כאב גב בהריון שכיח בעיקר בשליש השלישי להריון.
על התובעת היה להוכיח חמישה תנאים מצטברים על מנת לבסס את זכאותה לגימלת שמירת הריון :
קיומו של מצב רפואי;
המצב הרפואי האמור נובע מההריון;
סיכון לה או לעוברה עקב המצב הרפואי;
צורך בהפסקת עבודה עקב הסיכון האמור;
30 יום רציפים לפחות של הפסקת עבודה בשל צורך זה.
הנתבע טען כי המומחה אישר את קיומו של המצב הרפואי בשל הריונה של התובעת, אך ששלל את הסיכון לה ו/או לעוברה עקב המצב הרפואי ושלל את הצורך בהפסקת עבודה בתקופה לפני הלידה וכתוצאה מכך, נשלל גם התנאי בדבר הצורך להפסיק את עבודתה של התובעת למשך 30 ימים רציפים.
...
תמצית טענות הצדדים
טענות התובעת
התובעת טענה כי יש לקבל את תביעתה תוך התעלמות מחוות הדעת של מומחה אשר בחוות דעתו הראשונה (12.04.2021) התעלם המסמכים הרפואיים אשר עמדו בפניו ובהמשך נותר כבול בדעתו, חרף שאלות ההבהרה של התובעת והפנייה אל המסמכים הרפואיים.
התובעת טענה כי המסקנה אליה הגיע המומחה אשר בחן את המצב בדיעבד, מנוגדת לעקרונות אשר נפסקו בפסיקה, ביחס לחזקה, הניתנת לסתירה, לגבי תקינות המסמכים הרפואיים אשר נמסרו בזמן אמת שעה שהתרשמותם של הרופאים המטפלים של התובעת היתה חד משמעית לגבי הצורך בשמירת הריון.
לסיכום –לבית הדין ככלל אין את הידע הרפואי ולשם כך הוא ממנה מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בעניין שבפניו.
בנסיבות אלו מצאנו לקבל את חוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין.
סוף דבר – התביעה נדחית.
