זכאות להבטחת הכנסה לעובד במשרה חלקית

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות והמחלוקת בין הצדדים: התובעת עבדה במשרה חלקית.

המחלוקת בין הצדדים היא האם הייתה זכאית התובעת לגימלת הבטחת הכנסה לחודשים 10/16 – 11/16, על אף שלא התייצבה בשירות התעסוקה.

אם מבוטח מחליט משיקוליו להפחית את הקף המשרה או מפסיק את עבודתו, עליו לעדכן את המוסד לביטוח לאומי ואת שירות התעסוקה ולהתייצב בשירות התעסוקה על מנת ששרות התעסוקה יבדוק האם יש לו מקום עבודה חלופי בעבור המבוטח: "שירות התעסוקה נותן אישור תקופתי על חוסר עבודה חליפית, בהתאם להוראות חוק הבטחת הכנסה, לאותם אלה שעובדים בשכר נמוך ואשר אין באפשרות שירות התעסוקה למצוא להם עבודה חלופית בשכר גבוה יותר.

...

הכרעה: לאחר ששמענו את עדות התובעת, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

משהתובעת לא התייצבה ומשלא ניתן לה פטור, דין התביעה להידחות.

נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובע הדגיש בקשר לכך, כי מהראיות עולה כי הוא הועסק במשרה חלקית, כ- 4 שעות ביממה, חמישה ימים בשבוע, בשכר חודשי שנע בין 1,785 ₪ ל- 2,075 ₪.

בהתאם למסגרת הנורמאטיבית שלעיל, ולאחר בחינת מסכת הראיות והעדויות, לרבות חקירות התובע ובניו על ידי חוקרי המוסד, הגענו לכלל מסקנה שדין התביעה להדחות בהיבט של זכאותו של התובע להבטחת הכנסה, וננמק: ראשית, התובע בחקירתו בפני חוקר המוסד (מוצג נ/1), תיאר כך, באופן המדבר בעד עצמו, את מצבו הרפואי, ואת העדר יכולתו לעבוד: "ש. האם אתה סובל מבעיות בריאות?

...

האם התקיימו יחסי עבודה בין התובע לבנו, מר בראנסי מוצטפא, בתקופה שמאוקטובר 2014 לפברואר 2018? זוהי השאלה המרכזית שבה עלינו להכריע במסגרת תביעה זו, בעקבות החלטת הנתבע לשלול את זכאותו לקצבת הבטחת הכנסה, לאחר ממצאי חקירה' שהובילו אותו למסקנה כי לא התקיימו ביניהם יחסי עבודה.

לאור הלכה חד-משמעית זו, ובשים לב לכך שהמוסד לא טען בכתב הגנתו או בשום שלב בהמשך ההתדיינות, וממילא גם לא הוכיח, כי ביצע לתובע שימוע קודם להחלטתו ליצור לו חוב בשיעור כה גבוה (קרוב ל- 100,000 ₪) הרי שדין תביעתו של התובע להתקבל בהיבט זה, והחוב שיצר לו הנתבע מבוטל בזאת.

סוף דבר התביעה נדחית, ככל שהיא נוגעת לעצם זכאותו של התובע לקצבת הבטחת הכנסה החל מאוקטובר 2013 ועד פברואר 2018.

עם זאת, התביעה מתקבלת ככל שהיא נוגעת להחלטה ליצור לתובע חוב בגין קצבאותיו שקיבל בעבר.

מישפחה חד הורית תחשב כממצה כושר הישתכרות גם אם עובדת במשרה חלקית או הכנסתה היא ממזונות בן זוג לשעבר בלבד.

כב' הנשיאה, השופטת דורית ביניש דחתה טענה זו וקבעה (בפיסקה 69 לפסק דינה): "בנסיבות המקרה שלפנינו, המדינה טוענת לתועלת ציבורית המופקת מחסכון במשאבי המדינה, באמצעות פישוט עבודתם של מוסדות הרווחה ומניעת כספי הציבור ממי שאינם זקוקים לגימלה ומבקשים להונות את מוסדות הרווחה. מנגד עומד הנזק הנגרם לכל אלה הזקוקים לגימלת הבטחת הכנסה לצורך הגשמת זכותם לקיום מינימלי בכבוד, ואינם מקבלים אותה בשל החזקה החלוטה. המדובר בפגיעה קשה ביותר, הנגרמת לליבת הזכות של מי שממילא מצוי בתחתית הסולם החברתי-כלכלי ונזקק לגימלה כרשת מגן אחרונה מפני רעב ועוני. בנסיבות אלה, יקשה לקבל כי החסכון לבדו – שהנו בחלקו בר השגה באמצעים פוגעניים פחות – עולה על הנזק הנגרם לפרטים שזכותם לחיות במינימום של כבוד אנושי נפגעת. אמנם, אין להיתכחש לכך שאמצעי זה הופך את עבודת שירותי הרווחה ליעילה יותר – הסדרים גורפים תמיד נוטים להיות פשוטים להחלה וליישום בהשוואה לכללי בחינה פרטנית. אולם, המטרה אינה מקדשת את האמצעים......'יעילות' (יהא מובנו של מושג זה אשר יהא) אינה בבחינת ערך עליון, כאשר עסקינן בפגיעה בזכויות האדם הבסיסיות והחשובות ביותר שהמדינה מופקדת עליהן". (הדגשה שלי – מ' א' ג').

...

