זכאות לדמי חגים על חגים שלא היו ביום שבת

לאור כל האמור לעיל, התובע זכאי להפרשי שכר נוספים בסך 1,424 ₪ לפי החישוב הבא (בהפחתת החודשים בהם לא עבד בימי שישי וקיבל יום מנוחה כחוק): תקופת עבודה תעריף שעתי שעות נוספות בערך 50% הפרישי שכר 2/12 – 9/12 22.5 4 שעותX 11.25 ₪= 45 ₪ X8 חודשים 360 ₪ 10/12 – 3/15 23.5 4 שעותX 11.75 ₪= 47 ₪ X18 חודשים 846 ₪ 9/15 25 4 שעותX 12.5 ₪= 50 ₪ X1 חודש 50 ₪ 12/16 – 2/17 28 4 שעותX 14 ₪= 56 ₪ X3 חודשים 168 ₪ סך הכל 1,424 הנתבעת ציינה בתצהירה שלא היו בפניה דוחות נוכחות לחודשים 12/11 1/12 וכן 3/17-6/17 (סעיף 6 לתצהיר משיח).

בצו ההרחבה – הסכם מסגרת (שבוע עבודה, חגים, אבל) שהרחיב את הוראות הסכם המסגרת מיום 9.1.1995, נקבע: "עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג), אלא בהסכמת המעביד, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות). עובד לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת." בע"ע (ארצי) 21920-02-13 דיאמנט צעצועים בע"מ –פרנצב, 1.6.15, בית הדין הארצי פירש את צו ההרחבה באופן הבא: "לאור הרציונל האמור נקבע כי עובד שאינו עובד חודשי אינו זכאי לימי חג "החלים בשבת". נקודת המוצא היתה שממילא אותו עובד אינו עובד ביום שבת.

אשר לטענות הנתבעת כי די בתשלום גמול עבודה ביום חג כדי למצות את זכויותיו של התובע, נקבע בעיניין איל"ן כי "דמי חגים ישולמו בנוסף לתמורת יום העבודה לעובד שעתי שעבודתו בחגים לא הייתה מתוך בחירה שלו אלא 'מתוך כורח'." עוד נפסק כי- "כל עוד לא הוכח על ידי המעסיק אחרת (שהנטל הוא עליו בעיניין זה) הרי שגם אם השיבוץ נעשה בשיתוף עם העובדים ובהיתחשב בבקשותיהם והעדפותיהם, בסופו של דבר, המעסיק הוא זה שקובע את סידור העבודה ומסכים לו, ועל כן נראה בכך "כורח" לצורך הזכאות לדמי חגים.

...

מאחר שפסק הדין עוסק בחיובים המהותיים של הנתבעת על פי משפט העבודה, נדחית טענת הנתבעת, לפיה יש לקזז את ההוצאות שנפסקו לחובת התובע בגין תיקון כתב התביעה, אשר טרם שולמו.

הודעה בכתב על תנאי עבודה דין התביעה לפיצוי בגין אי קבלת הודעה בכתב על תנאי עבודה להידחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 28,644 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.17 ועד התשלום בפועל; הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות וימי מנוחה שבועית בסך 18,155 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.9.14) ועד התשלום בפועל; דמי גמולים לפנסיה (חלק המעסיק) בסך 16,470.5 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.9.14) ועד התשלום בפועל; דמי חגים בסך 4,678 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.17 ועד התשלום בפועל; הפרשים בגין פדיון הבראה בסך 663 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.17 ועד התשלום בפועל; פדיון חופשה בסך 8,519 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.17 ועד התשלום בפועל.

מנגד, טוענת הנתבעת כי יש לנכות את ימי החג שהנתבעת ממילא עובדת בהם כגון ימי שישי ושבת.

לפיכך, אנו קובעים כי התובע זכאי לדמי חגים על פי התחשיב להלן: (72% * 10 ימי חג * 227 ₪ ליום * 21/12) = 2,860 ₪.

...

בנסיבות אלה, מצאנו כי יש לחייב את הנתבעת בסך של 2,000 ₪ כפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, כדלקמן: א. הפרשי שכר בסך 9,882 ₪.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע סך של 4,000 ₪ בגין הוצאות משפט, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

אף שהתרשמנו כי התובע נהג לעבוד בימי שישי לא רק אצל הנתבעת וכי העבודה ביום שישי לא נכפתה עליו בנגוד לרצונו (אף כי אין ספק כי נדרשה לנתבעים עבודה בימי שישי ולא בשבת)- עדיין אין בכך כדי לשלול ממנו הזכות לבחור את יום המנוחה השבועית שלו.

משנמצא כי טוען לזכויות בהיותו מוסלמי, זכאי לדמי חגים על בסיס זה .

משטרח התובע לכמת את ימי החג היהודים יש מקום לערוך תחשיב בהיתחשב בימי החג המוסלמים שחלו באותה תקופה- עסקינן ב17 ימים שהיו ימי עבודה .

