זכאות למזונות ילדים מעל גיל 18 מביטוח לאומי

התובעת והמנוח נישאו בחודש 10/83 ולהם 4 ילדים משותפים, כיום כולם מעל גיל 18.

בהקשר זה יובהר- בתביעתה שלפנינו, התובעת מבקשת לחייב את הנתבע לשלם לה קצבת שארים עבורה בלבד, ולא עבור בתה שהנה מעל גיל 18 (תשלום המזונות הסתיים בשנת 2009, שאז הגיעה הבת לגיל 18; ש' 7- 5, עמ' 6 לפרוטוקול).

בהקשר זה, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי יסודות הסייג הקבוע בסעיף 238(2) בהגדרת "אלמנה" הם שלושה במצטבר: (א) האלמנה הייתה נפרדת מהמבוטח שנפטר; (ב) תקופת הפרידה הייתה במשך שלוש שנים לפחות מתוך חמש השנים האחרונות שלפני פטירת המבוטח, ובכלל שלוש השנים האמורות הפרידה הייתה בשנים עשר החדשים שלפני פטירת המבוטח; (ג) בתקופת הפרידה כאמור לעיל- האלמנה לא הייתה זכאית למזונות מהמבוטח על פי פסק דין או הסכם בכתב, או המבוטח לא נשא למעשה במזונותיה של האלמנה תוך שנים עשר החדשים שלפני פטירתו (דב"ע נב/ 69- 0 אביבה לאון נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 458; להלן: "פרשת אביבה לאון").

...

אם כך, בעוד שגרסתם של התובעת ומר קטרי התגלו כרצופות סתירות ובלתי מהימנות, מצאנו את עדותה של הגב' בכר כאמינה ומהימנה מאוד, נתמכת במסמכים וניכר כי היא הכירה היטב את מקרהו של המנוח.

במצב דברים זה, ומששוכנענו כי לא מתקיימים במקרה שלפנינו התנאים הקבועים בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי- דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

לדבריו הוא מעולם לא שילם מזונות לתובעת מאחר שהיא לא עניה ויש לה רכוש יותר ממנו, יש לה ילדים מעל גיל 18 שנותנים לה משכורת כל חודש (עמ' 17 שורה 29-30).

" בעלה העיד הפני החוקר נ/5 : "אני פה מידי פעם, אני עובד בשמירה אם יש עובדה ומזה אני חי. יש לי ילדים שחלק מהם עובדים ומפרנסים אותי. לשאלתך לכמה נשים אני נשוי, אני נשוי ל – 3 נשים. האשה הגדולה היא רסמיה יש לי ממנה 11 ילדים, מתחת לגיל 18 יש לי ממנה 3-4 ילדים, אני לא זוכר בדיוק, אחרי רסמיה יש לי את אבתסאם גם ממנה יש לי 11 ילדים והשלישית היא אמאל יש לי ממנה בת אחת. לשאלתך איך אני מחלק את הכסף שיש לי בן הנשים, אני לא מחלק כלום כי אין לי, אני עם הייתי חרוץ עובד ומפרנס את כולן, אני עברתי 2 התקפי לב וניתוחים, את הניתוחים וההתקפים אני עברתי לפני שנתיים ומאז אני הפסקתי לפרנס אותן ורק הילדים מפרנסים אותן. לשאלתך מה מביאים הילדים, הם עובדים ומפרנסים את כל הנשים והילדים. לשאלתך אם אני נמצא אצל שלושתן, יש לנו 3 בתים וחצר אחד אני רוב הזמן נמצא אצל האשה האמצעית כי התרופות אצלה והכל אצלה אני הולך לבקר את ייתר הנשים שלי את רסמייה, את רסמייה ואת אמאל, אני מבקר אותם אוכל אצלן. לשאלתך אם אני ישן אצלן, אצל רסמייה אני לא ישן היא אשה מבוגרת דתיה היא בת 54 פלוס ואני לא ישן אצלה. לשאלתך אם הגשתי תביעה לביטוח לאומי, זה נמצא בטיפול אני עדיין לא קבלתי כלום. לשאלתך אם אני מבקר את רסמייה וכל כמה זמן, אני עכשיו הייתי אצלה זה חצר אחד. לשאלתך אם ידוע לי שהיא רסמייה באה לתבוע מביטוח לאומי, אני לא יודע. לשאלתך אם נפרדתי מרסמייה, לא אני לא נפרדתי ממנה. אם אתה אומר לי שהיא רסמייה באה לביטוח לאומי ואמרה שאני נפרד ממנה משנת 2000 זה הכל שקר. אם אתה אומר לי גם שהיא תבעה אותי למזונות ב 2012 אני אומר לך שאני לא יודע מזה שהיא תבעה אותי אני גם לא מאמין לזה. לשאלתך מי משלם מים, חשמל, חשמל יש לי סולארי ומים משלמים הילדים. לשאלתך אם יש לי בגדים אצל רסמייה, כן יש לי בגדים אצלה. אני רואה את התביעה שהגישה לבית הדין השרעי (צוחק) היא גם עובדת בחקלאות היא הולכת לעבוד עם הבנות שלה היא דואגת לבנות. לשאלתך אם היא בעבודה היום, אני לא יודע. אם אתה אומר לי שקודם אמרתי הייתי אצלה, הייתי בבית ראיתי את הילדים ויצאתי אולי במטבח עושה אוכל יש כאן קבלנית שבאה בבוקר לוקחת אותה בטרנזיט. לשאלתך מי זאת הקבלנית (שואל את הילד שלידו) זאת קוראים לה אום יסוף היא מרהט היא קבלנית. אני רוצה להוסיף שאני אדם מוגבל וחולה לב ויש לי בעיות בגב ומי שמפרנס אותי זה הילדים שלי. אין לי מה להוסיף." בסיכומיו טען ב"כ התובעת שיש לקבל את התביעה משהוכח לטענתו שלבעל לא איכפת מהילדים והוא לא דובר אמת ויש לו אינטרס לפגוע בתובעת, יש מרחק של 200 מטר בין הבתים של התובעת ושל בעלה ולכן יש לקבל את התביעה.

