זכאות להחזקה בדירת דיור ציבורי לאחר פטירת דיירת חוזית

המנוח יהודה עלוש ז"ל הוכר כדייר ממשיך בשתי הדירות, לאחר פטירת הדיירים החוזיים שמעון ומאירה עלוש ז"ל (הוריו).

"דייר ממשיך" מוגדר בסעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, התשנ"ח- 1998 כ- "בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובילבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי". מתצהיר עדות ראשית של הגב' בובה שמחה נאמן עולה, כי התובעת נוהגת לבצע "ביקורי מעגל", במסגרתו נציג התובעת מבקר מדי שנה בכל הבתים שנמצאים בתחום אחריותו.

בשים לב, למיהות התובעת ולמהות הנכס, שהנו נכס מנכסי הדיור הצבורי, ככלל קמה לנתבע הזכות להחזיק בנכס אך ורק אם הוא זכאי על פי דין להחשב כדייר בדיור הצבורי.

...

בנסיבות אלו, זכאית התובעת כלפי הנתבע לסעדים אשר פורטו בכתב התביעה, כדלקמן: אני מורה לנתבע לסלק את ידו מהדירות נשוא התובענה ולהשיב אותן לידי התובעת כשהן פנויות מכל אדם וחפץ השייכים לנתבע וזאת בתוך 60 יום מהיום.

כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת דמי שימוש ראויים בסכום של 6,573 ₪.

בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,500 ₪.

אציין, על אף שהדברים לא נאמרו על ידי מי מהצדדים, כי ביקורי המעגל נערכו לאורך השנים בדירה ברח' הסנהדרין (הדיירת החוזית נפטרה מספר שבועות לאחר חתימת הסכם השכירות בנוגע לדירה), אולם שני הצדדים ראו המשכיות בין הדירות, לעניין הזכאות להחשב כדייר ממשיך וכך אתייחס לכך גם אני.

מבלי לחלוק על הנטען, שכן דרך המלך היא תקיפה ישירה ולא תקיפה עקיפה, מאחר שההלכה היא כי ניתן לברר טענות בנוגע לזכאות להחזיק בדירה בדיור הצבורי במסגרת תביעה לסילוק יד, נראה כי יש מקום לאפשר זאת גם במקרה זה. לעניין זה ראה רע"א (מחוזי י-ם) 870/09 פרזות נ. שאול.

סעיף 70 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו – 2010) תשס"ט 2009 קבע הוראת מעבר לתחולת סעיף 3 המתוקן כדלקמן: "(א) הוראות סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי כנוסחו ערב תחילתו של חוק זה ימשיכו לחול על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) התגורר עם זכאי בדירה ציבורית אם התגורר כאמור במשך ארבע שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו, וברציפות, עד למועד שבו נפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי ובילבד שהיה אחד המנויים בהגדרה "דייר ממשיך" במהלך התקופה האמורה.

...

לא נטען דבר לעניין התחשיב ועל כן נראה כי יש לקבל את התביעה הכספית ואני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סכום של 23,755 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי אני מקבלת את התביעה על שני חלקיה ומורה על סילוק ידם של הנתבעים מן הדירה וכן מחייבת אותם בתשלום דמי השימוש הראויים כמפורט לעיל.

התשלום יבוצע בתוך 45 יום מקבלת פסק דין זה. עלה מתעודת הזכאות שהציגו הנתבעים, כי אפשר שהם זכאים לסיוע בשכר דירה ועל מנת לאפשר להם לברר זאת וכן למצוא מדור חלופי אני קובעת כי פינוי הדירה ייעשה בתוך 90 יום מקבלת פסק הדין.

החלטה: דחיית הבקשה – סיבה לאי זכאות לפי נוהל לא התגוררה עם הדיירת החוזית ברציפות מהתאריך הקובע 1.8.2009 ועד לפטירתה סמוך לפטירתה כמו כן אינה עונה לכללים המזכים קבלת דירה בשיכון הצבורי שכן אינה עונה לגודל מישפחה מזכה – בנתונים אלה לא עונה להוראות החוק.

טענות הצדדים התובעת טוענת כי הנתבעת אינה זכאית להחזיק בדירה על פי נהלי משרד השיכון.

הדין החל סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי תשנ"ח 1998 (להלן: "החוק") קובע, לאחר תקונו כדלקמן: "3. (א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נימסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון, בדבר אי-זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים.

...

בסיום הדיון, בעקבות טענות הנתבעת אודות מצבה הסוציאלי, ניתנה החלטתי לפיה הנתבעת זקוקה לסיוע משפטי ועוד צוין כי דומה לכאורה כי היא זכאית לו, ולכן הוריתי לסיוע המשפטי למנות לנתבעת עורך דין, על מנת לסייע לה למצוא פתרונות מגורים חלופיים.

יצוין כי בשל אינדיקציות בתיק לכך שהנתבעת סובלת מתחלואה נפשית ומקבלת בגינה נכות, התלבטתי אם יש מקום למנות לנתבעת אפוטרופוס לדין, אולם לאור פסיקת בית המשפט לפיה יש מקום למנות אפוטרופוס רק במקרים נדירים (ראה הפסיקה להלן), ולאור כך שהתרשמתי שהנתבעת מבינה את ההליך המשפטי, וכאשר טענה מול בית המשפט, הבהירה היטב את עמדתה, לא מצאתי בסופו של דבר מקום למנות לנתבעת אפוטרופוס לדין.

