זכאות לערעור בזכות על החלטות המפקח על המקרקעין בבתי משפט

לטענתם, לבית המשפט אין סמכות עניינית לידון בתביעה שכן המפקחת על המקרקעין כבר נתנה החלטה וככל שהתובעים מבקשים להשיג על ההחלטה היה עליהם להגיש תביעה חדשה או לערער לבית המשפט המחוזי אך לא לבקש את אותו סעד מבית משפט בעל סמכות מקבילה.

" סעיף 71ג לחוק המקרקעין קובע, כי בעל דירה המתנגד להחלטה שהתקבלה בהתאם לסעיף 71ב(א) לחוק וטוען לפגיעה מהותיות בזכויותיו (או מי שמבקש סעד בעיניין השמאות) – רשאי להגיש תביעה למפקח על המקרקעין, בתוך 30 יום מיום שנודע לו על ההחלטה.

...

אולם מעבר לצריך, אוסיף כי איני מקבלת את טענת התובעים כי היות שהסכם הבוררות נחתם לפני תיקון 2 לחוק הבוררות, הרי שיש לפרש את תניות הבוררות ככאלו הכוללות מנגנון ערעורי על פסק הבורר.

בהעדר חובה הנמקה כיצד ניתן לקרוא לשון הכתוב הסכמה לערעור שלא בא זכרה ואשר אינה אפשרית בהעדר הנמקה? משכך, גם לגופם של דברים, דין התביעה להידחות.

סוף דבר, התביעה נדחית מחמת העדר סמכות עניינית.

ערעור על פסק דינה של המפקחת על רישום מקרקעין בנצרת (ע' מידן בלום) מיום 11.4.22 בו התקבלה תביעת חלק מהמשיבים לצוו הצהרתי לפיו מתקיימות הוראות סעיף 11 לחוק המקרקעין (חזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), תשס"ח-2008) (להלן: "חוק החיזוק").

העירעור הזה אינו ערעור לפי חוק בתי המשפט, הקובע בסעיף 52 הבחנה בין פסק דין להחלטה אחרת, ובזיקה לתקנה 150 לפיה "לא ערער בעל דין על החלטה שאינה פסק דין והיא ניתנת לערעור ברשות בלבד, או שבקש רשות לערער עליה והבקשה נדחתה בלא שניתנה רשות ערעור, אין בכך כדי לפגוע בזכותו להשיג על אותה החלטה בבואו לערער על פסק הדין במשפט". בעירעור לפי חוק בתי המשפט ניתן איפה לכלול בעירעור על פסק דין את ההשגות על ההחלטה האחרת שלא עמדה בעירעור.

כפי שנקבע בסעיף 77 (א) לחוק המקרקעין, כל החלטה של המפקח, בין אם זה פסק דין ובין אם זו החלטה אחרת, נתונה לערעור בפני בית המשפט המחוזי ואין צורך ברשות ערעור על ההחלטה האחרת.

...

אני דוחה את טענת המערערת כאילו מכיוון שעל פי התוכנית הרעיונית יש צורך בהעתקת עמוד החשמל יש פגיעה בזכויות המערערת כאשר לא מורים על העתקת עמוד החשמל.

סיכום: על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.

המערערת תשלם למשיבים 8-1 הוצאות הערעור בסך 23,400 ₪.

לאחר שניכנס כונס הנכסים לתפקידו, הגיש ביום 15.5.2022 דיווח בנוגע לפעילותו בתיק ובו פורטו בין היתר קשיים שבהם ניתקל בהתנהלות מול רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י) אשר ביקשה הבהרה בקשר לזהות הגורם המוסמך לחתום על בקשות בשם המערערת, על שמה רשומות הזכויות במקרקעין.

בתוך כך נדחתה בקשת המערערת כי יועברו לעיונה המסמכים עליהם נידרשת חתימת כונס הנכסים, וצוין כי הפיקוח על פעולותיו של כונס הנכסים נתון לבית המשפט ולא למערערת.

לטענת המערערת, אם לא יתאפשר לה להביע עמדה בקשר לחתימת כונס הנכסים על מסמכים שונים, אזי לא תעמוד לפני בית המשפט התמונה המלאה על מנת שיוכל למלא את סמכות הפיקוח המוטלת עליו.

על פי סעיף 38 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות) "החלטה של בית המשפט לפי חוק זה ניתנת לערעור ברשות". לצדדים להליכי בוררות לא עומדת הזכות לנקוט הליך ערעורי ביחס להחלטות שניתנו לפי החוק האמור, אלא ברשות בלבד.

רשות ערעור על החלטות בית המשפט בעינייני בוררות תנתן אך במקרים חריגים המעוררים שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כאשר נידרשת היתערבות משקולי צדק או למניעת עוות דין חמור (ראו למשל לאחרונה: רע"א 4869/22 שגיא בנתאי, עו"ד נ' אושרת שוקר, עו"ד, פסקה 9 (31.7.2022); רע"א 5489/22 שאר נ' יהודה, פסקה 7 (18.8.2022)).

