זכאות לזכויות צו הרחבה בענף ההובלה למרות שכר גבוה

ואלה השאלות השנויות במחלוקת - האם צו ההרחבה בענף ההובלה חל על יחסי הצדדים? מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים והאם בנסיבות אלו התובע זכאי לתשלום פצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת או שמא הנתבעת היא זו שזכאית לקזז חלף הודעה מוקדמת? האם התובע זכאי לתשלום פדיון ימי חופשה? האם התובע זכאי לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות? להלן נדון בשאלות כסדרן; האם צו ההרחבה בענף ההובלה חל על יחסי הצדדים? התובע טען, כי תפקידו הקבוע אצל הנתבעת במשך כל תקופת העסקתו היה נהיגה ברכב משא ולכן חל עליו צו ההרחבה בענף ההובלה.

חרף קביעתנו זו נבהיר, כי לא ברורה נפקותה של קביעה זו לעניין התביעה דנן, שכן התובע אינו עותר לזכויות כלשהן מכוחו של צו ההרחבה מה גם שסוגיה זו נזנחה בסיכומיו ולא זכתה לכל היתייחסות.

מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים והאם בנסיבות אלו התובע זכאי לתשלום פצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת או שמא הנתבעת היא זו שזכאית לקזז חלף הודעה מוקדמת? התובע טען, כי הוא פוטר מעבודתו ולכן הוא זכאי לפצוי פיטורים בשיעור של משכורת חודש אחד בגין כל שנת עבודה בשרותי הנתבעת וכן לדמי הודעה מוקדמת בגובה מחצית משכורתו.

...

למה? לא אני קובעת את הסכמי העבודה.

לנוכח כל האמור לעיל ובשל נטלי הראיה וענין ריעני הרינו קובעים כי גם אם קיים קושי להשתכנע בקיומה של עבודה בשעות נוספות בהיקף מסוים לגבי לכל תקופת העסקתו של התובע אך בשים לב לראיות שכן הובאו לפנינו, ניתן לקבוע פוזיטיבית שהתובע אכן עבד שעות נוספות.

לסיכום- לנוכח כל האמור לעיל משדחינו את תביעת התובע לקבלת הפרשי פיצויי פיטורים ויתרת דמי הודעה מוקדמת ומשקיבלנו את תביעתו לקבלת גמול בגין שעות נוספות ובאופן חלקי את תביעתו לקבלת פידיון חופשה שנתית, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לו את הסכומים הבאים: סכום של 3,250 ₪ בגין פדיון ימי חופשה.

לעניין התביעה שכנגד שהגיש העובד, קבע בית הדין כי מעשיו החמורים והשיטתיים של העובד מצדיקים שלילה מלאה של פצויי הפיטורים, וכי לא מצא נסיבות לקולה לעניין זה. יחד עם זאת נקבע כי כיוון שהמעסיק לא עתר להחזרתם של הכספים שהופקדו על ידו לקרן הפנסיה על חשבון פצויי הפיטורים, העובד אינו נידרש להחזירם וישללו ממנו אך הכספים להם היה זכאי על פי דין חרף התפטרותו אשר לא הופקדו בקופה.

לכן יש לחייב את המעסיק לשלם למערער פצויי פיטורים בהתאם להוראות צו ההרחבה, לפיהן זכאי העובד להפקדות בגובה 8.33% ביחס ל- 150% משכרו לאורך כל תקופת העסקתו.

זכויות מכוח צו ההרחבה – לא היה חולק כי על בעלי הדין חל צו ההרחבה בענף ההובלה.

...

סכום התביעה שכנגד עמד על 1,133,404 ש"ח. פסק דינו של בית הדין האזורי בית הדין האזורי, בפסק דין מפורט ומנומק בהרחבה, הגיע למסקנה כי המעסיק הוכיח את טענתו המרכזית לפיה העובד ביצע מעשי גניבה של טיח, באופן שיטתי ובמשך שנים רבות, ומכר אותו לגורמים פרטיים במהלך יום העבודה.

אכן, שכר היסוד המהווה חלק מ"השכר הכולל" אינו אמור להיות נמוך משכר המינימום, אך דין טענת העובד שהועלתה לראשונה בסיכומיו בערעור, לאחר לא פחות משלוש טענות שאינן מתיישבות עמה שהועלו בהליך, להידחות לנוכח שינוי החזית ועיתוי העלאתה.

