זכאות לדמי תיווך ברישיון תיווך לא בתוקף

הוא היה בהקפאה ביוזמתי משום שלא עסקתי בתיווך ולא רציתי לשלם דמי תיווך כל שנה.

הנתבע חתם על הסכם התיווך כמתווך, אך אין להיתעלם מכך שנוצר הסכם בעל-פה בין הצדדים, כעולה מהודעות הנתבע כפי שפורטו לעיל, כי ככל שירכוש הנתבע את הדירה עבור עצמו ישלם דמי תיווך לתובעים, וככל שהדירה תמכר לצד שלישי: "אזי אפעל להביא קונה לדירה כך שאתם תוכלו להנות מעמלה מהמוכר ואני מהקונה ." עמלת תיווך זכאי לקבל רק מי שהוא מתווך בעל רישיון בתוקף.

...

ואם אני מביא רוכשים אחרים אז אני מקבל את דמי התיווך מהרוכשים.

כן ראה לעניין זה ע"א 2819/00 בן אור מרדכי נ' רוזן צבי (פורסם בנבו): "מטרת החקיקה בתחום התיווך הייתה להשליט סדר בתוך האנדרלמוסיה ששררה בשוק התיווך קודם לכן. אך יחד עם זאת יש לבחון בכל מקרה ומקרה באם התכלית והמטרה הושגו ואם לאו". סוף דבר בשים לב לכתבי הטענות, העדויות ומארג הראיות, סבור אני כי הגם שהנתבע איננו צד להסכם המכר, יש לקבל התביעה באופן חלקי.

הנתבע ישלם לתובעים סך של 27,500 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה כחוק.

משמעות העובדה שלא קויימו הוראות חוק המתווכים אין חולק, כי הוראות חוק המתווכים הן הוראות קוגנטיות, ולא זו אף זו, אלא שבהקשרן של ההוראות שהופרו, מתנה חוק המתווכים באופן פוזיטיבי, את זכאות המתווך לדמי תיווך בקיומן (כך, קובע סעיף 9(א) לחוק כי מתווך לא יהיה זכאי לדמי תיווך אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לבצוע פעולת תיווך במקרקעין, הכוללת את כל הפרטים שקבע השר; וסעיף 14 לחוק קובע כי מתווך יהיה זכאי לדמי תיווך אם היתקיימו שלושת התנאים הקבועים בו, דהיינו כי היה בעל רשיון בתוקף; כי מילא אחר הוראות סעיף 9; וכי היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב).

...

העולה מן המקובץ, כי בחינת ענייננו באספקלריה של האינטרסים המתנגשים ויישום אמות המידה שנקבעו בפסיקה, מובילים למסקנה כי בנסיבות העניין מוצדק לסטות מן הכלל לפיו הסכם התיווך אשר לא מתקיימות בו הוראות חוק המתווכים הוא בטל ויש להשיב את הסכומים ששולמו מכוחו, ונכון וצודק יותר להורות על תוצאה מרוככת לפיה יופטרו הנתבעים מהשבת הסכומים ששולמו כבר לפני שנים, ובהתאם להסכמות הצדדים.

סוף דבר העולה מן המקובץ, כי הגם שיש לקבוע כי מדובר בהסכם תיווך שהוא בלתי חוקי ולפיכך בטל, הרי שבנסיבות המיוחדות של ענייננו, מצאתי כי מוצדק לעשות שימוש בסמכות הקבועה בסעיף 31 לחוק ולפטור את הנתבעים מהשבת הסכומים ששולמו להם כדמי תיווך.

לאור האמור אני דוחה את התביעה.

אשר לטענת התובע, לפיה רישיונו היה תקף לפרקים, במועד כריתת הסכמי המכר (30.12.2013) ובמועד תשלום דמי התיווך, וכי יש להסתפק בכך, אין לקבל טענה זו. סעיף 14(1)(א) לחוק המתווכים קובע שמתווך זכאי לדמי תיווך מהלקוח אם "הוא היה בעל רשיון בתוקף לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך..". במקרה דנן, בעת שהתובע עסק בתיווך לא היה לו רישיון תיווך.

...

התובע לא ביצע כל מעקב והתנהגותו בפועל תומכת במסקנה שהוא ידע שהעסקאות הושלמו והוא רק ממתין לתשלום דמי התיווך.

סוף דבר התביעה נדחית.

בנוסף התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 60,000 ש"ח. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ואולם, וכאמור לעיל, משעולה כי התובע אינו הגורם היעיל כמתווך ללא בלעדיות, הרי שלא זכאי לדמי תיווך, גם לו יצויר כי היה בידו רישיון תיווך תקף בעת החתימה על ההסכם, ולא היא.

...

סוף דבר.

אין בידי לקבל אפוא את התביעה.

במקרה דנן, אני סבורה כי הנתבע גרר את התובע להליך בחוסר תום לב עד כי לנוכח התנהלותו לא ייפלא שגם אם הקונים הגיעו דרך התובע, לא היה משלם לו דבר ומנצל את החוק לצידו והוא מנצל את העמימות העובדתית ושהמידע מצוי בשליטתו.

התובע מס' 1 (להלן: אריה), בעל רישיון תיווך במקרקעין (אשר נכון ליום 12.4.2022 לא שילם אגרות רישיון תיווך שנתיות לשנים 2019 ו-2020), והתובעת מס' 2 (להלן: סוזי), בעלת רישיון תיווך מקרקעין (אשר נכון ליום 12.4.2022 לא שילמה אגרה שנתית לשנת 2020), הגישו נגד ארנה, שי והנתבע מס' 1 (להלן: דב) תביעה לתשלום 93,000 ₪ כדמי תיווך במקרקעין.

בכתב התביעה נטען כי התובעים הם שזכאים לקבלת דמי תיווך מהנתבעים, וזאת לאור היותם הגורם היעיל שהביא להתקשרות בהסכם תמ"א ולאור התחייבותו של דב, שפעל בשמם של ארנה אישתו ושי בנו, לשלם להם דמי תיווך בסך 80,000 ₪ בצרוף מס-ערך-מוסף.

בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את הגרסה העובדתית שבכתב התביעה וטענו כי התובעים לא היו בעלי רישיון תיווך בתוקף וכי לא נחתמה הזמנה בכתב לבצוע פעולת תיווך במקרקעין.

...

עדויות אריה ודב סותרות זו את זו. המסקנה המתקבלת היא שלא עלה בידי התובעים להוכיח שנדרש על-פי התקנות – את "הסכום המוסכם של דמי התיווך או שיעור דמי התיווך המוסכם מתוך המחיר שבו תתבצע העסקה". לכן, דין התביעה של אריה להידחות.

התוצאה אשר על כן, התביעה נדחית.

אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.