זכאות להחזר בגין ביטול חבילת נופש

לפני תביעה להחזר כספי בגין ביטול חבילת נופש, שרכש התובע מהנתבעת.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, שמעתי באריכות את הצדדים ועיינתי במוצגים שהוצגו, כמו גם נתתי דעתי להוראות חוק הגנת הצרכן ולתיקון 47 לחוק הגעתי למסקנה כי העסקה שנחתמה בין הצדדים אינה בבחינת עסקת מכר מרחוק לעניין תיקון 47, כי התובע אינו זכאי להחזר כלשהוא נוכח המועד בו הודיע על הביטול וממילא כי דין התביעה להדחות.

...

הנתבעת מצידה טענה כי התובע אינו עומד בדרישות תיקון 47, כי נוכח המועד בו ביקש התובע לבטל את העסקה אינו זכאי עוד להחזר כלשהו וממילא כי דין התביעה להידחות.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, שמעתי באריכות את הצדדים ועיינתי במוצגים שהוצגו, כמו גם נתתי דעתי להוראות חוק הגנת הצרכן ולתיקון 47 לחוק הגעתי למסקנה כי העסקה שנחתמה בין הצדדים אינה בבחינת עסקת מכר מרחוק לעניין תיקון 47, כי התובע אינו זכאי להחזר כלשהו נוכח המועד בו הודיע על הביטול וממילא כי דין התביעה להידחות.

יחד עם זאת, ומשלא מצאתי כי בין הצדדים בוצעה עסקת מכר מרחוק כמובנה בתיקון 47, כאמור, הרי שאיני נדרשת להכריע בסוגיה זו. משלא התקיימה עסקת מכר מרחוק לעניין דרישת תיקון 47 ומשלא ביטל התובע את העסקה בפרק זמן של 14 הימים מביצוע העסקה וממילא כי במועד ביטול העסקה עמדו דמי הביטול על מלוא סכום העסקה הרי שדין התביעה להידחות.

עניינה של התביעה הנו, הזכאות להחזר כספי מלא בגין ביטול חבילת נופש שרכשו התובעים מהנתבעת.

...

העסקה התבצעה בסופו של דבר באופן מקוון ולא מול נציגת השירות, מכיוון שבדרך זו זכו התובעים להנחה, אותה לא רצו להפסיד.

סוף דבר, לא היה מקום לבטל את כל העסקה.

דין התביעה להידחות.

ויודגש; אילו היו הראיות מלמדות כי המשיבה פנתה למבקשת, לדוגמא, לצורך רכישת כרטיס טיסה בלבד, אך בסופו של יום שוכנעה על ידי המבקשת לרכוש חבילת תיור, או אילו היו הראיות מלמדות כי כניסת המשיבה לאתר האנטרנט של המבקשת נבעה מדיוור של השרות/מוצר, מפנייה שמקורה בפעולת שיווק של המבקשת (כדוגמת פירסומת, הפנייה של קישור לאתר וכיוצא באלו), לא מן הנמנע כי היה מקום לראות במבקשת כגורם היוזם של הפנייה לשיווק המוצר, ומשכך גם את הארוע בכללותו כארוע של שיווק מרחוק, כמשמעותו בהוראות חוק הגנת הצרכן, וזאת אף אם שיחת הטלפון בהמשך, הייתה מצד המשיבה.

סוף דבר, אני מוצאת להעתר לבקשת רשות העירעור, וזו מתקבלת במובן זה שהמבקשת אינה זכאית לקבל החזר בגין ביטול ההיתקשרות עם המשיבה מכוח הוראות סעיף 14ג1 לחוק הגנת הצרכן, וקביעותיו של כב' בית המשפט קמא לעניין זה מבוטלות.

...

לאחר שחזרתי ונתתי דעתי לכתבי הטענות, פסק דינו של בית המשפט קמא וטיעוני הצדדים, נחה דעתי כי יש ליתן רשות ערעור וכי דין בקשת רשות הערעור להתקבל בחלק הארי.

לעניין זה, אני מוצאת כי פרשנות סבירה של סעיף 14ג1(ג) לחוק הגנת הצרכן, (מטרה והיסטוריה), תכליתם של דיני הצרכנות כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקתו של כב' בית המשפט העליון, והשתלבותה של הוראת חוק זו במכלול הוראות הדין, מכוונים כולם למסקנה על פיה נקודת האיזון אינה מצויה בקביעה על פיה די בקיומו של אתר האינטרנט בו מוצגים פרטי ההתקשרות עם העוסק ומוצריו, על מנת שייראו בהתקשרות עמו, כעסקת מכר מרחוק.

סוף דבר, אני מוצאת להיעתר לבקשת רשות הערעור, וזו מתקבלת במובן זה שהמבקשת אינה זכאית לקבל החזר בגין ביטול ההתקשרות עם המשיבה מכוח הוראות סעיף 14ג1 לחוק הגנת הצרכן, וקביעותיו של כב' בית המשפט קמא לעניין זה מבוטלות.

