה (התובעים 1 ו-3 בלבד)? התשתית העובדתית ומהלך ההיתדיינות התובע 1, מר גיורא ראובני, עבד כגזבר מועצה מקומית קרני שומרון, היא הנתבעת 1, החל מיום 1.11.91 ועד ליום 31.5.17.

עוד טוענים התובעים 2-3 כי בהתאם להסכמים שהונהגו במדינה במועדים שונים, הזכאות לפדיון ימי מחלה שהייתה מוקנית תחילה רק לעובדים בחוזי דרוג-דרגה במדינה, הורחבה גם לעובדים בחוזים אישיים (חוזי בכירים) במדינה ולעובדים בחוזי דרוג-דרגה ברשויות המקומיות, כשהמועסקים בחוזים אישיים ברשויות המקומיות הם האוכלוסייה היחידה שקופחה ושאינה יכולה לפדות ימי מחלה שאינם מנוצלים.

...

בקשר לכך נבהיר, שלדעתנו אין בכך שלא הוצגו בפנינו פרוטוקולים של דיונים שנערכו בשנת 1993 כדי להביאנו למסקנה כי נפלו פגמים בהליך קבלת ההחלטות המקורי, והוא הדין לגבי אי הצגת הפרוטוקולים ביחס לחשיבה המחודשת שנערכה אצל הממונה על השכר בשנת 2017, שכן כאמור לעיל מדובר בתקופה המאוחרת לתקופת התביעה הרלוונטית (נספחים 13-14 לתצהיר גלי).

נוכח כל האמור, נדחית טענת התובעים כי היה על הנתבעות 1 ו-3 לחשב את שכרם על בסיס נתוני מרשם האוכלוסין, ולא על בסיס נתוני הלמ"ס. אשר לטענתה החלופית של התובעת 3, לפיה היה על הרשות לעדכן את שכרה עם השינוי בנתוני הלמ"ס, הרי שגם דינה להידחות.

סוף דבר התביעות נדחות, על כל רכיביהן.

ביום 12.9.12 ובמסגרת המשך המגעים לפרישת המערערת לגימלאות (תוך כדי שההליך המשפטי הקודם תלוי ועומד), נערך על ידי מזכיר המועצה מיסמך שכותרתו "נג'אח ביסאן - פרישה מוסכמת", שבו צוין כי הזכויות המגיעות למערערת ככל שתפרוש לגימלאות - לאחר בדיקה עם הגזבר וחשב השכר - הן: 70% קצבת פרישה; מענק פרישה בשיעור 20 חודשים (תוך הפניה לאסמכתא המלמדת על כך מתוך "החוברת של מ. הפנים - פנסיה תקציבית סוגיות נבחרות"); מענק שנים עודפות בגין חמש שנים מעבר ל - 35 שנות עבודה, בשיעור חמישה חודשי שכר; פיצוי בגין ימי מחלה לא מנוצלים (לפי חישוב הלוקח בחשבון את הימים שנותרו לה) בשיעור 5.4 חודשי שכר; דרגה 9+ שכן "ע"פ פרק ח' של החוברת עמ' 37 - דרגת פרישה - מגיע לה קידום בשתי דרגות"; וכן חודשיים הודעה מוקדמת.

עוד נכתב כי המערערת זכאית לפדיון חופשה של חמישה ימים ופצוי בגין 634.5 ימי מחלה לא מנוצלים.

מיסמך פברואר 2013 מיפרט את כל זכויותיה של המערערת עם פרישתה לאחר 40 שנות עבודה ובהתאם כולל זכויות רבות המגיעות לה מכוח הוראות הדין וההסכמים הקבוציים החלים עליה כעובדת רשות מקומית, דוגמאת קצבת פרישה בשיעור 70%, הודעה מוקדמת, פיצוי בגין ימי מחלה לא מנוצלים ועוד, לגביהם אין חולק כי אין צורך באישור כלשהוא.

...

שוכנענו אם כך כי בהעדר דרישה לסעד של פיצוי כספי בכתבי הטענות ולאורך ההתדיינות בבית הדין האזורי - אין באפשרותנו להוסיף על הפיצוי שנפסק על ידי בית הדין האזורי (מבלי שהוגש על כך ערעור כאמור).

משמעות הדברים היא כי אין מנוס מדחיית הערעור, וזאת בכפוף לתשלום הוצאות לטובת המערערת כפי שיפורט להלן.

סוף דבר - הערעור נדחה.

