זכאות לדמי אבטלה לעובד שאשתו מחזיקה מניות במעסיק

מנגד טוען הנתבע, כי תביעת התובעת לקבלת דמי אבטלה נדחתה בהתאם לסעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי, לפיו הוראות פרק ז' שעניינן "דמי אבטלה" "לא יחולו על בעל שליטה בחברת מעטים". לטענת הנתבע, ס' 1 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי "בעל שליטה" הנו כהגדרתו בסעיף 32 בפקודת מס הכנסה, מי שמחזיק במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם קרובו (על פי הגדרה בחוק, קרובו לרבות בן זוגו) ב-10% לפחות מהון המניות, או שבזכותו להחזיק 10% מהמניות, או שבזכותו לקבל 10% לפחות מהרווחים, או שיש בזכותו למנות מנהל.

לטענתו, היות שבעלה של התובעת מחזיק ב-100% ממניות החברה, הרי שיש לראות בתובעת שהיא אישתו, כבעלת שליטה, ולכן הפרק שעוסק בדמי אבטלה אינו חל עליה וזאת בהתאם להוראות ס' 6ב לחוק הביטוח הלאומי.

סעיף 6ב איננו מחייב העידר קיום יחסי עובד מעסיק לצורך דחיית הזכאות לדמי אבטלה (ראו: עב"ל 51264-10-13 עלי תיתי נ' המוסד, ניתן ביום 14.7.16) לאור כל האמור לעיל- התביעה נדחית- ללא צו להוצאות ומתייתר הצורך להכריע בבקשת ב"כ התובעת לפסיקת שכ"ט מוגדל .

...

טענת התובעת כי די בכך שקבלה דמי לידה ושמירת הריון בשנת 1999- מהנתבע בכדי להעיד על כך שהיא "עובדת שכירה" בחברה ומקנה לה זכות לקבל דמי אבטלה- דינה להידחות.

היות שהמסקנה אליה הגענו, כי התובעת הינה "בעלת שליטה בחברת מעטים" שוללת את זכותה לקבל דמי אבטלה מכוח סעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי.

סעיף 6ב איננו מחייב העדר קיום יחסי עובד מעסיק לצורך דחיית הזכאות לדמי אבטלה (ראו: עב"ל 51264-10-13 עלי תיתי נ' המוסד, ניתן ביום 14.7.16) לאור כל האמור לעיל- התביעה נדחית- ללא צו להוצאות ומתייתר הצורך להכריע בבקשת ב"כ התובעת לפסיקת שכ"ט מוגדל .

בהתאם, בישיבת קד"מ נקבעה פלוגתא "האם היתקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לבין חברת סופר סטוק ראשל"צ בע"מ", וכן פלוגתא נוספת – "האם זכאי התובע לדמי אבטלה". בתום חקירתו הנגדית של התובע, הנתבע סיכם וטען שאין מחלוקת לגבי קיומם של יחסי עובד – מעסיק בין התובע ובין החברה שבבעלותו, אלא שבנסיבות שהוכחו, התובע אינו זכאי לדמי אבטלה, מאחר שיש לראות בו בעל שליטה בחברת מעטים.

למעשה, מהפסיקה שהובאה לעיל, עולה כי די בכך שהתובע החזיק (באמצעות אישתו כנאמנה) 50% מהון המניות של חברה שהעסיקה אותו, והיא חברה פרטית שלה רק שני בעלי מניות, להביא למסקנה כי יש לראות בו "בעל שליטה בחברת מעטים" וככזה אינו זכאי לדמי אבטלה.

...

למעשה, מהפסיקה שהובאה לעיל, עולה כי די בכך שהתובע החזיק (באמצעות אשתו כנאמנה) 50% מהון המניות של חברה שהעסיקה אותו, והיא חברה פרטית שלה רק שני בעלי מניות, להביא למסקנה כי יש לראות בו "בעל שליטה בחברת מעטים" וככזה אינו זכאי לדמי אבטלה.

סוף דבר – מאחר שהתובע הוא "בעל שליטה בחברת מעטים", בנסיבות שתוארו לעיל, התובע אינו זכאי לדמי אבטלה.

אשר על כן התביעה נדחית.

דיון והכרעה - סעיך 158(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן –החוק) מגדיר "מבוטח" לצורך זכאות לדמי אבטלה וקובע כי צריך שיתקיים בו, בין היתר, התנאי של היותו "עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו". עובד הוגדר בסעיף 1 לחוק כדלקמן – " 'עובד' – לרבות בן מישפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובילבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאלולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד; לעניין זה, 'בן מישפחה' – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות". התובעת הנה אישתו של בעל העסק ועל כן בענייננו לא חלה ההגדרה שבסעיף 1 לחוק.

אמנם פסק דין בעיניין גרוסקופף דן בקיומם של יחסי עובד מעסיק בין בעל מניות בחברת יחיד לחברה שבבעלותו, אולם הנשיא (בדימוס) סטיב אדלר החיל מבחנים אלה גם לבחינת קיומם של יחסי עבודה בין קרובי מישפחה [ראו – עניין גרוסקופף ועב"ל 20105/96 אורלי יהלום נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ל"ו, 603)], ואלו הם - האם ניתן לאבחן בין תפקידו ופעילותו של האדם כ"עובד" לפעילותו כקרוב מישפחה? האם הסדר העבודה בעסק המשפחתי הוא אמיתי או פקטבי? האם ניתן לקבוע מה היה שכרו של קרוב המשפחה כעובד? שוכנענו כי העסק נוהל על ידי התובעת ובעלה במשותף ממועד פתיחתו בשנת 2005 ועד לסגירתו ביום 1.5.2016.

