המסגרת הנורמאטיבית
בסעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי או החוק) נקבעו תנאי הזכאות לתשלום "מענק למי שעבד בעבודה מועדפת" ושיעורו (להלן: המענק), ולפיהם ישולם המענק לחייל אשר בשנתיים לאחר שיחרורו עבד משך ששה חדשים ב"עבודה מועדפת" או ב"עבודה נידרשת", שהיא "עבודה במקום [או במקומות - נ.א.] עבודה או בסוג עבודה [או בסוגי עבודה - נ.א.] כמפורט בלוח ח'".2.
· תוצאת הדברים היא כאמור בסעיף 18 לחוות דעתה של השופטת ארד, ולפיה חייל משוחרר העומד באמות המידה הקבועות בתיקון 58 לחוק הביטוח הלאומי זכאי לתשלום מענק בגין "עבודה נידרשת". זאת, בין אם עבד במפעל תעשייה או בבית מלאכה עובר ל"יום התחילה" ובין אם החל עבודתו לאחר המועד הקובע, ובילבד שהתקופה בה עבד החייל לפני "יום התחילה" הקבוע בתיקון לחוק לא תיחשב לצורך תקופת העבודה המקימה את הזכאות למענק.
...
אוסיף כי בדומה לחברתי אף אני סבור שבמקרה הנדון "..לשון החוק ותכליתו ארוגים במסכת אחת" אלא שלטעמי, מארג זה מוביל אל עבר קבלת עמדת המוסד המעוגנת בלשונו הברורה של החוק.
יפים לעניין זה הדברים שקבע בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בעניין שהינו , כדלקמן:
"עניננו במדיניות הענקת הטבות סוציאליות לנכים, ומקובל עלי כי בסוגיה זו צורך יש להגביל ולתחום את ההטבות לפי האילוצים התקציביים בהם נתונים הצדדים להסכם, ועל פיהם יש לקבוע סדרי עדיפויות..".
ובהמשך:
"ודאי ואין צריך לומר שגם לפי קנה מידה של מגורים במרחק מסויים וקבוע מדירת הנכה יקרו מקרים שלא יהיו כלולים במסגרת המרחק שייקבע, ופלוני הנכה עלול להפגע בגלל שעור של מטר אחד ואף פחות מכשיעור, שעה שמן הצדק היה, לפי הרגשתנו, שעוול זה הנגרם לו על לא עוול בכפו יימנע הימנו. אך כך דרכה של תורת המשפט שיש ועקרון מסויים, שבדרך כלל טוב הוא כלשעצמו וטוב לבריות הימנו, שגורם הוא במקרה קונקרטי מסויים, תופעה מעין זו אין מנוס הימנה, ואין בה כדי להצדיק התערבותנו בה...".סוף דבר
לו תשמע דעתי היינו מקבלים את עמדת המוסד לביטוח לאומי.
סוף דבר
ברוב דעות חברי המותב כנגד דעתו החולקת של הנשיא אדלר הוחלט כדלהלן:
· נדחים הערעורים שהגיש המוסד לביטוח לאומי ומתקבל הערעור שהוגש כנגד המוסד (עב"ל 1186/04).