...

דין הערעור להיות מסולק על הסף לפי תקנה 138(א)(1) ולפי תקנה 147(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), ולוּ מן הטעם שלא נתונה למערער זכות ערעור על ההחלטה האמורה.

התוצאה היא כי הערעור מסולק על הסף.

בית המשפט קבע כי "מצאתי כי עפ"י הדין כפופות זכויותיהם של לפקוביץ' וחכמה במקרקעין להתחייבויות ולמגבלות שנטלו על עצמם הם וכל אחד מקודמיהם בהסכם השתוף 2012" (סעיף 27 לפסק הדין).

חכמה הגיש על פסק הדין ערעור לבית המשפט המחוזי, וטען כי בית המשפט קמא סותר את מסקנות המומחה ואינו מבוסס תשתית ראייתית, הסכם השתוף נערך בין בני המשפחה ואינו חל בין הצדדים, המערער זכאי לבטל את הסכם השתוף בכל עת, זכות השמוש שנקבעה בהסכם השתוף היא אישית ואינה עבירה, יש להעדיף את התשריט על פני הוראות מילוליות של הסכם השתוף, הסכם השתוף סותר הוראות תכניות סטאטוטוריות, בית המשפט הוראה לחכמה לחתום על תכנית שיכין המומחה בעוד שהיה עליו לדחות את התביעה (סקירת טענות חכמה בעירעור בסעיפי 14-20 לפסק הדין בעירעור).

התובע הגיש ערר על החלטת הועדה, וזה אף הצהיר בבית המשפט, במסגרת קדם המשפט, כי מטרת תביעת פירוק השתוף הנה לעצור את החלוקה המבוצעת באמצעות היתר הבניה.

לו היה פונה ומבקש להפריד בין החלקים בתת החלקה באמצעות בקשה לפרק שתוף בין הצדדים על פי פסק הדין, ניתן היה להדרש לפנות למפקח על המקרקעין על מנת לבדוק האם קיימת התכנות לבקשה לפירוק בעין.

...

מעבר לדחייה כאמור בית המשפט מצא כי שאלת תוקפו של הסכם השיתוף היא שאלה משפטית, ובדין קבע בית המשפט השלום שהמומחה חרג מסמכותו כאשר דן בשאלה זו. המערער חתם על הסכם השיתוף.

לאור כל האמור, הרי שיש לדחות את התביעה על הסף בשל מעשה בית דין, השתק שיפוטי, בשים לב לסתירות בין התביעה ונימוקיה וקשירה בין הליך פירוק השיתוף לבקשת ביטול ההסכם, לבין פסקי הדין של בית המשפט המחוזי והשלום.

לסיכום: יש לדחות את התביעה לפירוק שיתוף בעין על הסף, בשל מעשה בית דין והשתק שיפוטי.

ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופטת ענת גרינבאום-שמעון) מיום 18.9.2023 בתיק צ"ה 6450-03-22, לפיה התקבלה בקשת המשיבה למתן צו הריסה שפוטי לפי סעיף 239(1) ו-(5) לחוק התיכנון והבניה התשכ"ה-1965 (להלן: החוק).

החלטת בית-משפט קמא לאחר שמיעת עדות המפקח ועדותו של המערער, נעתר בית-משפט קמא לבקשה.

בהחלטתו קבע בית-משפט קמא כי יש למערער זכות עמידה, כעולה ממסמך שהוגש, לפיו המערער רכש כ- 1% מהשטח בו נמצא המבנה הנידון.

אשר להוכחת קיומה של עבירה – בית-משפט קמא קיבל לעניין זה את עדותו של המפקח, לפיה "מדובר במכולה אשר חוברה לקרקע ולחשמל ולמעשה מדובר במבנה ללא גלגלים, אשר הצמידו לו 'ראש' של משאית", ומדובר במבנה של קבע ולא במבנה נייד.

...

החלטת בית-משפט קמא לאחר שמיעת עדות המפקח ועדותו של המערער, נעתר בית-משפט קמא לבקשה.

בנסיבות אלה, מתקיימות דרישות סעיף זה. אשר לסעיף (5) לפיו "התובע החליט כי נסיבות המקרה בכללותן אינן מתאימות להמשך חקירה או להעמדה לדין פלילי לפי סימן ו'" – גם לעניין זה מקובלת עלי עמדת בית-משפט קמא, אשר קיבל את טענת המשיבה לפיה המקרה אינו מתאים להעמדה לדין, בשים לב לטיב הבנייה והיקפה, ולכך שהמטרה העיקרית היא הסרת העבירה והמפגע התכנוני מהמקום במהירות וביעילות.

נוכח דחיית כל טענותיו של המערער - הערעור נדחה.