למען הסר ספק החלטת זו מתייחסת לגבי החלטת פקיד התביעות מיום 12.3.15 אין מניעה שהתובעת תפנה לנתבע לבחון את זכאותה שוב בהתאם לתנאים המקובלים.

...

לשאלתך ממה התקיימתי 11 שנה אני הייתי חיה מקצבת ילדים הייתי מקבלת 4,000 ש"ח ועכשיו אני מקבלת רק 1,700 ₪.

" בעלה העיד הפני החוקר נ/5 : "אני פה מידי פעם, אני עובד בשמירה אם יש עובדה ומזה אני חי. יש לי ילדים שחלק מהם עובדים ומפרנסים אותי. לשאלתך לכמה נשים אני נשוי, אני נשוי ל – 3 נשים. האישה הגדולה היא רסמיה יש לי ממנה 11 ילדים, מתחת לגיל 18 יש לי ממנה 3-4 ילדים, אני לא זוכר בדיוק, אחרי רסמיה יש לי את איבתיסאם גם ממנה יש לי 11 ילדים והשלישית היא אמאל יש לי ממנה בת אחת. לשאלתך איך אני מחלק את הכסף שיש לי בן הנשים, אני לא מחלק כלום כי אין לי, אני עם הייתי חרוץ עובד ומפרנס את כולן, אני עברתי 2 התקפי לב וניתוחים, את הניתוחים וההתקפים אני עברתי לפני שנתיים ומאז אני הפסקתי לפרנס אותן ורק הילדים מפרנסים אותן. לשאלתך מה מביאים הילדים, הם עובדים ומפרנסים את כל הנשים והילדים. לשאלתך אם אני נמצא אצל שלושתן, יש לנו 3 בתים וחצר אחד אני רוב הזמן נמצא אצל האישה האמצעית כי התרופות אצלה והכל אצלה אני הולך לבקר את ייתר הנשים שלי את רסמייה, את רסמייה ואת אמאל, אני מבקר אותם אוכל אצלן. לשאלתך אם אני ישן אצלן, אצל רסמייה אני לא ישן היא אישה מבוגרת דתיה היא בת 54 פלוס ואני לא ישן אצלה. לשאלתך אם הגשתי תביעה לביטוח לאומי, זה נמצא בטיפול אני עדיין לא קיבלתי כלום. לשאלתך אם אני מבקר את רסמייה וכל כמה זמן, אני עכשיו הייתי אצלה זה חצר אחד. לשאלתך אם ידוע לי שהיא רסמייה באה לתבוע מביטוח לאומי, אני לא יודע. לשאלתך אם נפרדתי מרסמייה, לא אני לא נפרדתי ממנה. אם אתה אומר לי שהיא רסמייה באה לביטוח לאומי ואמרה שאני נפרד ממנה משנת 2000 זה הכל שקר. אם אתה אומר לי גם שהיא תבעה אותי למזונות ב 2012 אני אומר לך שאני לא יודע מזה שהיא תבעה אותי אני גם לא מאמין לזה. לשאלתך מי משלם מים, חשמל, חשמל יש לי סולרי ומים משלמים הילדים. לשאלתך אם יש לי בגדים אצל רסמייה, כן יש לי בגדים אצלה. אני רואה את התביעה שהגישה לבית הדין השרעי (צוחק) היא גם עובדת בחקלאות היא הולכת לעבוד עם הבנות שלה היא דואגת לבנות. לשאלתך אם היא בעבודה היום, אני לא יודע. אם אתה אומר לי שקודם אמרתי הייתי אצלה, הייתי בבית ראיתי את הילדים ויצאתי אולי במטבח עושה אוכל יש כאן קבלנית שבאה בבוקר לוקחת אותה בטרנזיט. לשאלתך מי זאת הקבלנית (שואל את הילד שלידו) זאת קוראים לה אום יסוף היא מרהט היא קבלנית. אני רוצה להוסיף שאני אדם מוגבל וחולה לב ויש לי בעיות בגב ומי שמפרנס אותי זה הילדים שלי. אין לי מה להוסיף." בסיכומיו טען ב"כ התובעת שיש לקבל את התביעה משהוכח לטענתו שלבעל לא אכפת מהילדים והוא לא דובר אמת ויש לו אינטרס לפגוע בתובעת, יש מרחק של 200 מטר בין הבתים של התובעת ושל בעלה ולכן יש לקבל את התביעה.

