זכאות לדמי חגים על חגים שאינם בשבת

מנגד, טוענת הנתבעת כי יש לנכות את ימי החג שהנתבעת ממילא עובדת בהם כגון ימי שישי ושבת.

לפיכך, אנו קובעים כי התובע זכאי לדמי חגים על פי התחשיב להלן: (72% * 10 ימי חג * 227 ₪ ליום * 21/12) = 2,860 ₪.

...

בנסיבות אלה, מצאנו כי יש לחייב את הנתבעת בסך של 2,000 ₪ כפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, כדלקמן: א. הפרשי שכר בסך 9,882 ₪.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע סך של 4,000 ₪ בגין הוצאות משפט, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

הנתבעת מאידך, טוענת כי שילמה 90 ₪ מהסכום השנוי במחלוקת ומכל מקום, התובע היתעלם מכך שזכאותו ל-9 ימי החג הדרוזיים בכל שנה הייתה צריכה להיות משוקללת לפי הקף משרתו וכן היתעלם מכך שאינו זכאי לדמי חגים ככל שהם חלים בשבת, ובפרט כי אינו זכאי לכפל תשלום – גם דמי חגים וגם שכר עבודה בחג.

אין חולק כי בחג שיצא ביום שבת אין לשלם דמי חגים[footnoteRef:22].

...

טענה זו נזנחה בסיכומיה וממילא מצאנו כי לא שולמו סכומים כאמור ביתר – ראו הדיון ברכיב תביעה של דמי החגים ותוצאתו.

סוף דבר אשר על כן, על הנתבעת לשלם כדלקמן – 109.1.

אנו דוחים את שאר רכיבי התביעה.

התובע זכאי לדמי חגים על פי סעיף 19 לצוו ההרחבה ולאחר 3 חודשי עבודה ובילבד שהתובע עבד יום לפני החג ויום לאחריו ושהחג לא חל בשבת.

...

לפיכך, דין רכיב תביעה זה להידחות.

סוף דבר: לתובע הופקדו כספים בפיקדון מסתננים כאשר מתוך סכום זה, הפרשות המעסיק עומדות על סך של 1,937 ₪ (נספח לתצהיר הנתבעת).

על פי נוהל פיקדון למסתננים מיום 25.4.17 "הסכום שהופקד לפיקדון על ידי המעסיק, יבוא על חשבון תשלומים סוציאליים שעל המעסיק לשלם לקרן פנסיה, לתכנית חיסכון אחרת, לקופת תגמולים או לתשלום פיצויי פיטורים". משכך, יש לקזז סכום זה מהסכום שנפסק בפסק דין זה. התוצאה היא כי על הנתבעת לשלם לתובע 2,524 ₪ בגין רכיבי התביעה.

את צו ההרחבה יש לפרש כקובע זכאות לכך שעובד המפסיד יום עבודה בשל חג מבין תשעת החגים הנקובים בצו ההרחבה, זכאי לתשלום דמי חגים בגין החג האמור" עוד נקבע בפסיקה כי "אין לגזור גזירה שווה מעניין דיאמנט צעצועים שדן במי שמשמרותיו קבועות למקרה שבו מדובר בעובד במשמרות משתנות המתפרשות על כל שעות היממה והשבוע. העקרון הבסיסי הוא שתשלום דמי חגים נועד להשוות את מצבם של העובדים היומיים לעובדים החודשיים. אם כך, עובד יומי שעובד במתכונת קבועה של חמישה או שישה ימים בשבוע, ויום החג חל ביום שישי או בשבת שממילא אותו עובד אינו אמור לעבוד, אזי שגם משכורתו הרגילה לא תפגע כתוצאה מכך, ועיקרון השויון בינו לבין עובד חודשי ישמר." (ע"ע (ארצי ) 38313-03-18 איל''ן איגוד ישראלי לילדים נפגעים - מוחדינוב, 01.06.2020 (להלן – עניין איל"ן)).

אשר לטענות הנתבעת כי די בתשלום גמול עבודה ביום חג כדי למצות את זכויותיו של התובע, נקבע בעיניין איל"ן כי "דמי חגים ישולמו בנוסף לתמורת יום העבודה לעובד שעתי שעבודתו בחגים לא הייתה מתוך בחירה שלו אלא 'מתוך כורח'." עוד נפסק כי- "כל עוד לא הוכח על ידי המעסיק אחרת (שהנטל הוא עליו בעיניין זה) הרי שגם אם השיבוץ נעשה בשיתוף עם העובדים ובהיתחשב בבקשותיהם והעדפותיהם, בסופו של דבר, המעסיק הוא זה שקובע את סידור העבודה ומסכים לו, ועל כן נראה בכך "כורח" לצורך הזכאות לדמי חגים.

...

מאחר שפסק הדין עוסק בחיובים המהותיים של הנתבעת על פי משפט העבודה, נדחית טענת הנתבעת, לפיה יש לקזז את ההוצאות שנפסקו לחובת התובע בגין תיקון כתב התביעה, אשר טרם שולמו.

הודעה בכתב על תנאי עבודה דין התביעה לפיצוי בגין אי קבלת הודעה בכתב על תנאי עבודה להידחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 28,644 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.17 ועד התשלום בפועל; הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות וימי מנוחה שבועית בסך 18,155 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.9.14) ועד התשלום בפועל; דמי גמולים לפנסיה (חלק המעסיק) בסך 16,470.5 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.9.14) ועד התשלום בפועל; דמי חגים בסך 4,678 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.17 ועד התשלום בפועל; הפרשים בגין פדיון הבראה בסך 663 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.17 ועד התשלום בפועל; פדיון חופשה בסך 8,519 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.17 ועד התשלום בפועל.

אף שהתרשמנו כי התובע נהג לעבוד בימי שישי לא רק אצל הנתבעת וכי העבודה ביום שישי לא נכפתה עליו בנגוד לרצונו (אף כי אין ספק כי נדרשה לנתבעים עבודה בימי שישי ולא בשבת)- עדיין אין בכך כדי לשלול ממנו הזכות לבחור את יום המנוחה השבועית שלו.

משנמצא כי טוען לזכויות בהיותו מוסלמי, זכאי לדמי חגים על בסיס זה .

טענות הנתבעת לכך שלא עבד בימי חגים לא הוכחו ואינן רלבאנטיות לזכאותו ולהפך.

...

מששני הצדדים לא ביססו בדבר טענותיהם, ואף אחד מהם גם לא חקר את האחר בנדון ולא טען בקשר לכך בסכומיו, מוצאים אנו כי כפות המאזנים מעוינות ועל כן לא עמד התובע בנטל להוכיח גרסתו, והתביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר על הנתבעים לשלם לתובע הסכומים הבאים: הפרשי שכר בגין ש"נ בסך של 1494 ₪.

בנסיבות אלה מצאנו לקבוע כי על הנתבעת להשתתף בהוצאות התובע לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2000 ₪ בלבד.