מיום פתיחת העסק בשנת 2005 דווחה התובעת אצל הנתבע כעובדת עצמאית בעסק ביחד עם בעלה, כאשר היא מחזיקה ב-50% מהעסק.

...

יחד עם זאת, במקרה מושא פסק הדין, כאשר כל הסממנים מצביעים על היעדר יחסי עבודה כאשר אין חולק כי בתקופה מסוימת התובעת שימשה כעצמאית בעסק, ומשלא מצאנו כל שוני בהתנהלות הכספית בין בני הזוג בין בתקופה שקדמה ליום 1.1.2014, המועד בו לטענת התובעת יש להכיר בה כעובדת שכירה, לבין זו שלאחריה, אין בהלכה זו כדי לסייע לתובעת.

לאור כל האמור, הננו קובעים כי בתקופה הרלוונטית לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לבעלה והחלטת הנתבע התקבלה כדין.

סוף דבר – התביעה נדחית.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 5424-09-16 06 ספטמבר 2018 לפני: כב' השופטת מיכל נעים דיבנר נציג ציבור (מעסיקים) - מר עמוס הראלי התובע יוסי זוהר, ת.ז 37500527 ע"י ב"כ עו"ד שרון סגל הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י המחלקה המשפטית תל אביב - עוה"ד אלרון פסק דין

לטענת הנתבע, "בעל שליטה בחברת מעטים" כהגדרתו בחוק, אינו זכאי לביטוח אבטלה ובהתאם אף לא נגבים ממנו דמי ביטוח בגין כך. בעל שליטה בחברת מעטים הנו מי שמחזיק במישרין או בעקיפין בלפחות 10% ממניות חברה שהיא בשליטת חמישה בני אדם לכל היותר, ובנסיבות דנן, יש לקבוע כי התובע החזיק במניות החברה בעקיפין, שכן הוכח שהוא ניהל בפועל את החברה.

עולה איפוא מן הדברים כי על מנת להכריע בשאלת ה'שליטה" בחברת מעטים, לצורך קביעת הזכאות לדמי אבטלה, יש לערוך בחינה מהותית הנוגעת למידת ההשפעה של מי שנטען לגביו כי הוא "בעל שליטה", המתרכזת באותם פרמטרים או תנאים חלופיים שנקבעו בסעיף 32 לפקודת מס הכנסה (שליטה בזכויות ההצבעה, בהון המניות, בזכות לקבל רווחים או בזכות למנות מנהל כפי שנקבע בסעיף הנ"ל).

העובדה שגב' זוהר לא עבדה בחברה אינה מקימה מאליה מסקנה כי בעלה היה בעל שליטה בה. השני, כי מהודעותיהם של התובע ואישתו, עולה שהתובע היה בעל יכולת לקבל החלטות בחברה.

...

העובדה שגב' זוהר לא עבדה בחברה אינה מקימה מאליה מסקנה כי בעלה היה בעל שליטה בה. השני, כי מהודעותיהם של התובע ואשתו, עולה שהתובע היה בעל יכולת לקבל החלטות בחברה.

לאור האמור לעיל, אנו מורים על קבלת התביעה.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 33931-12-18 07 פברואר 2021 בפני: כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין נציג ציבור (מעסיקים) מר חגי רם התובעת: שלומית עזרתי ברדה ע"י ב"כ: עו"ד עדי גרינפלד (הלישכה לסיוע משפטי) הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד אביטל דיכטר החלטה

כן נטען בכתב ההגנה כי בעל השליטה בחברת מעטים אינו זכאי לקבל דמי אבטלה, כאשר התובעת מחזיקה למעלה מ-10% מהון המניות או 10% לפחות מכח ההצבעה בחברה באמצעות בעלה.

בעלה של התובעת הסביר עוד שלאחר שאישתו פוטרה בהתחלה אף אחד לא החליף אותה ולאחר חצי שנה הוא הביא מזכירה לחצי משרה.

...

לאחר שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים לעניין התשתית העובדתית, אנו קובעים כדלקמן: בתביעה שהוגשה לבית הדין ובתצהירה טענה התובעת, כי היא החלה לעבוד בחב' אבלון-טלקום בע"מ בשנת 2013, אשר עוסקת במכירת מרכזיות טלפונים ואינטרקום.

לא נעלם מענינו שכרה הגבוה של התובעת שאף היה גבוה לעיתים משל בעלה, ואולם, לא רק שבעלה של התובעת נתן הסבר מדוע שכרה היה גבוה משלו, הרי שבפועל, על פי הפסיקה, שכר העובד אינו נמנה בין הקריטריונים שיש לבדוק בבואנו להכריע האם מבוטח כלשהו הינו בעל שליטה או לא. בכל מקרה, על פי הסכמת ב"כ התובעת, אנו קובעים כי שכרה הקובע של התובעת לצורך קבלת דמי אבטלה הינו השכר שהיא קיבלה עובר להעלאת השכר הסמוכה למועד סיום עבודתה – דהיינו 11,000 ₪ (ולא 16,000 ₪ - שכרה האחרון).

מכל המפורט לעיל – אנו שוכנענו כי התובעת שימשה כעובדת בעסק של בעלה, ולא היתה בעלת שליטה ועל כן זכאית לקבל דמי אבטלה, בהתאם לשכרה לפני ההעלאה.

סוף דבר תביעתה של התובעת מתקבלת בהתאם למפורט לעיל.