כן שמענו במסגרת ישיבת ההוכחות את עדויותיהם של עדי הנתבעת, הם מר עטיה זבידאת - גזבר המועצה (להלן - מר זבידאת או גזבר המועצה) ומר עבד אלחאלים - המומחה מטעם המועצה אשר חוות הדעת שהגיש בתיק סע"ש 32393-10-16 הוגשה גם לתיק כאן (להלן - מר אלחאלים או המומחה מטעם המועצה).

האם התובע זכאי לפצוי בגין עריכת תלושים שלא כדין? לטענת התובע, הנתבעת לא פירטה בתלושי השכר שלו את צבירת ימי מחלה כדין, כאשר במסגרת הסכם הפשרה שנחתם בתיק 6290-11-11 היא חויבה לתקן את רישום ימי המחלה בתלושי השכר ל-120 ימים, אלא שבפועל היא לא עשתה כן. ומכאן שיש לחייב אותה על כן, יש לחייב את הנתבעת בפצוי לפי חוק הגנת השכר בגין עריכת תלושים שלא כדין ובסך 5,000 ₪.

יתרה מזאת, במסגרתה הסכם הפשרה שנחתם בתיק 6290-11-11 וקיבל תוקף של פסק דין ביום 23.9.2013 צוין לעניין צבירת ימי המחלה כי הנתבעת מחויבת לציין את צבירת ימי המחלה, דבר שמצביע על כך שהבעיה בתלושי השכר התעוררה כבר בעבר בנושא - "הנתבעת מצהירה כי יתרת ימי המחלה ערב העברת ביה"ס לניהול מכללת סכנין עמדה על 120 יום צבירה. הנתבעת מצהירה כי הוראות פרק י"א לחוקת העבודה של הרשויות המקומיות ימשיכו לחול על צבירת ימי המחלה של התובע גם אצל מכללת סכנין ..וכי הנתבעת תהיה אחראית להמשך צבירת ימי המחלה של התובע ובבוא העת היא תהיה אחראית לפדיון כל הימים שכבר נצברו...". על כן, בשים לב לאמור לעיל, הרינו קובעות כי הנתבעת החסירה ביודעין ובמשך חודשים ארוכים פרט שכר בנגוד להוראות סעיף 24(ב), הוא צבירת וניצול ימי המחלה.

...

ביום 10.6.2019 התקבלה החלטת הממונה האזורית על יחסי עבודה מכוח חוק יישוב סכסוכי עבודה תשי"ז-1957, במסגרתה הכריעה כי: "לאחר שבחנתי את כלל החומר שבתיק ועיינתי בטענות הצדדים שהובאו בפני, הגעתי לכלל מסקנה, כי על אף שבחלק מעבודתו של העובד הוא עסק כאחראי ביטחון ומשמעת במסגרת ביה"ס התיכון מקיף בסמת טבעון, אולם, באופן מהותי עבודתו של העובד לא הייתה בליבת תחום הביטחון כהגדרתו בדין, ועל כן אין הוא עונה להגדרת עובד קב"ט מוס"ח". בחודש נובמבר 2019 הוגשה התביעה שבכותרת.

על כן, התביעה בגין רכיב זה - נדחית.

סוף דבר- לנוכח האמור לעיל והואיל והתביעה הראשית התקבלה בחלקה בעוד שהתביעה שכנגד התקבלה רק ברכיב אחד, הרינו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובע את התשלומים שיפורטו להלן מהם תפחית את הסכום של 2,372 ₪ - אותו קבענו שעל התובע להשיב לה: סכום של 4,676 ₪ בגין הפרשי שכר שנבעו מהפחתת דרגה.

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד- למעשה התלבטנו האם לעשות בכלל צו להוצאות וזאת בשל הפער בין סכום תביעת התובע לבין הרכיבים בהם מצאנו ממש (המסתכמים בכ - 50% מסכום התביעה) וכן בשל חוסר ההלימה בין ההיקף שתפס התיק לבין הסכומים שנתבעו בו, אך החלטנו, בסופו של דבר שכן לחייב את הנתבעת בסכום מסויים (גם אם לא גדול) של הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד וזאת בשל העובדה שהתביעה שכנגד שהיא בחרה להגיש, נדחתה כמעט במלואה.

בנוסף, כאשר עסקינן בגוף צבורי כמו הנתבעת, ההודאה (התחשיב) אמורה להיות מאושרת על ידי מורשה החתימה והגזבר, דבר אשר לא היה במקרה דנן.

