זכאות להפקדות בשל חצי השנה העבודה בתחילת הקשר

] עידכון שכר – בתום חצי שנה מתחילת עבודה ל- 38 ₪.

בלית ברירה הסכמתי לקבל את תוספת השקל לשכרי השעתי, אך יחד עם זאת אני רואה בכך פגיעה בזכויותיי ובאמון שלי עם הממונים עלי, היות ובהסכם העקרוני בינינו הובטח לי כי לאחר חצי שנת עבודה שכרי השעתי יעלה ויעמוד על 38 ₪.

בית הדין הארצי, קבע כי המעסיקה אומנם הפרה את חוזה העבודה, אך מצא כי התובע הסכים בהתנהגותו לשינוי בתנאי עבודתו, וכך קבע: "האם המשך עבודתו של המערער אצל המשיבה מהוה הסכמתו לשינוי בתנאי העבודה או...כריתת חוזה עבודה חדש? האם המערער ויתר על הסעדים שעמדו לרשותו כתוצאה מהפרת חוזה העבודה על ידי המשיבה? הכלל הוא, כי עיכוב של מספר חדשים בין הפרה יסודית של חוזה (ההורדה בשכר) לבין הגשת תביעה אינו מנתק את הקשר שביניהם, משום שטרם נקיטת צעד כזה יש לצפות מהעובד לבדוק את זכויותיו ולשוחח עם הממונים עליו. על-כן, עיכוב סביר בהגשת התביעה אינו מהוה ויתור של העובד על זכויותיו או כריתת חוזה עבודה חדש. עם זאת, עיכוב ארוך ובלתי סביר מצביע על השלמת העובד עם תנאי השכר החדשים.". בעיניין דיאמנט צעצועים התחייבה המעסיקה לשלם לעובדת תוספת ניהול בשיעור של 10%, אך נהגה בהתאם להתחייבותה במשך חודשיים בלבד, שלאחריהם הפחיתה את גובה התוספת לכדי 5%.

משנדחתה טענה זו של התובע, אין הוא זכאי לפצוי שמבוסס על יסודה, כך שיש לדחות את התביעה נדחית, ככל שהיא מתייחסת לתקופה זו. אשר לתקופה שבה הנתבעת לא הפקידה בעד התובע ושלא חלה לגבי היתיישנות (יולי 2013 – דצמבר 2014) – העובדה שהנתבעת לא הפקידה לקרן הישתלמות לאחר 3 חודשי עבודה – מהוה הפרה של חוזה העבודה.

...

לפיכך, בהתאם לסכום אותו חישבה הנתבעת, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בעד הפקדות בחסר לקרן השתלמות – בסך של 5,037.41 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, אשר משיקולי יעילות יחולו מתאריך 06/05/2014 (אמצע התקופה בקירוב), ועד מועד התשלום בפועל.

לסיכום התביעה נדחית ברובה המכריע, ואנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין אי-הפקדה לקרן השתלמות, בסך של 5,037.41 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 06/05/2014 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

אשר להוצאות משפט – בשים לב ליחס בין הסכום שנתבע לבין הסכום שנפסק, שקלנו לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת, אך בשים לב למצבו הרפואי ולכך שעבד בשירות הנתבעת לשביעות רצונה, ולכך שהתביעה התקבלה בחלקה הקטן - אנו קובעים כי כל צד יישא בהוצאותיו.

אין מחלוקת על כך, שהחברה עוסקת בשרותי ניהול וניקיון בע"מ, זאת ניתן להסיק הן משמה "ניהול וניקיון", הן מהאמור באתר החברה, בו מתואר כי החברה עוסקת במגוון שירותים: בטיחות, אש, אחזקת מבנים, כיבוי אש, שירותי ניקיון, מנעולן ושרותי תיקון תיחזוקה שוטפת (נספח 4 לכ' התביעה) והן מדברי ב"כ הנתבעת בפרוטוקול קד"מ מיום 9.9.21: "אנו מכחישים את החלות של צו ההרחבה בענף הניקיון בנוגע לתובעת. מדובר בחברת אחזקה ושרותי ניקיון ועיקר העיסוק שלה הוא לא בניקיון". בתצהיר מטעם הנתבעת 1, מר שחר דהרי (מנהל תפעול בנתבעת 1), נאמר כי "החל מאוקטובר 2013 ובתקופה הרלבנטית לתביעה אבוג'ן היתה קשורה עם קצר ולעניין בהסכם למתן שירותי ניקיון וכל הקשור בכך". (ס' 6 לתצהיר נציג הנתבעת 1).

במועד דיון ההוכחות העיד מנהל הנתבעת 2 מר ינון מדהלה, כי ההיתקשרות בין הנתבעות הסתיימה חצי שנה לאחר הקורונה (ע' 4 ש' 26-27 לפ' מיום 11.9.22), וזאת בנגוד לטענתו בס' 14 לתצהירו כי בשל סיום עבודת התובעת הסתיימה ההיתקשרות בין הנתבעות.

