זכאות למענק עבודה מועדפת לאחר תיקון חוק הביטוח הלאומי

השופט רועי פוליאק בית הדין האיזורי בתל אביב יפו (סגנית הנשיאה ד"ר אריאלה גילצר כץ; ב"ל 56734-11-12), קבע בפסק דין (מתוקן) מיום 10.7.17, כי ראוי להחיל על המשיב את הכללים שנקבעו בתיקון 141 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995 (להלן – החוק), בעיניין תקופת האכשרה המזכה במענק, אשר ניכנס לתוקף לאחר מועד ביצוע העבודה והגשת התביעה ולפני מועד מתן פסק הדין וכי המשיב זכאי, לפיכך, לתשלום מענק עבודה מועדפת בגין עבודה שביצע בין החודשים פברואר – ספטמבר 2011.

...

אולם, במקרה דנן לא שוכנעתי כי פרק זמן של כחודשיים ממועד הגשת הערעור מצדיק כשלעצמו את דחיית הבקשה.

מאזן הנוחות – אמנם, עיכוב ביצוע פסק הדין יפגע במידע מסוימת במשיב, אך בהתחשב בסיכויי הערעור הלכאוריים, ובשים לב לדיון בערעור שנקבע למועד קרוב (14.3.18), שוכנעתי כי מן הראוי לעכב את ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה אחרת בערעור.

סוף דבר - הבקשה מתקבלת.

בעקבות פסקי דין אלה תוקן חוק הביטוח הלאומי והוסף סעיף 174א הקובע כי הוראות סעיף 174, המפרטות את תנאי הזכאות למענק עבודה מועדפת, יחולו גם לגבי חייל, שהוא חבר אגודה שיתופית שהיא קבוץ ואשר רואים אותו כעובד לפי הוראות סעיף 3.

מענק עבודה מועדפת ניתן בשל סוג העבודה שהחייל המשוחרר בחר לעבוד בו. דמי אבטלה ניתנים כדי לאפשר קיום לאחר הפסקת העבודה.

...

ואכן בפרשת בונה העירה השופטת וירט-ליבנה: "באת כוח המערער עשתה כל שביכולתה כדי לשכנענו כי יש לראות בעבודתו של המערער בחברה כיוצרת יחסי עובד ומעביד המובדלים מיחסי חבר הקיבוץ לבין הקיבוץ. אולם לא מצאנו כי יש לקבל טענותיה אלה גם לאחר שהקיבוץ עבר תהליך לכוון ההפרטה שכל שהשתנה בו הוא מתן תקציב דיפרנציאלי לחבריו". יש אף לזכור כי חבר שאינו עובד, מסיבה מוצדקת, זכאי שלא יפחת תקציבו משיעור שכר המינימום במשק בצירוף תוספת ילדים, ככל שישנם ילדים התלויים בו הן מכוח תקנוני הקיבוצים והן מכוח תקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש), התשס"ה-2005.

לסיכום - בהעדר צורך בביטוח אבטלה בקיבוץ לאור תכלית תשלום דמי אבטלה על פי המפורט לעיל, נקבע בחוק, כי חבר קיבוץ איננו בגדר "עובד" הקיבוץ לעניין ביטוח אבטלה והקיבוץ הופטר מחובת תשלום דמי ביטוח אבטלה בעד חבריו העובדים במסגרת הקיבוץ.

סוף דבר ערעור המוסד מתקבל ללא צו להוצאות ופסק דינו של בית הדין קמא - בטל.

המחלוקת בין הצדדים היא בשני דברים שעניינם אחד – האם התובע צבר את תקופת האכשרה הנדרשת בטרם התחלת העבודה המועדפת המהוה תנאי לזכאות למענק? ולפי אילו הוראות יש לחשב את תקופת האכשרה? התשתית הנורמאטיבית: זכאות למענק עבודה מועדפת ניתנת למבוטח לפי סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 ("החוק").

סוף דבר: נוכח הניתוח המשפטי והשיקולים שהבאנו לעיל, באנו לכלל מסקנה כי יש להחיל את התנאים לקביעת תקופת האכשרה כפי שנקבעו לאחר התיקון וקובעים כי יש לקבל את התביעה כך שהתובע זכאי לקבל את המענק לעבודה מועדפת עבור עבודה בו עבד במשך 7 חודשים.

...

מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה שהתיקון עצמו התקבל כבר ביולי 2012 אלא שפרסומו, ותחולתו בפועל, נדחתה מטעמים פרוצדוראליים לאפריל 2013.