ב"כ הנתבע טענה, שיש לדחות את התביעה מאחר שמהראיות והעדויות עולה כי לא חל כל שינוי באורחות חייה של התובעת לפני הפירוד הנטען ולאחריו ומדובר בתביעה ממניעים כלכלים ולא מחמת פירוד.

בנסיבות אלה משלא הוכח שינוי נסיבות באורח חיי התובעת, בני הזוג מתגוררים בסמוך זה לזה שנים רבות, בני הזוג לא התגרשו ומשעלו סתירות לגבי מועד הפירוד ונסיבות הפירוד, לא נפל פגם משפטי בהחלטת פקיד התביעות ודין התביעה להידחות.

התביעה נדחית.

בהחלטה מיום י"ד בסיון תשע"ה (01.07.2015) שוב נקבע סכום של 3,000 ש"ח (ע"פ דעת הרוב) והחלטה זו נותרה בעינה עד הגיע הקטינה [מ'] לגיל 18 שאז נקבע סכום מזונות העומד היום על סך 2,000 ש"ח. נציין כי בהחלטה זו נימק בית הדין את עמדתו כדלהלן: לבני הזוג הנ"ל ששה ילדים כאשר בית הדין קבע סך 3,000 ש"ח לכל הילדים מתוך היתחשבות בהכנסות הבעל וטענותיו לחוסר יכולת הישתכרות.

מזונות ילדים מעל גיל שש, ספק רב אם יכולים לעכב או לעקל לצורך מזונותיהם.

קצבה שהבת מקבלת הטענה כי הבת מקבלת קצבה מהמוסד לביטוח לאומי בגובה כ-2300 ש"ח וזה מספיק לה, טענה זו יש לדחות, שהרי מדובר בילדה שמלבד הצרכים הרגלים שצריכה ילדה בגילה (מזונות, ביגוד וכדומה) צריכה מדור, טיפולים פסיכולוגים ורגשיים תכופים והוצאות מיוחדות הנצרכות לה בעקבות מצבה הרפואי, והוצאות אלו הם מלבד דמי הטיפול.

יתירה מזאת, מעיון באתר הביטוח הלאומי בעיניין קצבת ילד נכה עולה כי קצבה זו אינה משולמת עבור מזונות הקטין הנכה, אלא עבור הצרכים המיוחדים שלו כדלקמן: הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים המוגדרים כנכים עקב לקות פיזית או נפשית, מקבלים קצבת ילד נכה מביטוח לאומי.

בפועל הוא לא משלם את המזונות שבית הדין האיזורי פסק והאם נאלצה לגבות את המזונות דרך המוסד לביטוח לאומי ולכן הוא צבר שם חוב של למעלה מ-300.000 ש"ח. כמו כן הוא חייב בהוצאה לפועל כ-40.000 ש"ח ומלבד זאת הוא הבריח את כל מה שירש על פי צואה שאמו כתבה [זכות מגורים לכל ימיו באחת הדירות שהיה לאם] על ידי כך "שוויתר" לטובת אחת האחיות שקבלה יותר ממנו.