טענות הנתבעת לכך שלא עבד בימי חגים לא הוכחו ואינן רלבאנטיות לזכאותו ולהפך.

...

מששני הצדדים לא ביססו בדבר טענותיהם, ואף אחד מהם גם לא חקר את האחר בנדון ולא טען בקשר לכך בסכומיו, מוצאים אנו כי כפות המאזנים מעוינות ועל כן לא עמד התובע בנטל להוכיח גרסתו, והתביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר על הנתבעים לשלם לתובע הסכומים הבאים: הפרשי שכר בגין ש"נ בסך של 1494 ₪.

בנסיבות אלה מצאנו לקבוע כי על הנתבעת להשתתף בהוצאות התובע לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2000 ₪ בלבד.

עובד חודשי לא יהיה זכאי לתשלום נפרד בעבור ימי חג" צו ההרחבה נועד לפצות עובד יומי/שעתי, שאינו עובד בחגים ואינו מקבל תמורה עבורם, מאחר שעובד יומי אינו זכאי לקבל שכר עבור ימים שלא עבד בהם.

[21: ע"ע (ארצי) 21920-02-13 דיאמנט צעצועים בע"מ – ולטינה פרצב, 1.6.2015, להלן: פס"ד דיאמנט] במקרה שלפנינו, התובע טוען כי בתקופת עבודתו בנתבעת 1 לא שולמו לו דמי חגים על אף שהוא עובד שעתי והיו ימי חג שחפפו לימי עבודתו, שבהם הסטודיו היה סגור.

אשר לימי חג שחלו בימי שבת שבהם היה אמור התובע לעבוד, הרי שעל פי לשונו הברורה של צו ההרחבה, התובע אינו זכאי לדמי חגים בגין ימי חג שחלו בשבת.

...

לאור כל האמור, ובשים לב לגובה השכר המולן ומשך ההלנה (חודשיים); למצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת 3 עקב משבר הקורונה וההלכה הפסוקה שלפיה יש לבצע איזון עדין הלוקח בחשבון את תכלית החוק; את הצורך בהרתעת מעסיקים מפני אי תשלום שכר; את חשיבות תשלום השכר במועד לשם פרנסת העובד והפגיעה הנגרמת לכבודו כתוצאה מאי קבלת שכר במועד; ומאידך את משמעותה הקשה של פסיקת פיצויי ההלנה לקניינו של המעסיק ויכולתו להפעיל את עסקו, כך שהנזק הנגרם כתוצאה מפסיקתם של פיצויי הלנה גבוהים - לרבות לעובדים אחרים של המעסיק- עלול להיות כבד מהתועלת שתושג באמצעותו[footnoteRef:28] – לאור כל אלה – יש לפסוק לתובע פיצויי הלנת שכר בצירוף פיצויים לדוגמא בהתאם לסעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר בסך כולל של 2,000 ₪.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים והראיות שהובאו בפנינו לא השתכנענו מעדותו של אמיר כי הסכם ההעסקה אכן נמסר לתובע כנטען (עמ' 58 ש' 20- עמ' 59 ש' 17), ואנו מעדיפים את גרסת התובע כי מעולם לא קיבל מסמך מהנתבעת 3 המסדיר את תנאי העסקתו (מה גם שהסכם ההעסקה שצורף בנפסח 5 לתצהירו של אמיר אינו עומד בדרישות חוק הודעה לעובד).

סיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-3 מתקבלת והתביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

אנו מבחינים בין ימי שבת שבהם נפל חג ועבדה בו ולכן היא זכאית לתשלום דמי חגים נוסף לגמול חג, לבין יום שבת של חג שלא עבדה בו. למשל בחג כיפור בשנים 2013, שבועות 2016, כיפור 2017, פסח במרץ 2018, התובעת לא עבדה אך חישבה זכאות בגין ימים אלו.

הנתבעת ביססה טענותיה בסיכומיה לגבי התקיימות תנאי הזכאות לתשלום דמי חגים על עובדות ללא תימוכין בתצהיר התובעת.

עוד טענה כי יחסי העבודה לא היו יכולים להסתיים עד אמצע חודש אפריל 2019 – מועד ניצול מלוא ימי המחלה הצבורים עבורה.

...

גם שקבענו כי התובעת לא פוטרה, הנסיבות שבהן ערכו בירור לגבי עבודה חלופית, כל ההתכתבויות לעניין זה, והודעת הנתבעת לתובעת כי היא תראה בה מתפטרת ביום 23.10.2019 (נספח 18) – כשלא התייחסה לחובתה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, הביאו אותנו למסקנה שאין הצדקה להיעתר לסעד הקיזוז.

טענת הקיזוז נדחית.

לסיכום קיבלנו את רכיבי התביעה הבאים – דמי חגים 4,924 ₪; דמי מחלה – בסך 5,300 ₪; פדיון חופשה – בסך 1,493.5 ₪; הפקדות לפיצויים –3,736 ₪; הפקדות לתגמולים – 3,930 ₪; עוגמת נפש – 15,000 ₪.