סוף דבר: נוכח הניתוח המשפטי והשיקולים שהבאנו לעיל, באנו לכלל מסקנה כי יש להחיל את התנאים לקביעת תקופת האכשרה כפי שנקבעו לאחר התיקון וקובעים כי יש לקבל את התביעה כך שהתובע זכאי לקבל את המענק לעבודה מועדפת עבור עבודה בו עבד במשך 7 חודשים.

בפסק דין שניתן בתיק בל 25630-12-09 שמידט עתיר - המוסד לביטוח לאומי (להלן:"פס"ד שמידט") קיבל ביה"ד את תביעת התובע וקבע כי הוא זכאי למענק עבודה מועדפת וזאת לאחר שקבל את טענותיו לפיהן התייצב לעבודה בהתאם לדרישת מעבידו וכי העסקת עובדים בענף (שם דובר על חקלאות) נעשית על פי תקופות כשהעובדים הנם בני קבוץ ועובדי קבלן, כן התקבלה הטענה שהעבודה משתנה בהתאם לתנאי מזג האויר כך שבתקופות מסויימות עובדים יום יום ובתקופות אחרות לא עובדים כלל.

להלן טענות ב"כ הנתבע, בתמציתיות: סעיף 174(ב) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי מבוטח יהיה זכאי לקבל מענק עבודה נידרשת/מועדפת "אם עבד שישה חודשים לפחות מיום שיחרורו משירות סדיר ..בעבודה מועדפת..". בהתאם לפסיקה (עב"ל 314/99 המוסד לביטוח לאומי - מיכל גוטמן):.

כן עלה כי את התובעות, ניתן היה להעסיק, תיאורטית ובהיותן בנות, 24 משמרות בחודש (בסיום עדותו תיקן ל - 22 משמרות), אבל בגלל שהוא מעסיק הרבה מתדלקים לא יצאה אפשרות זו מן הכח אל הפועל (עמ' 10 שורות 11-16 לפרוטוקול).

...

ביה"ד קבע שם כי יש לקבל את התביעה מאחר והתובע עמד לרשות העבודה בכל עת שנדרש להתייצב, עבד כל עת שעבדו עובדי הקבלן והוכיח כי עבד באותו האופן שבו עובד רגיל היה עובד באותה תקופה.

בנקודה זו נוסיף כי מעבר לעובדה שטענת התובעות לעניין הפלייתן לעומת מתדלקים (בנים) שעבדו בתחנה, לא הוכחה, הרי שיתכן והיה מקום לטענה זו לו היו טוענות התובעות ואף מוכיחות כי עבדו, כל חודש, לפחות, 22 ימים שאז אולי היה מקום להגיע למסקנה שונה מזו אליה הגענו.

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאנו בטענות הנתבע וחרף טענות התובעות ומשהוכח כי הן לא עבדו במשרה מלאה, בהתאם לאמת המידה שנקבעה בפסיקה, הרי שלא נותר לנו אלא לדחות את תביעתן ולקבוע כי בדין נדחתה תביעתן על ידי הנתבע.

המחלוקת בין הצדדים היא בשני דברים שעניינם אחד – האם התובע צבר את תקופת האכשרה הנדרשת בטרם התחלת העבודה המועדפת המהוה תנאי לזכאות למענק? ולפי אילו הוראות יש לחשב את תקופת האכשרה? התשתית הנורמאטיבית זכאות למענק עבודה מועדפת ניתנת למבוטח לפי סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 ("החוק").

סוף דבר נוכח הניתוח המשפטי והשיקולים שהבאנו לעיל, באנו לכלל מסקנה כי יש להחיל את התנאים לקביעת תקופת האכשרה כפי שנקבעו לאחר התיקון וקובעים כי יש לקבל את התביעה כך שהתובע זכאי לקבל את המענק לעבודה מועדפת עבור עבודה בו עבד במשך 7 חודשים.

...

מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה שהתיקון עצמו התקבל כבר ביולי 2012 אלא שפרסומו, ותחולתו בפועל, נדחתה מטעמים פרוצדוראליים לאפריל 2013.

סוף דבר נוכח הניתוח המשפטי והשיקולים שהבאנו לעיל, באנו לכלל מסקנה כי יש להחיל את התנאים לקביעת תקופת האכשרה כפי שנקבעו לאחר התיקון וקובעים כי יש לקבל את התביעה כך שהתובע זכאי לקבל את המענק לעבודה מועדפת עבור עבודה בו עבד במשך 7 חודשים.