...

לפנינו ערעור הבעל לשעבר (להלן המערער) המיוצג על ידי ב"כ עוה"ד עדיאל מליץ על החלטת בית הדין האזורי באר שבע מיום ח' בשבט תשע"ו (18.01.2016) בה נעתר בית הדין (בדעת הרוב) לבקשת האישה לחייבו בסך ארבע מאות אלף ש"ח בעבור כתובה ופיצוי.

להלן טיעוני/תגובת המשיבה המרכזיים טענות המערער נטענו בפני בית הדין האזורי במהלך דיונים רבים, שבית הדין עמד על עמדתם של הצדדים לאחר חקירות ודרישות, והגיע למסקנה, שמגיע למשיבה פיצוי בעבור התעללותו של המערער בה ובבנות.

אלא שעדיין יש מקום לדון שהרי בית הדין כתב טעם שני שבגללו חייבו את האב בפצוי גדול וזו לשונו: בנוסף לכל האמור לעיל יש לציין כי האם נשארת בבית עם ילדה נכה שלפי כל החומר שבפנינו הדבר נגרם בעטיו של האב, והסכום הנ"ל ישאר לצורך מזונות ומדור של הבת, שהרי השוטה דינו כקטן שאביו חייב במזונותיו.

והוסיף חברי הרה"ג נהרי שליט"א מצאנו מחלוקת הפוסקים בדין חוב צדקה שהטילו חכמים על אב לבניו הגדולים מעל גיל שש האם זהו מדין צדקה הרגיל של עניים או שחמור דינו.

הרב מיכאל עמוס לאור האמור פוסק בית הדין הערעור מתקבל.

שהוקמה בשנת 2017 "XXXX" הפנסיוני וההשקעות ובחברת כפי הנראה, כעולה XXX האם נישאה בשנית ולה ילד נוסף, מתגוררת בבית השייך להוריה ביישוב הגם שכפי הנראה אין חולק ששוכר בית XXXX מדברי האב במהלך שמיעת הראיות, לאב בית ב XXX ב ביום 25.10.12 אושר הסכם גירושין כולל (להלן: "ההסכם"), לרבות בתחומי אפוטרופסות, מזונות ורכוש שנחתם בין הצדדים (בתמ"ש 38268-04-12 ).

במסגרתו, בין היתר, הוסכם בין הצדדים כי הקטינים יהיו בחזקתה ובמשמורתה של האם עד הגיעם לגיל 18 .

על פי תלושי שכר שצירפה האם לחודשים 6/19 עד 6/20 (למעט חודש 4/20 בגינו כפי הנראה גם לאור הצהרתה בטופס הרצאת פרטים שהתה בחל"ת), שכרה עמד בממוצע על כ- 18,000 ₪ נטו לחודש (לאחר הפחתה של נכויי חובה בגין מס הכנסה, ביטוח לאומי ודמי בריאות).

לטענת האם בסיכומיה, האב לא הניח תשתית ביחס לפער בין הכנסותיו בשנת 2012 עת אושר הסכם הגירושין לעומת הכנסותיו כיום והנתונים שכן סופקו על ידו מלמדים דוקא על הכנסות של החברות שבבעלותו בסכומים מצטברים של מעל 700 אלף ₪ בשנים 2017-2018 ויותר מכך כל XXX וממבנה מסחרי ב XXX בשנת 2019 , עת להכנסות אלה מצטרפות הכנסות מהשכרת בית ב זאת, לבד מהשקעותיו בקרנות וקופות כפי התמחותו המקצועית וקבלת תגמולי מהמוסד לביטוח .

הסכם הגירושין כולל (בפרק ו' להסכם) באופן מפורש ויתור של האם גם על כל טענה ו/או כספים לטובת XXX ובקרקע חקלאית משותפת ב XXX ו/או זכויות בעסק ובזכויות משותפות במיגרש ב אני מקבל את טענת האם שלאור ויתורים מפורשים שלה בהסכם הגירושין על נכסים משותפים וזכויות פוטנציאליות הוסכם בין הצדדים על שיעור המזונות הקונקרטי לקטינים ; בהקשרו הסתמכה האם כי יוותר כפי שהוא במהלך השנים.