אף דינן של טענות אלה המתמקדות בקביעות עובדתיות ובקביעות שבשיקול דעת הערכאה הדיונית להידחות.

סוף דבר – ערעור העובד על החיובים שהושתו עליו בתביעה העיקרית מתקבל בחלקו, כך שחיוביו לשלם למעסיק פיצוי בגין נזק ממוני של "גניבת הובלות" בסך 194,586 ₪ ופיצוי נוסף בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסכומים של 27,000 ש"ח ושל 6,516 ש"ח – בטלים.

התובע טען בכתב התביעה שהוא זכאי לזכויות כאמור בצו ההרחבה בענף הניקיון, בעוד הנתבעת טענה שהצו אינו חל בנסיבות המקרה משום שהתובע לא שימש כעובד ניקיון.

צו ההרחבה בענף הניקיון מגדיר "עובד" כ"כל עובד המועסק ע"י חברה בעבודת ניקיון ו/או תיחזוקה, ובכלל זה עובד חודשי ועובד בשכר, בין אם מועסק במשרה מלאה ובין אם מועסק במשרה חלקית, לרבות אם אינה מבוצעת בחצרי מזמין השרות.

אשר לימי המחלה נטען שהתובע קיבל תשלום, למרות שלא היה זכאי לו שכן במועד המחלה התובע כבר לא היה עובד של הנתבעת.

האמור מוביל למסקנה שהפיטורים ארעו כשהנתבעת לא השיבה את התובע לעבודתו בתום תקופת ההעדרות בשל מחלה, כל זאת מבלי שנערך הליך פיטורים כדין.

הנתבעת לא הוכיח שמתקיימים בנסיבות העניין התנאים שנקבעו בפסיקה לצורך הכרה בתשלום גלובלי בגין שעות נוספות, ובהן הסכמה ברורה ומדעת של העובד; מעקב אחר שעות העבודה; תשלום התוספת הגלובלית בגין שעות נוספות כתוספת קבועה הנפרדת מהשכר; גובה התוספת מגלם ממוצע שעות נוספות חודשי אשר כמכלול שקול לסכום שהיה מתקבל לכל הפחות מתחשיב ארתמטי של הקף השעות הנוספות (ע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד - קנסטו בע"מ (28.2.17).

...

בנסיבות אלה אנו קובעים שלא עלה בידי הנתבעת לסתור את טענת התובע שלא קיבל את המסמך.

על יסוד האמור אנו מקבלים את התביעה ברכיב זה וקובעים את זכאות התובע לגמול בגין עבודה בשעות נוספות בהתאם לסכום הנתבע בסך 10,000 ₪, סכום הנמוך מזה שניתן היה לתבוע בהתאם להוראת סעיף 26ב לחוק הגנת השכר.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום שיומצא לידיה פסק-דין זה, את הסכומים הבאים: א. כפיצוי בגין פגמים בתלושי השכר סך 3,000 ₪; ב. בגין פדיון חופשה שנתית סך 3,240 ₪; ג. כפיצוי בגין פיטורים שלא כדין סך 5,000 ₪; ד. בגין הודעה מוקדמת סך 4,050 ₪; ה. בגין דמי מחלה סך 4,200 ₪; ו. בגין שכר חודש 9/18 סך 7,362 ₪; ז. כפיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד סך 3,500 ₪; ח. כגמול בגין עבודה בשעות נוספות סך 10,000 ₪.

למרות הנזקים שגרם התובע, החליט הנתבע, כדי לסיים את המחלוקת, לשלם לתובע סך של 3,500 ₪, סכום אותו קיבל התובע לאחר פניית עמותת "ידיד". לגירסתו אין הוא חייב בהפרשה לפנסיה ולקרן הישתלמות מכוח ההסכם הקבוצי וצו ההרחבה בענף ההובלה ומכאן שאין בסיס לתביעת התובע ברכיבים אלה.

התביעה לזכויות נילוות תביעת התובע לזכויות נילוות כוללת את הרכיבים הבאים: תביעה לפצוי בגובה הפרשות המעסיק לקרן פנסיה ולקרן הישתלמות; תביעה שלטענת התובע נסמכת על הוראת צו ההרחבה בענף ההובלה, כשלטעמו חל בין הצדדים והמחייב את המעסיק להפריש 6% מהשכר לטובת קרן פנסיה וקרן הישתלמות – דבר שלא נעשה כאן; תביעה לדמי כלכלה, לדמי פדיון חופשה ולדמי הבראה.

...

באשר לקיזוז הודעה מוקדמת, משקבענו כי התובע לא הוכיח את טענתו כי פוטר על ידי הנתבע, ומשמצאנו לקבל גרסת הנתבע לפיה התובע התפטר לאלתר ביום 10/12/12, ללא מתן הודעה מוקדמת; בנסיבות אלה מצאנו לקבל את טענת הנתבע לקיזוז דמי הודעה מוקדמת בסך 6,000 ₪.

סוף דבר על הנתבע לשלם לתובע כדלקמן: א. הפרשות לפנסיה ופיצויים בסך 6,844 ₪.

לאור התוצאה אליה הגענו, ובשים לב כי התביעה הוגשה על סכום של 153,223 ₪ והיא נדחתה ברובה המכריע, למעט סכום נמוך בגובה 8,243 ₪ (המהווה כ-5% מסכום התביעה); התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך כולל של 5,000 ₪, אשר הנתבע רשאי לקזז מהסכום שנפסק לטובת התובע.

המחלוקת בין הצדדים נטושה אודות השאלות הבאות: מהו עיקר העיסוק של הנתבעת, והאם צו ההרחבה בענף ההובלה חל על יחסיה עם התובע – אם כן, האם זכאי התובע לזכויות מצו ההרחבה כמו דמי אשל והפרשה לקרן הישתלמות; מה היה שכרו של התובע; האם ניתנה לתובע הודעה מוקדמת כחוק, והאם הוא נותר זכאי ליתרת חלף הודעה מוקדמת; האם נותר התובע זכאי ליתרת פצויי פיטורים וכן שאלת זכאותו לפצויי הלנת פצויי פיטורים; האם נותר התובע זכאי לפדיון ימי חופשה ולדמי הבראה שלא שולמו לו במלואם בתקופת העסקתו בנתבעת; האם הפרישה הנתבעת כספים לקרן פנסיה על שם התובע, והאם הוא זכאי ליתרת הפרשות; האם שילמה הנתבעת לתובע גמול בגין עבודה בשעות נוספות והאם הוא נותר זכאי לגמול שלא שולם לו; האם ערכה הנתבעת תלושי שכר תקינים לתובע והאם הם נימסרו לתובע במועד כדין, ואם לא – האם הוא זכאי לפצוי בגין כך, לפי חוק הגנת השכר; וכן שאלת זכאותו של התובע לפצוי בשל אי מתן הודעה על תנאי העסקה.

לאחר ששמענו את הצדדים, את באי כוחם, עיינו בתצהירים על נספחיהם, בכתבי הטענות ובסיכומים, אנו מכריעים כדלקמן: העובדות הצריכות לעניין: שכרו של התובע: התובע טען כי שכרו היה 11,000 ₪ נטו, זאת למרות שהשכר שצוין בתלוש השכר היה נמוך משמעותית משכר זה. לטענתו הוא קיבל שכר זה לאורך כל תקופת העסקתו - בתחילה קיבל את השכר בהמחאות ובהמשך קיבל המחאות בגובה השכר הנקוב בתלושי השכר ואת היתרה במזומן.

הנתבעת הכחישה באופן כללי את טענות התובע ברכיב זה. הנתבעת לא הציגה לפנינו הודעה המפרטת את תנאי ההעסקה של התובע, והסתפקה בהכחשה כללית לרכיב תביעה זה. אילו היתה הנתבעת מוסרת לתובע הודעה המפרטת את תנאי העסקתה, כמתחייב ע"פ החוק, אולי תביעה זו לא היתה מוגשת, ולא היו מתעוררות השאלות שהובאו בפנינו, לגבי גובה שכרו של התובע, ושאלת חלות צו ההרחבה.

...

לאחר ששמענו את הצדדים, את באי כוחם, עיינו בתצהירים על נספחיהם, בכתבי הטענות ובסיכומים, אנו מכריעים כדלקמן: העובדות הצריכות לעניין: שכרו של התובע: התובע טען כי שכרו היה 11,000 ₪ נטו, זאת למרות שהשכר שצוין בתלוש השכר היה נמוך משמעותית משכר זה. לטענתו הוא קיבל שכר זה לאורך כל תקופת העסקתו - בתחילה קיבל את השכר בהמחאות ובהמשך קיבל המחאות בגובה השכר הנקוב בתלושי השכר ואת היתרה במזומן.

לסיכום- אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים - 10,134 ₪.

סך הכל – תשלם הנתבעת לתובע 145,520 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.