התובע הגיש תגובה לבקשה וטען בתמצית כך: התובע המציא לנתבעת, לבקשתה, אישורי מחלה ביחס לתקופת עבודתו אצלה (ס' 4 לתגובה), וזכאותו לפדיון ימי מחלה, מקורה בהסכם קבוצי מיוחד המחיל על עובדי המועצות הדתיות את חוקת העבודה של עובדי הרשויות המקומיות (ס11 לתגובה).

התובע הגיש תביעתו לאחר שזכויותיו נודעו לו באקראי, עת פגש חבר לעבודה אשר הבהיר לו תוך כדי שיחה חברית, כי מלבד תשלום הפנסיה, הוא זכאי גם למענק אי ניצול ימי מחלה בהתאם לנוסחה שנקבעה בהסכם הקבוצי המיוחד וכן לפדיון ימי חופשה שלא נוצלו.

...

ביום 16.7.2018 נמחקה התביעה מחוסר מעש וביום 7.5.2019 נעתר בית הדין לבקשת התובע והורה על בירור התביעה מחדש.

משהגענו למסקנה זו, אין לנו צורך לדון בטענת השיהוי ובשאר טענות הצדדים.

סוף דבר: התביעה התיישנה ועל כן נדחית על הסף.

] עוד טוען התובע כי במקום פיטורים היה על המועצה לבחור בחלופה של ניצול ימי חופשה או הוצאתו לחל"ת, כך שעניינו יוכרע על ידי המועצה החדשה.

התובע הציג את פניית מנהל תחום שילטון מקומי במשרד הפנים מיום 15.1.18 לפיה על המועצה להגיש בקשה לאישור נחיצות משרד לתפקיד גזבר,[footnoteRef:70] אך שוכנענו בהתאם לעדותו של הנתבע כי עלה קושי לקיים מכרזים באותה תקופה והנתבעת הציגה את אישור ממונה מחוז צפון במשרד הפנים לגבי היות מר חבוס מורשה חתימה במועצה.

בפ"ה (ת"א) 6411-09-16 גיורא ראובני - מועצה מקומית קרני שומרון, מיום 16.12.19, סקר בית הדין את המסגרת הנורמאטיבית לעניין פדיון ימי מחלה על ידי עובדים בכירים, והציג את החוזר המשותף למנכ"ל משרד הפנים ולחשב הכללי באוצר מיום 23.3.93 לפיו "לא יהיה פיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים כמקובל בשירות המדינה אלא רק במקרה והעובד פורש עפ"י חוק שירות המדינה (גמלאות)". בע"ע (ארצי) 65575-09-14 חנניה יפרח נ' מועצה מקומית בני עייש (6.5.18), סקר בית הדין הארצי את מהותה של הזכות לפדיון ימי מחלה: "מקורה של הזכות לפדיון ימי מחלה הוא "בסיכומי הועדה המשותפת בעיניין פיצוי עבור חופשת מחלה שלא נוצלה" מיום 3.11.1980.

כאמור משכורתו ותנאי עבודתו של התובע צריכים להיות משולמים בהתאם להסכם האישי אשר קובע בסעיף 11א כך: "העובד יהיה זכאי לחופשה שנתית של 22 ימי עבודה בשנה (לעובד המועסק, חמישה ימים בשבוע)... העובד לא יהא זכאי ליצבור ימי חופשה אלא באישור הרשות המקומית ובכל מקרה לא זכאי העובד המועסק חמישה ימים בשבוע ליצבור יותר מ- 55 ימי חופשה...". על פי דו"ח ניצול ימי חופשה,[footnoteRef:103] במועד פיטוריו צבר התובע 59.28 ימי חופשה, ומתוכם יכול היה לפדות 55 ימים.

...

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, ועל המועצה לערוך חישוב של הפרשי הפנסיה, החל מסיום עבודתו של התובע ועד למועד התשלום בפועל, לפי ההוראות בהסכם האישי ובהתאם למשכורת הקובעת ביחס לכל אחת מהתקופות.

כמו כן, התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה, ואנו קובעים כי הסכומים הבאים היוו חריגות בשכר: הפרשי שכר משולב בסך 115,134 ₪ תוספת ממלא מקום בסך 147,030 ₪ החזר הוצאות רכב בסך 4,788 ₪ החזר דמי כלכלה בסך 23,555 ₪ שעות כוננות בסך 39,167 ₪.

במצב דברים זה, ישלם התובע הוצאות שכ"ט עו"ד לנתבע בסך 7,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד למועצה בסך 7,000 ₪.