בעדותה מציינת התובעת לעניין זה, כדלקמן: ש': מתי את מתחילה את העבודה בבוקר? ת': ב- 7:00.

הפרשות לפיצויים הנתבעת 2 הייתה צריכה להפריש לטובת התובעת 8.33% משכר הבסיס ודמי הבראה לקופת פיצויים, אך היא לא הפרישה בפועל (למרות הכתוב בתלושים) והנתבעת 2 לא הציגה כל מיסמך ו/או פרטי פוליסה המאשר שהופקדו בגין התובעת לפיצויים.

התובעת זכאית לסכומים הבאים שישולמו בתוך 30 ימים: א) אי מתן הודעה מוקדמת בסך 5,502 ₪ ב) דמי הבראה בסך 3,007 ₪ ג) פדיון ימי חופשה בסך 1,442 ₪ ד) הפרשות לפנסיה (7.5%) בסך 3,325 ₪ ה) הפרשות לפיצויים (8.33%) בסך 3,692 ₪ ו) הפרשות לקרן הישתלמות (7.5%) בסך 8,788 ₪ ז) החזר נכויים משכר עבודה בסך 4,707 ₪.

...

" לטעמנו, גם אם התובעת לא קיבלה אישור מפורש לצאת לפני הזמן מהעבודה, אזי הנתבעת 1 העלימה עין מהיקף עבודתה של התובעת בפועל ובכך השרישה נוהג קבוע ביחס לקבלתן, עד לפיטוריה כאמור.

נפרט להלן את הזכויות הכספיות להם זכאית התובעת אי מתן הודעה מוקדמת לאחר ששמענו את העדויות קבענו, כאמור, כי התובעת פוטרה ומשכך על הנתבעת 2 לשלם לה חלף הודעה מוקדמת ע"ס חודש ובממוצע לשנה האחרונה: 5,502 ₪.

סוף דבר: תביעת התובעת מתקבלת במלואה.

רקע המבקש, מבקש מקלט מניגריה, הועסק על ידי המשיבה, חברת כוח אדם, למשך תקופה של כחצי שנה שתחילתה בחודש מרץ 2020, במהלכה הוצב על ידי המשיבה כמחסנאי בחברת כמיפל סופר לוגיסטיקה בע"מ (להלן – המשתמשת).

כן נקבע כי המבקש לא הוכיח כי השלים חצי שנת עבודה אצל המשיבה (ולמעשה לא ציין תאריך מדויק לסיום עבודתו אצלה), ולא הציג אסמכתה לקיומה של קרן פנסיה פעילה עת החל עבודתו אצלה, ועל כן אינו זכאי לבצוע הפקדות פנסיוניות בגין תקופת עבודתו מכוח הצוו הפנסיוני.

לאור דחיית מרבית התביעה חייב בית הדין את המבקש בהוצאות המשיבה בסך 2,000 ש"ח. בבקשת רשות העירעור טוען המבקש כי בית הדין שגה בקביעתו כי על עובדי המשתמשת לא חל הסכם קבוצי מיוחד או צו הרחבה, ומשכך נדחתה תביעתו בגין הפקדות פנסיוניות מהיום הראשון לעבודתו, שעה שקביעת בית הדין מיתעלמת מהחלק בצו ההרחבה המסחר המתייחס למסחר סטונאות ושירותים, המהוה בהתאם לפסיקה תחום עיסוק נפרד, ומקום שבית הדין בעצמו קבע כי המשתמשת נותנת שירותים בתחומים שונים, כגון איחסנה, ליקוט והפצה, הכלולים בנספח לצוו ההרחבה.

בתצהיר היפנה המבקש לפסק דין המתאר את עיסוקה של חברת כמיפל בע"מ, חברה ציבורית הקשורה למשתמשת אך מהוה תאגיד עצמאי, ולפרסום באנטרנט לפיו המשתמשת מהוה "זרוע ביצוע לוגיסטית של סופרפארם". רק בבקשת רשות העירעור נטען לראשונה בתמצית רבה כי החברה פועלת בענף השירותים ויש לסווגה בענפים המצויים בנספח מס' 1 להסכם הקבוצי כדוגמת "תובלה יבשתית", "החסנה" "קוסמטיקה" או "תרופות". חלות צו ההרחבה בתעשייה - גם טענתו החלופית של המבקש לעניין חלותו של צו ההרחבה לביטוח פנסיוני בתעשייה אינה יכולה לעמוד, מקום שבפני בית הדין לא הוצגה כל תשתית ראייתית שיש בה לתמוך בטענות אלה, העומדות בסתירה עובדתית מובהקת לעובדות בגינן נטען להחלת צו ההרחבה במסחר.

...

בית הדין האזורי קבע כי "משנטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע ומשהתובע לא הוכיח את התקיימותם של התנאים המצטברים שנקבעו בפסיקה לעניין החלת צו ההרחבה בענף הייבוא והייצוא, הרי שטענתו בעניין זה נדחית". קביעת בית הדין האזורי עולה בקנה אחד עם חומר הראיות בתיק.