סוף דבר לפיכך אני מורה על סילוק ידה של הנתבעת מהדירה וכן על חיובה לשלם לתובעת סך של 13,220 ₪.

על מנת לאפשר לנתבעת להתארגן אני קובעת כי הפינוי יבוצע עד ליום 31.08.22.

טענות התובעת התובעת טוענת, כי על הנתבע לפנות את הדירה ולהחזיר את החזקה בה. לטענתה, הנתבע פלש לדירה מיד לאחר פטירת אמו, הדיירת החוזית, באפריל 2014; הנתבע אינו חתום על הסכם שכירות עם התובעת; אינו זכאי להחזיק בדירה לפי חוק; הנתבע לא הציג ראיות המלמדות כי התגורר בדירה בתקופה הרלוואנטית, ובנגוד לטענתו, התובעת לא ידעה כי הא מתגורר בדירה.

עם זאת, סעיף 70(א) לחוק ההתייעלות קובע הוראת מעבר, שסייגה את תחולת התיקון ביחס למי שהתגורר בדירה ציבורית ביום 1.8.2009, הוא "המועד הקובע": "(א) הוראות סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, כנוסחו ערב תחילתו של חוק זה, ימשיכו לחול על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009), התגורר עם זכאי בדירה ציבורית אם התגורר כאמור במשך 4 שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו, וברציפות, עד למועד שבו נפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי, ובילבד שהיה אחד המנויים בהגדרה "דייר ממשיך" במהלך התקופה האמורה".

...

נוכח כל האמור לעיל, לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי הוא התגורר בדירה ביום 1.8.2009, ובמשך ארבע שנים רצופות עובר לפטירת אמו.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט, ושכר טרחת עו"ד בסך של 6,800 ש"ח (כולל מע"מ).

אין חולק במועד פטירתה של אימו, היה לנתבע דירה בדיור צבורי, ברחוב הקנאים 13/9 בעיר ערד וכי רק בשנת 2014 , כשנתיים לאחר פטירת הדיירת החוזית, החזיר את הדירה לעמידר ולמעשה במשך כשנתיים, החזיק בפועל שתי דירות, הן את הדירה מושא התובענה והן את הדירה שלו.

השאלה במחלוקת האמנם זכאי הנתבע להמשיך ולגור בדירה התובענה? האם הנתבע עונה להגדרה של בן זוג של אמו ומכוח היותו בן זוגה, רשאי הוא להמשיך להתגורר בדירה? או שמא זכאי הנתבע להמשיך להתגורר בדירה בשל היותו אפוטרופוס של אחותו החסויה? דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי להכרעה כי הצדק עם התביעה, וכי הנתבע הנו פולש בדירה מושא התובענה, והוא אינו זכאי להמשיך להתגורר בדירה, לא מכוח היותו בן זוג של אימו היא הדיירת החוזית ולא מכוח היותו אפוטרופוס של אחותו החסויה, ולא מכל סיבה אחרת, והנני נותנת צו לפינוי וסלוק יד הנתבע מהנכס נשוא התובענה.

...

השאלה במחלוקת האמנם זכאי הנתבע להמשיך ולגור בדירה התובענה? האם הנתבע עונה להגדרה של בן זוג של אמו ומכוח היותו בן זוגה, רשאי הוא להמשיך להתגורר בדירה? או שמא זכאי הנתבע להמשיך להתגורר בדירה בשל היותו אפוטרופוס של אחותו החסויה? דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי להכרעה כי הצדק עם התביעה, וכי הנתבע הינו פולש בדירה מושא התובענה, והוא אינו זכאי להמשיך להתגורר בדירה, לא מכוח היותו בן זוג של אימו היא הדיירת החוזית ולא מכוח היותו אפוטרופוס של אחותו החסויה, ולא מכל סיבה אחרת, והנני נותנת צו לפינוי וסילוק יד הנתבע מהנכס נשוא התובענה.

לבסוף, טענתו של הנתבע בסיכומיו כי הדירה הוקצתה לאמו המנוחה בגין מצבה של הבת היא אחותו, והוא נכנס לנעליה של האם, נדחית על ידי מכל וכל ואיננה מתקבלת על הדעת.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל אני מורה על קבלת התביעה ואני מורה לנתבע לפנות את הדירה מושא התובענה ברחוב מפל 10-2 בעיר ערד, בדיור מוגן ולהשיבה לתובעת כשהיא נקיה מכל אדם וחפץ.

בשים לב כי הנתבע מתגורר בדירה כבר משנת 2012, כי עסקנין בתביעת פינוי שניה, כי הנתבע מודע לדרישת התובעת לפינויו מהדירה, הן במסגרת ההליך הקודם והן במסגרת ההליך הנוכחי, ובשים לב למצבו ולאחר ששקלתי את התנהלותו הן בהליך שלפניי, הנני מורה על פינוי הנתבע מהדירה מושא התביעה עד ליום 1/8/24.