זכאות לדמי לידה ללא צבירת תקופת אכשרה

העיקרון השני הנו עיקרון הביטוח או צבירת תקופת האכשרה, ולפיו דמי הלידה אינם משולמים סתם כך למבוטחת, אלא למבוטחת שהיא "אחת מאלה:נ עובדת או עובדת עצמאית" [סעיף 40(ב)(1) לחוק], אשר בוטחה עפ"י מעמדה כעובדת או כעובדת עצמאית כל תקופת הביטוח הנדרשת בחוק (סעיף 50).

בפס"ד איילת כהן נקבע כי תשלום דמי הלידה בגין הכנסות המבוטחת מעבודתה כעצמאית ביוזמת הנתבע "עצרה את מירוץ הזמן הקבוע בסעיף 296 לחוק בעבור גמלת דמי לידה לתובעת, ללא איבחנה בין סוגי ההכנסות השונות. לאבחנה בין סוגי ההכנסות ישנה רלוואנטיות כפי שציינו לבחינת "תקופת האכשרה" לעניין תנאי הזכאות לדמי הלידה ולכל היותר לעניין אופן ובסיס חישוב שיעור דמי הלידה, אולם לא לעניין סעיף השהוי.

...

בנוסף, בעלה של התובעת הצהיר כי "ממש לאחרונה התקבל מהנתבע מסמך בו הנתבע מבקש שאנו נחזיר חלק מדמי הלידה ששולמו בגין הכנסותיה של אשתי כעצמאית, כי הנתבע טוען ששולם מעט בייתר. אם כן, מבחינת הנתבע עדיין הנושא לא סגור ולא סופי, ומדוע לא ישלם הנתבע את המגיע בגין השכר כשכירה?" (ס' 18 לתצהירו).

אנו סבורים כי בנסיבות הענין היה על הנתבע להיעתר לבקשת התובעת ולדון בתביעתה האישית לגופא.

סוף דבר: התביעה מתקבלת באופן שהחלטת הנתבע נשוא מכתבו מיום 17.9.2018 נדחית והנתבע ישלם לתובעת הפרשי דמי לידה בגין עבודתה כשכירה בהתאם לתביעתה האישית.

בין היתר נקבע כך: יש לבחון האם מדובר בהסדר עבודה אמיתי והאם בוצעה עבודה בפועל; האם העבודה התבצעה באופן סדיר, והאם אילמלא נעשתה על ידי קרוב מישפחה היתה מתבצעת על ידי עובד אחר; האם הסדר העבודה בחברה הוא אמיתי או פיקציה, כשמטרתו של המבחן הנה למנוע ניצול לרעה של ביטוח דמי אבטלה/ביטוח דמי לידה; האם המבוטח אכן ביצע עבודה עבור החברה; האם התשלומים ששולמו למבוטח היו בגדר "שכר"; האם התשלומים נשאו אופי של "שכר"; האם התמורה שהוגדרה כ"שכר עבודה" הנה אכן כזאת.

משכך, ניתן לראותו כבעל שליטה או בעל מניות בחברה, וגם כמי שניהל את החברה ביחד או לחוד עם בעליה (האב יוסף); - התובע הנו בעל שליטה בעקיפין בחברה, ואף ניהל את החברה, ולא ניתן להגדירו כעובד הזכאי לשכר שמעבידו חב בתשלום דמי ביטוח בעדו, כלשון סעיף 158(1) לחוק הביטוח הלאומי; - התובע גם לא זכאי לדמי אבטלה מכוח חוק הביטוח הלאומי (נגיף הקורונה החדש – הוראת שעה – תיקון מס' 216) (הוראות מיוחדות לעניין ביטוח אבטלה), תש"ף-2020, היות שהוא אף לא צבר תקופת אכשרה מזכה של חצי שנה; - כפי שעולה מההודעה שנמסרה על ידי האב יוסף לחוקר מטעם הנתבע[footnoteRef:7], לתובע היתה זכות חתימה בחברה והוא אף ניהל אותה בפועל.

...

] הכרעת בית הדין מבוא להכרעת בית הדין – לאחר שעיינו בטענות ובעמדות הצדדים, וכן בכלל הראיות שהוגשו לעיוננו, ואף שמענו במסגרת דיון ההוכחות את התובע ואביו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

ברי, כי גם בעובדות אלה יש כדי לחזק את המסקנה כי התובע היה בעל שליטה בפועל בחברה.

] סוף דבר לסיכום – לאור כלל האמור לעיל, אנו קובעים כי דין התביעה להידחות.