כאשר מביאים בחשבון את שיעור מזונות הקטינים שנקבע בהסכם הגירושין שאושר לצד החיובים השלובים האחרים הן מתחום זמני השהות והן מתחומי הרכוש, ואת אינטרס ההסתמכות של האם על ההסכם כפי שנקבע ; את הפער בזמני השהות (לטובת האם) הטומן בחובו הוצאות שאינן בעלות כימות כספי מדויק ; את גיל הקטינים והדין הנוהג לעניין זה, מדין צדקה; את קביעותיי העובדתיות דלעיל; את מסקנתי לפיה יש לבטא את השינוי בזמני השהות באופן ישיר אל מול סכום המזונות שהוסכם בעבר ; ואת האמדן הכלכלי של התוספת בטיפול בקטינים על ידי האב, מגיעים לכלל מסקנה כי יש מקום לקבוע שסכום המזונות היסודי ביחס לקטינים מעתה ואילך יעמוד על סך של 2,800 ₪ לחודש.

...

כפי שהבהרתי, בנסיבות המקרה שלפני אני סבור שמכלל צרכי הקטינים כפי שנאמדו בעת כריתת ההסכם יש להפחית את החיוב במזונות בשיעור המביא בחשבון את הטיפול דה-פקטו של האב בקטינים בעת תוספת השהייה של הקטינים עימו, ולא כתחשיב "דה-נובו" של שיעור מזונות הקטינים.

כאשר מביאים בחשבון את שיעור מזונות הקטינים שנקבע בהסכם הגירושין שאושר לצד החיובים השלובים האחרים הן מתחום זמני השהות והן מתחומי הרכוש, ואת אינטרס ההסתמכות של האם על ההסכם כפי שנקבע ; את הפער בזמני השהות (לטובת האם) הטומן בחובו הוצאות שאינן בעלות כימות כספי מדויק ; את גיל הקטינים והדין הנוהג לעניין זה, מדין צדקה; את קביעותיי העובדתיות דלעיל; את מסקנתי לפיה יש לבטא את השינוי בזמני השהות באופן ישיר אל מול סכום המזונות שהוסכם בעבר ; ואת האמדן הכלכלי של התוספת בטיפול בקטינים על ידי האב, מגיעים לכלל מסקנה כי יש מקום לקבוע שסכום המזונות היסודי ביחס לקטינים מעתה ואילך יעמוד על סך של 2,800 ₪ לחודש.

הואיל ובמזונות קטינים עסקינן ולנוכח העקרון, כי מזונות ש"נאכלו" אין להשיבם (השוו: בע"מ 4589-05 פלוני נ' פלוני ]מצוי במאגרים המשפטיים ; 21.11.05 [) ולאור שיעור ההפחתה שמצאתיו בסכום שאינו גבוה במיוחד, הפחתת שיעור המזונות תבוצע מיום מתן פסק דין זה. סיכום אופרטיבי במכלול האמור לעיל אני מורה, כי החל ממועד פסק דין זה שיעור המזונות בו מחויב האב על פי סעיף 32 להסכם הגירושין שאושר, יעמוד על סך 2,800 ₪ לחודש.

כל ילד לגיל התובעת פתחה שני תיקי הוצל"פ לגביית מזונות הילדים, הראשון בשנת 2003 לגביית סכום המזונות, והשני בשנת 2009 לגביית הפרישי מזונות להם הייתה זכאית.

טענות הנתבע: בתורו טוען הנתבע כי שנים שולמו המזונות ע"י המוסד לביטוח לאומי בשל חיסרון כיס.

הנתבע מוסיף כי לאור העובדה כי בנם הגדול של הצדדים הנו היום בן 26.5 והילדה הקטנה הצעירה הנה מעל גיל 24 וכי המזונות נקבעו עד גיל 18 בלבד ובעיקר לאור העובדה כי התובעת כשלה ולא הוכיחה את סיבת העיכוב ו/או השהוי בגבייתן למעלה מ – 7 שנים יש להורות על דחיית התביעה על כל רכיביה ולחייב בהוצאות.

...

סבורני כי בנסיבות המקרה התובעת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה ולשכנע את ביהמ"ש בנסיבות המצדיקות השיהוי הניכר באי נקיטת הליכי הוצל"פ .

התובעת לא הצליחה לעמוד בנטל המוטל עליה בהתאם להוראות סעיף 11 (ב) ולכן אין מקום להיעתר לתביעתה וליתן לה אישור לגביית חוב מזונות העבר לתקופה שמעל שנתיים.

אשר על כן ולאור האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה.