בעתירה ביקשה המערערת, באמצעות הוריה, שהם האפוטרופוסים עליה, כי ייקבע שהיא זכאית ללמוד בשנת הלימודים 2013-2012 בגן בפתח-תקווה, וכי היא זכאית למימון הסעתה לשם וללווי מבוגר לפי חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות, התשנ"ד-1994 (להלן – חוק הסעה בטיחותית).
עם זאת, בתקנה 1(ב) לאותן תקנות נקבע כי הזכות להסעה כאמור, תהיה "רק למוסד החינוך שאליו שובץ הילד הנכה כדין לפי חוק לימוד חובה, תש"ט-1949, חוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953 או חוק החינוך המיוחד".
לאור הוראות אלה, ובהיתחשב במסקנה שלעיל בעיניין החלטת צוות השיבוץ, אין לקבוע כי למערערת הייתה בעבר וישנה בהווה זכות להסעה כאמור בהוראות הנ"ל, למסגרת חינוכית אחרת מהמסגרת אליה שובצה על-ידי צוות השיבוץ.
...
החלטתו של צוות השיבוץ נבחנה, כאמור, על-ידי בית המשפט לענינים מינהליים, שקבע, כי ההחלטה סבירה ואין מקום להתערב בה. אף אנו סבורים, כי בהתחשב בהוראות הדין שתוארו לעיל, לא ניתן לקבוע כי החלטת צוות השיבוץ בעניינה של המערערת נגועה בפגם המצדיק התערבות שיפוטית.
עם זאת, בתקנה 1(ב) לאותן תקנות נקבע כי הזכות להסעה כאמור, תהיה "רק למוסד החינוך שאליו שובץ הילד הנכה כדין לפי חוק לימוד חובה, תש"ט-1949, חוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953 או חוק החינוך המיוחד".
לאור הוראות אלה, ובהתחשב במסקנה שלעיל בעניין החלטת צוות השיבוץ, אין לקבוע כי למערערת הייתה בעבר וישנה בהווה זכות להסעה כאמור בהוראות הנ"ל, למסגרת חינוכית אחרת מהמסגרת אליה שובצה על-ידי צוות השיבוץ.
הגם שהכרעתנו שונה מרצונם של הורי המערערת אנו מקווים להבנתם, ותקוותנו היא שהמערערת תמצא דרכה בגן באום אל פאחם ותצליח בו.
אשר על כן, הערעור נדחה.
