זכאות לדיור ציבורי לאחר שחרור ממאסר

הגדרת ה"דייר הממשיך" שונתה והוקשחה, ואף דייר ממשיך חייב לפנות את הדירה הציבורית לאחר 9 חודשים מעת פטירת הזכאי, אלא אם הוא עצמו זכאי לדיור צבורי, וגם במקרה זה הוא יהיה זכאי לזכויות דיור אחרות בהתאם למצבו, ועליו לפנות את הדירה ולעבור לדירה התואמת את זכויותיו.

רע"א 3798/07 זריהן נ' עמידר (12.5.08) שם נקבע, שגם בהנחה שהמערער זכאי היה להתגורר בדירה ערב כניסתו למאסר הרי נוכח מאסרו (הממושך) של המערער רשאית הייתה עמידר לבטל את חוזה השכירות, ולמעשה, אף אין לראותו כמחזיק בדירה נוכח שהייתו הממושכת במאסר.

עתה יש להשיב לשאלה, האם עקב מעשיה של המערערת, ששינתה את כתובתה במירשם האוכלוסין ביום 23.10.2008 (לפי תמצית הרישום שצורפה לכתב ההגנה), בהיותה כבת 22 בסמוך לאחר שיחרורה משירותה הצבאי, על מנת שאִימהּ המנוחה תוכל להמשיך להנות משעור מופחת של שכר הדירה, מאבדת היא את זכאותה כדיירת ממשיכה לפי החוק, כפי שקבע בית משפט קמא? אין מחלוקת על כך שהמערערת, שהייתה בשנת 2008 כבת 22, בסמוך לאחר שרותה הצבאי (סעיף 14 בתצהיר עדותה הראשית של המערערת), שתפה פעולה עם אִימהּ ושינתה בלישכת מירשם האוכלוסין את מען מקום מגוריה לכתובת של דודה העד יוסף ארביב (ובפברואר 2011 החזירה את הכתובת הרשומה לכתובת הדירה בה התגוררה, משהונפקה לה תעודת זהות חדשה (עמ' 6 סיפא לפרוט')).

...

לא נעלם מעינינו שבית משפט קמא לא קבע זאת כממצא עובדתי בפסק דינו, אך לטעמנו, עולים הדברים מתוך התשתית שהונחה בפני בית משפט קמא.

בנסיבות אלה, כשמי מנציגי עמידר הנחה את האֵם המנוחה לפעול כפי שפעלה עקב מצוקתה הכלכלית הקשה, אין מקום לאפשר כיום למשיבה-עמידר להיבנות מהתנהלות זו ולהביא בכך לכדי שלילת זכאותה של המערערת להמשיך ולהתגורר בדירה נשוא הדיון מכוח סעיף 3 של חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי כנוסחו טרם התיקון, משמע, כנוסחו במועד הרלוונטי לתובענה זו. על יסוד כל האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור ומורים על דחיית תביעתה של המשיבה-עמידר.

אנו מחייבים את המשיבה לשלם למערערת שכר טרחת עורך דין בגין הליך הערעור בלבד (בשים לב לכך, שבבית משפט קמא הייתה מיוצגת המערערת באמצעות הלשכה לסיוע משפטי) בסכום כולל של 8,000 ₪ (כולל מע"מ).

בכתב ההגנה נטען כדלקמן: (1) הנתבע התגורר מילדותו עם המנוח במשך שנים עד לפטירתו; (2) הדירה הייתה מקום מגוריו הקבוע של הנתבע, ונרשמה במשרד הפנים ככתובתו העדכנית; (3) בתקופות שונות, וביניהן בתקופה שמיום 18.1.2016 ועד ליום 27.7.2016 ריצה הנתבע עונש מאסר ולא היה בדירה; (4) לאחר שיחרורו מהמאסר הסדיר הנתבע את תשלום חוב שכר הדירה באמצעות העברה בנקאית; (5) הנתבע רכש מעמד של דייר מוגן ולא קיימת כנגדו עילת פינוי.

לדבריו, המנוח שהה בבית חולים לפני פטירתו והוא היה מסייע לו ומגיע אליו באמצעות תחבורה ציבורית מהדירה.

על פי ההלכה, על הנתבע להוכיח זיקה לדירה במהלך התקופה הרלוואנטית ואין הוא נידרש להוכיח מגורים פיסיים בה. אין בהעדרות מן המושכר, כשלעצמה, כדי לשלול את זכויותיו של כדייר מוגן, כל עוד שרירה ונמשכת כוונתו לראות במושכר את ביתו ולחזור אליו.

...

לאור האמור לעיל, אני קובע כי הנתבע עמד בנטל הרובץ עליו להוכיח את זיקתו לדירה.

התוצאה לאור האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה לפינוי.

הנני מורה לתובע לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לחילופין, אף אם אמו של העותר הייתה הדיירת החוזית ו/או "הזכאית" בהתאם לחוק, טוען העותר כי תקופת מאסר בת 13 חודשים אין בכוחה לשלול את זכאותו לדירה בה התגורר במהלך כ-49 שנים ובכלל זה הפנה לת"א 2583-06-15 עמידר-החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' זיוה מאיו, במסגרתו נידון מקרה דומה בו התובע גדל והתגורר בדירה ציבורית ממועד בו אמו קיבלה את הדירה, למעט תקופת מאסרו.