בקשתה נדחתה בהחלטת הוועדה הציבורית מיום 19.2.17, בנימוק ולפיו אינה מתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה 12 חודשים ברציפות וכן נדחתה בקשתה לסיוע בנימוק ולפיו העותרת מקבלת סיוע לפי נתוניה ולמרות הנסיבות לא ניתן להיעתר לבקשתה (העתק ההחלטה מיום 19.2.17 והעתק המכתב שנשלח לעותרת ביחס להחלטה צורפו כנספחים ז', ח' לתגובה המקדמית).

כיון שמדובר במקרה בודד, אני סבורה כי יש להחיל עליה את הנוהל ללא ההוראה המפלה.

לאור האמור יש לקבל את בקשתה של דבורה אלבז כפי שנוסחה בבקשה לדיוק סעדי העתירה (ס' 17 להודעה), ועל כן אני מורה למשרד השיכון לבחון את עמידתה של דבורה במבחן מיצוי כושר השתכרות, רטרואקטיבית מחודש ינואר 2016, הוא המועד בו צברה העותרת את תקופת הוותק הנדרשת בת 12 חודשים של קבלת קצבת מזונות.

לעניין זה יש להדגיש כי בנובמבר 2016 הוכרה זכאות העותרת לקבלת קצבת הבטחת הכנסה, ומכך עולה כי לפחות ממועד זה העותרת נבדקה ע"י המוסד לביטוח לאומי ונמצא כי הינה ממצה את כושר השתכרותה, כך שלכל הפחות תעודכן הזכאות ממועד זה. סוף דבר סעיף 2.12 לנוהל 08/05 יבוטל, כך שהמבקשים דיור ציבורי, לרבות נשים המקבלות קצבת מזונות, יוכלו להוכיח מיצוי יכולת השתכרות שלא רק באמצעות קבלת קצבת הבטחת הכנסה.

במהלך תקופה זו (למעט התקופה בה עבדה במכולת, "אחים קלאן בע"מ") והתקופה בה קיבלה גמלת הבטחת הכנסה, עבדה התובעת משרה חלקית בלבד, והשתכרה פחות משכר המינימום (2,000-3,000 ₪).

כעולה מתעודת עובד ציבור של האגף להבטחת הכנסה במוסד לביטוח לאומי (נ/3), קיבלה התובעת גמלת הבטחת הכנסה לתקופה שבין 10/2014 – 7/2015 (תביעה מיום 16.7.2014), אוקטובר – דצמבר 2014, ינואר – אפריל 2015, יוני – יולי 2015 וכן אפריל – מאי 2016 (אישור על זכאות לגימלת הבטחת הכנסה מיום 17.1.2019).

...

בהקשר זה איני מקבלת את טענת התובעת כי מדובר במשבר חולף עקב הליך הפרידה מבעלה והגירושין וכי הרופאים לא אמרו לה על ממצאיהם (ע' 7, ש' 33 – ע' 8, ש' 2; ע' 8, ש' 10-12, ש' 15, ש' 16-181 ש' 21-24, ש' 25-28; ש' 31-34; ע' 8, ש' 35 – ע' 9, ש' 4; ש' 9-14).

" יחד עם זאת, אני מקבלת כי התובעת לא תוכל לקבל החזר מלא בגין כל ההוצאות שנגרמו וייגרמו לה עקב התאונה והטיפולים להם נזקקה ולהם תיזקק בהמשך חייה בגינה.

אשר על כן, אני מורה לנתבעת לשלם לתובעת 248,764 ₪.

כן תשלם הנתבעת לתובעת שכר טרחת עו"ד בשיעור 31,000 ₪ בתוספת מע"מ, והוצאות משפט בסך 1,500 ₪.

עובדה זו עולה גם מעדותו של התובע עצמו, ממנה אף עולה כי אין זה מן הנמנע שהתובע ידע על דבר החוב עוד לפני שנת 2008, וכדלקמן: "ש: ב-4.3.02 נשלח אליך נספח ד' לכתב התביעה – שבו מצוין שמה שהמלל אומר, שמפסיקים לך את הזכאות להבטחת הכנסה, רטרו' משנת 99 בחודש 3, כי המלל אומר שאתה נשוי לגב' אחת ואתה חי עם בת זוג גב' נדיה ולמעשה מקבלת מאז 3/99 הופך להיות חוב – האם הגשת ערעור על המכתב הנ"ל?

אכן, התובע אינו מכחיש כי עבד במשרה חלקית באבטחה, אולם ברי כי עבודה מסוג זה בגילו של התובע נובעת מכורח המציאות, ואין בכך בכדי להוות עילה לאי ביטול החוב.

...

כבר בראשית הדברים ייאמר כי מצאנו ממש בטענת התובע, לפיה נפלו פגמים מהותיים בהחלטת הוועדה, המצדיקים את השבת עניינו של התובע לעיונה מחדש.

יחד עם זאת, במקרה דנן, בו מחד אין בנמצא את התיק לצורך אימות עובדתי של טענות התובע, ומאידך אין כל התייחסות לטענות התובע לכך שבתקופה הרלוונטית חי בגפו ואף צירף הסכמי שכירות על שמו, היה על הוועדה להתייחס לטענות התובע ולהסביר, לכל הפחות, מדוע הן נדחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, עניינו של התובע מוחזר לוועדה לביטול חובות, כאשר האחרונה מתבקשת לדון בעניינו של התובע, ולהתייחס באופן מנומק לעניינים הבאים: לעובדת אי הימצאות התיק באופן המעורר תהיות של ממש לגבי יכולת הוועדה לבחון את אשמת התובע בהיווצרות החוב; השתהות הנתבע בגביית החוב; גילו של התובע ומצבו הסוציו-אקונומי.