פסקה 18 (8.5.2016)) המצדיקים את התערבות בית המשפט שלערעור בהליך של דיון מהיר ועל כן טענותיו של המבקש בעניין זה נדחות.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

עם זאת, נוכח הוראות סעיף 6ה' לצוו ההרחבה הנ"ל, ניכינו מחישוביו של התובע את ההפקדות אותן חישב בגין החצי שנה הראשונה.

לפיכך, בגין תקופת עבודתו זכאי התובע לסך 36,579 ₪[footnoteRef:84] [84: 38,700 ₪ (הסכום שחושב על ידי התובע) בנכוי 2,121 ₪ בגין חצי השנה הראשונה = 36,579 ₪.

] בעיניין לוקס נקבע כי "דינו של תלוש שכר הנוקב בשכר שאין לו קשר לשכר המשולם בפועל, שונה מדינו של תלוש שכר שנתוניו הכלליים (כגון פרטי הצדדים, מספר ימי העבודה במקום העבודה וכיוצא באלה פרטים כלליים) אינם מדויקים[footnoteRef:94]." [94: ע"ע (ארצי ) 28228-03-15 איזאבלה לוקס - ארז זיסמן, 31.10.2016.

התובע טען כי הוא לא הוחתם על המסמך, מה שמהוה ראייה לכך שההודעה לא נימסרה לו. [96: סעיף 13 לסיכומי התובע] עוד הוסיף התובע כי גם אם אכן נימסרה לתובע הודעה על תנאי עבודתו, ברי כי המסמך הונפק בחודש יולי 2015, כשנה וחצי לאחר שהתובע החל עבודתו לפיכך לא ניתנה לתובע הודעה על תנאי עבודתו מתחיל העסקתו[footnoteRef:97].

...

ואל לו לנתבע כתגובה לתביעה שהוגשה כנגדו, לטעון כי הוא זכאי לקיזוז דמי ההשתתפות עצמית מן התובע, תשלומים אותם לא דרש בזמן אמת, ולא ניכה משכרו, לפיכך – טענת הקיזוז נדחית.

] סוף דבר    אשר על כן, הנתבע ישלם לתובע, תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, סך של 162,030 ₪ לפי הפירוט שלהלן:   הפרשי פיצויי פיטורים בסך 9,691 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל;  גמול עבודה בשעות נוספות בסך 122,026 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.1.17 (מחצית התקופה) ועד למועד התשלום המלא בפועל; חלף הפרשה לפנסיה בסך 5,169 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל; פדיון בסך 17,644 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל; פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בסך 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל; פיצוי בגין תלושי שכר שאינם ערוכים כראוי בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

למרות התוצאה אליה הגענו לפיה נפסקו לזכות התובע סכומים משמעותיים, החלטנו כי כל צד יישא בהוצאותיו וזאת בשים לב כי בהתנהלות בין הצדדים, התובע נהנה מחופשיות שלא ניתנה לעובדים אחרים ואף זכה למתנות יקרי ערך ממעסיקו, ששוויון לא קוזזו מהסכומים שנפסקו לו. ערעור על פסק דין זה הוא בזכות.

הרי טענת התובע ששילם מכרטיס האשראי שלו במקום הנתבע שלא הייתה לו אפשרות לשלם חשבונות חו"ל, מבלי שעלתה טענה לבצוע עבודה כלשהיא בקשר לאותם חיובים; גם גובה השכר שנתבע אין לו על מה לסמוך.

התובע לא טען כנגד חישובי הנתבע, לא היתייחס לרכיב העמלות וגם להעדר הפקדות בגין תשלומי חלף שכר.

[7: ראו סע' 4(1) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001] אשר על כן אנו דוחים רכיב תביעה זה. הפקדות לפנסיה לתובע לא הייתה קופת פנסיה פעילה בתחילת עבודתו אצל הנתבע.

משכך, זכאות התובע לתגמולי מעסיק, היא לאחר חצי שנה בעבודה – מאוקטובר 2019 ועד 13.03.2020, השכר הקובע להפקדות 30,105 ₪[footnoteRef:8] X 6.5% = 1,957 ₪ - 1,426 ₪ ששולמו לתובע = 531 ₪.

...

לסיכום אנו דוחים את רכיבי התביעה – החזר הוצאות; שכר לחודשים מרץ אפריל 2020; פיצויי פיטורים; דמי הודעה מוקדמת; פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה; פיצוי בגין הפרת איסור לשון הרע; עשיית עושר ולא כדין; שעות נוספות.

אנו מקבלים רכיבי תביעה אלו: הפרשי הפקדות לפיצויים 198 ₪; הפרשי הפקדות לפנסיה 531 ₪ ; דמי הבראה 568 ₪; דמי חגים 1,530 ₪ ; סכומים אלו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 10.08.2020, ישולמו בתוך 30 ימים.

כמו כן, ישלם התובע לנתבע את הסכום שנפסק לחובתו ביום 27.02.2022 בסך 1,000 ₪.