כלומר, סעיף 3, לאחר תקונו כפי שיובהר, קובע כי דייר ממשיך יהא רק מי שיוכר כזכאי בפני עצמו לדירה ציבורית לפי נוהל מס' 08/05 "הקצאת דירות בשכירות בשיכון הצבורי" (מיום 18.7.2007) (להלן: "כללי הקצאת הדירה") זה המקום לציין כי סעיף 3 תוקן במסגרת תיקון מס' 3 שניכנס לתוקף ביום 23.7.2009 סעיף 3 בנוסחו החדש מחמיר משמעותית בתנאים להכרה כ"דייר ממשיך" בהשוואה לדין הקודם.

כעולה מתצהירים שצורפו לעתירה, העותר התגורר בדירה תקופה ממושכת כבת 49 שנים למעט תקופת מאסרו הרלוואנטית, ולאחר שיחרורו המשיך להתגורר עם אמו 14 חודשים נוספים בטרם פטירתה.

...

למסקנה זו של היות העותר דייר ממשיך בדירה, ניתן להגיע גם אם רואים את העותר כדייר ממשיך של אביו המנוח.

בית המשפט קבע כי בחינת הוראות סעיף 1 לחוק, מובילה למסקנה כי הדין עם העותר באשר למעמד "דייר ממשיך" המוגדר בחוק הן כבן-זוגו, הן ילדו והן נכדו של הדייר הזכאי, דהיינו, העותר רכש מעמד של "דייר ממשיך", מכוח היותו הנכד של הדייר הזכאי שנפטר, ולא מכוח אימו.

לעניין טענת העותר לתחולת סעיף 94(א) לחוק המקרקעין, נראה כי צודקות המשיבות, בטענותיהן, כי בית משפט זה נעדר סמכות לדון בה. נוכח כל האמור לעיל, ובקבלי את העתירה, אני קובעת כי יש לראות בעותר כ"דייר ממשיך" של הוריו בדירה, על כל המשתמע מכך.

סעיף 3 לחוק הדיור הצבורי בנוסחו הקודם קבע כי דייר ממשיך זכאי להתגורר בדירה הציבורית לאחר פטירת הזכאי המקורי או עם מעברו למוסד סיעודי.

יוער כי הקביעות בעיניין זה היו בגדר למעלה מן הצורך, שכן נמצא כי ממילא המערער לא גר ברציפות בדירה הציבורית אף לאחר שיחרורו ממאסר.

...

נוכח האמור, בפסיקה נקבע לא אחת שיש לפרש את תנאי הזכאות לדיור ציבורי בקפדנות: "מושכל יסוד: דיור ציבורי הוא משאב מוגבל, מוגבל מאד. הביקוש לו עולה – במידה רבה – על ההיצע. אין זה סוד כי רבים הם הזכאים הממתינים ב'תור' לדירות ציבוריות [...] מכאן מתבקשת, שלא לומר מתחייבת, המסקנה כי על העוסקים בדבר לבחון בקשות לזכאות בהקפדה רבה" (עע"ם 823/12 קליסה נ' שמעון, פסקה ב (8.8.2013); כן ראו והשוו: עע"ם 8025/06 פלוני נ' עמיגור ניהול נכסים בע"מ, פסקה 21 (17.1.2008); עניין זריהן, פסקה ו; עע"ם 8616/06 כהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, פסקה 11 (16.12.2007); עע"ם 7582/03 מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון נ' רבוח, פ"ד נט(4) 481, 494 (2004)).

נוכח האמור, סבורני כי לא ניתן לראות במשיב דייר ממשיך של אביו.

סוף דבר: אציע לחברותי לקבל את הערעור כך שפסק הדין של בית משפט לעניינים מינהליים יבוטל, העתירה תידחה והחלטת ועדת האכלוס שלפיה המשיב לא זכאי למעמד של דייר ממשיך תושב על כנה.

כן התבקשו משיב 1, משרד הבינוי והשיכון, ומשיב 3 (להלן: עמידר) ליתן טעם מדוע לא פעלו לשמירת זכויותיהם וזכויות העותרת בדירה במגוון דרכים שונות שבהן התבקשו לעשות כן ומדוע לא היתכנסה ועדה מיוחדת הפועלת מכוח תקנות זכויות הדייר בדיור הצבורי (הוראות לעניין הזכות למגורים בדירה ציבורית בעת פירוד), תשע"ה-2014 (להלן: הועדה המיוחדת ו-התקנות), לידון בעיניינה של העותרת.

לאחר כניסתו של אילן לבית הסוהר בשנת 2009 לריצוי עונש מאסר שהוטל עליו, ולאחר גירושי בני הזוג בשנת 2014, הודיעה עמידר לעותרת כי היא לא תוכל להמשיך להתגורר בדירה.

על רקע האמור, ולאחר שיחרורו של אילן, בהחלטה מיום 3.5.2022 הורה בית הדין האיזורי על פינוי העותרת מהדירה.

יתר על כן, עמדת העותרת כי היה על עמידר ומשרד הבינוי והשיכון לעמוד על "זכויותיהם" ועל זכויותיה בדירה בגדרי ההליך שהתנהל בבית הדין הרבני (כאשר מיותר לציין כי לא עמידר ולא משרד הבינוי והשיכון היו צד לו), לאחר שויתרה – במערכת היחסים שבינה לבין אילן – על המגורים בדירה, אינה ברורה.

...

על רקע האמור, ולאחר שחרורו של אילן, בהחלטה מיום 3.5.2022 הורה בית הדין האזורי על פינוי העותרת מהדירה.

דין העתירה להידחות על הסף.

באשר לטענות העותרת בקשר להתנהלות משרד הבינוי והשיכון ועמידר בהליך בבית הדין הרבני, דין העתירה להידחות בהיעדר עילה.

העתירה נדחית.