" מוסיף הנתבע כי, "לפי סעיף 50(א) לחוק, התנאי לזכאות לגימלת דמי לידה הנו צבירת תקופת אכשרה. משמע בכדי להיות זכאית לגימלה על התובעת היה לא רק לדיווח על עצמה כעצמאית, אלא גם לשלם בזמן אמת את דמי הביטוח בגין החודשים שקדמו ללידה, דהיינו להסדיר את התשלומים טרם הלידה. משלא נרשמה כעצמאית ולא שילמה דמי ביטוח – לא צברה הנ"ל תקופת אכשרה כנדרש על פי חוק." לטענת הנתבע, "תקנה 2 (א) לתקנות הביטוח הלאומי (גביית דמי ביטוח), התשי"ד-1954 קובעת כי מועד תשלום דמי ביטוח בידי מבוטח שאינו עובד חל ב-15 לחודש העוקב בעד החודש שקדם לו. הנתבע יטען כי על מנת ליצבור תקופת אכשרה כנדרש על התובעת היה להרשם כעצמאית ולהתחיל לשלם את דמי הביטוח בהתאם וזאת כבר בחודש 5.2019 על כן, ומשלא עשתה זאת התובעת, יש לראות בה כמי שפיגרה בתשלום דמי הביטוח ולא צברה תקופת אכשרה." הנתבע מציין, כי בהתאם לפסיקה עב"ל 293/98 חנה גלעדי נ' המוסד לביטוח לאומי, התשלום עבור דמי הביטוח צריך להעשות לפני היום הקובע ולא לאחריו.

...

לאחר שבחנו את טענות הצדדים, העדויות ושאר הראיות אשר הונחו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, על בסיס הנימוקים שיפורטו להלן: על פי סעיף 50(א) לחוק, התנאי לזכאות לגמלת דמי לידה הינו צבירת תקופת אכשרה.

לאור בחינת הראיות, המסמכים והעדויות שהובאו בפנינו, שוכנענו כי התובעת לא הוכיחה כי נבצר ממנה לדווח על מעמדה למוסד הביטוח לאומי ולשלם את חובה/ דמי ביטוח.

משכך, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

כמו כן, נשלח אל התובעת מכתב נוסף מיום 5.8.2020 במסגרתו פירט הנתבע כי תביעתה לדמי הלידה נדחתה בשל אי צבירת תקופת האכשרה הנדרשת על פי החוק[footnoteRef:8]: [8: ר' נספח 8 לתצהיר גב' ברנס.

כך, גם ביחס לתביעה לתשלום דמי לידה בגין הלידה השנייה, התובעת טענה כי תשלומי הביטוח בוצעו בעד תקופת האכשרה ועל כן ההחלטה של הנתבע לשלול את זכאותה לתשלום דמי לידה אינה מעוגנת בדין.

...

האמור מחזק את המסקנה כי התובעת לא הוכיחה שהתביעה הראשונה הוגשה על ידה ביום 9.1.2019, הן לאור היעדר אסמכתאות מתאימות והן לאור המפורט לעיל.

על יסוד כלל האמור לעיל, תביעת התובעת לתשלום דמי לידה עבור שתי הלידות - נדחית.

אולם, משמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי – מצאנו שלא לחייבה בהוצאות.

התובע, מר פנחס קופלוביץ, הגיש את התביעה שלפניי כנגד החלטת פקיד התביעות לדחות את תביעתו לתשלום דמי לידה (כאב מחליף) מן הטעם שלא צבר תקופת אכשרה מספקת.

כך קבע גם בית הדין הארצי כאשר דן בעיניינו של עצמאי שבקש להכיר בתקופת דמי האבטלה שלו כמשלימה לתקופה בה שילם דמי ביטוח מהכנסתו כעצמאי לצורך זכאות לדמי לידה לאב וקבע כי ההוראה שמאפשרת להכיר בתקופת דמי אבטלה כתקופת אכשרה "קיימת רק לגבי מבוטחת ואינה קיימת לגבי מבוטח" (פסק דינו של השופט רבינוביץ בעב"ל (ארצי) 1437/02 הרשושנים – המוסד לביטוח לאומי (17.10.2004).

...

מדובר בקביעה של רוב ואף הערעור נדחה פה אחד.

סוף דבר – לא ניתן לראות בתקופת האבטלה של התובע כתקופת אכשרה לדמי לידה לאב.

על כן התובע לא צבר תקופת אכשרה מספקת לדמי לידה, ודין תביעתו להידחות.