לטענת המבקשת "פסק דינו של בית משפט קמא הנכבד שגוי מיסודו, ומן הדין לבטלו". בבקשתה טענה המבקשת שמפסק הדין עולה, שבית משפט קמא הנכבד, ראה בנסיבות הארוע, ככאלה, המלמדות על שהחוזה שנקשר בין הצדדים סוכל נוכח התפרצות נגיף הקורונה; זאת, אף שלא הייתה מחלוקת על כך שהמבקשת עמדה בהתחייבויותיה לספק את חבילת הנופש שכן הטיסה לחופשה יצאה במועדה, ושבה במועדה כמתוכנן.

לפיכך, לטענת המבקשת, על פי תנאי ההסכם שבין הצדדים לא היו זכאים המשיבים לבטל את החופשה במועד שבו ביטלו אותה מבלי לשאת במלוא תשלום החבילה שהזמינו, ועל כן לא היו זכאים לשום החזר כספי עקב ביטולה על ידם.

...

לאחר ששקלתי את טענותיה של המבקשת ובחנתי את פסק דינו של בית משפט קמא, את מסמכי ההליך שהתנהל לפניו, הגעתי לכלל מסקנה שאין העניין מושא הבקשה, נכלל בגדר המקרים החריגים בהם ראוי ליתן את הרשות לערער.

בעניין רע"א 5623/18 עיריית ירושלים נ' נתנאל מור (‏9.8.2018), נאמר: "לא זו אף זו, ענייננו בהליך שהחל בבית משפט לתביעות קטנות, אשר הערעור על פסק דינו הוא ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי (ראו: סעיף 64 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984). נקבע לא אחת כי בשל טבעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים, תינתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות רק במקרים חריגים שבחריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר (ראו: רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' מנדל, פסקה ו' (2007); רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (18.03.2015); רע"א 7535/16 דהרי נ' לדרמן, פסקה 6 והאסמכתאות המובאות שם (26.12.2016)). המקרה שלפנינו אינו נמנה על מקרים חריגים אלה. אף בשל כך, דין הבקשה להידחות ( כב' הש' י. וילנר).

על כן, הנני דוחה את הבקשה.

לפניי תביעה להחזר כספי בגין ביטול חבילת נופש שרכשו התובעים, אזרחים ותיקים, מהנתבעת, ובגינה שילמו לה סך בשקלים חדשים של 7,000 דולר ארה"ב (להלן: "העסקה") אין מחלוקת כי התובעים, אשר הישתתפו בעבר בטיולים מאורגנים של הנתבעת, הזמינו ביום 9.6.2021 מהנתבעת טיול לאיסלנד, אליו היו אמורים לצאת ביום 19.8.2021, ואת השתתפותם בו ביטלו ביום 8.8.2021.

לעניין זה ראו למשל ת"ק (חיפה) ביטון נ. נופש ופנאי – שלמה אפל בע"מ (נבו, 3.8.21), ואולם, כפי שנקבע בת"ק (אשדוד) 8509-07-20 שהוזכר לעיל - " המגמה הפסיקתית המסתמנת היא שלא ניתן לקבוע שיש להחיל על עיסקאות מן הסוג המפורט בכתב התביעה, את זכות הביטול המוארכת." משהובהרה המסגרת הנורמאטיבית, להלן אתייחס לעובדות המקרה דנן וישום הדין עליהן.

...

התובע לא הכחיש שקיבל את המסרונים, העיד ש'יתכן' שקראם, ויתרה מכך הוא צרף העתק מהם לכתב התביעה כנספח א. לאור האמור לעיל הנני קובעת כי התובעים היו מודעים למדיניות הביטול של העסקה, ולכל הפחות כי היה עליהם להיות מודעים לה, וכי הנתבעת עשתה כל שביכולתה כדי לידע את לקוחותיה בכלל והתובעים בפרט במדיניות זו ולעודדם לעשות ביטוח לדמי הביטול הגבוהים במיוחד בטיול זה, אך התובעים לא שעו להמלצה זו, וסיבותיהם, שלא הובהרו בפניי, עמם.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי באריכות את הצדדים ועיינתי במוצגים שהוצגו ובהודעת התובעים מיום 3.4.22, כמו גם נתתי דעתי להוראות חוק הגנת הצרכן ותכליתו ולפסיקה הנוגעת לפרשנות הוראות אלו, הגעתי למסקנה כי העסקה שכרתה בין הצדדים אינה בבחינת עסקת מכר מרחוק, ולחלופין כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח כי יש להחיל בעניינם את הוראות סעיפים 14ג1 ו14ה(ב)(1) לחוק הגנת הצרכן, ולכן דין התביעה להידחות: במקרה דנן לא הוכח בפני שההתקשרות בין התובעים לבין הנתבעת נעשתה בעקבות שיווק מרחוק, וכן כי נעשתה 'פניה' של הנתבעת אל התובעים על דרך של פרסום כלשהו.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית.