מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

זכאות לגמלת סיעוד מביטוח לאומי לדייר דיור מוגן

בהליך ערעור ביטוח לאומי (עב"ל) שהוגש בשנת 2016 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

המגורים במחלקת העצמאיים במוסד "המבריא" דומים יותר למגורים במסגרת קהילת דיור מוגן, ולא למגורים ב"מוסד סיעודי" או "מחלקה סיעודית", וכפועל יוצא מכך אין לשלול את זכאותה של גב' שני לגימלת סיעוד בשל מגוריה במחלקת העצמאיים במוסד "המבריא". נציין, כי למסקנה דומה הגיע בית הדין האיזורי בתל אביב בעיניין שטיינברוך [(בל (ת"א) 3578/04 שטיינברוך עליזה – המוסד לביטוח לאומי (16.5.2006)].
...
בית הדין האזורי דחה את טענת המוסד כי קיימים הבדלים מהותיים בין מחלקת תשושים במשען גונן לבין אגף התמיכה בבית יוליאנה, המביאים למסקנה כי מחלקת התשושים מתנהלת כמחלקה מוסדית ולא כדיור לעצמאיים ויש לה סממנים של מוסד סיעודי.
בהתייחס לטענה זו של המוסד קבע בית הדין האזורי כי אין לצפות לזהות מוחלטת בין המוסדות, שכן מדובר במוסדות שהבעלות עליהם שונה – בית יוליאנה הוא מוסד פרטי ומשען גונן הוא מוסד הסתדרותי; טענות המוסד מבוססות במידה רבה על פרשנותם הסובייקטיבית של העדים מטעמו למה שראו עיניהם בביקור במשען גונן, והדברים באו לידי ביטוי בעדותה של גב' זמיר, מנהלת אגף הסיעוד במוסד לביטוח לאומי, שלפיה "אופי ההתרשמות לעומת בית יוליאנה הוא שונה .. בבית יוליאנה אתה נכנס לשם ואתה לא מרגיש שהוא מחלקה ובמשען אתה מאד מרגיש שהוא מחלקה. ...גם מבחינת התפקוד של האנשים ההתרשמות הייתה שבבית יוליאנה האנשים יותר עצמאיים". בית הדין האזורי קבע כי תחושות העדה ופרשנותה האישית אין בהם כדי לבסס את המסקנה כי מדובר ב"מוסד סיעודי" בהתאם להגדרתו בחוק, ובוודאי שלא ניתן לקבוע על יסוד התרשמותה את מידת העצמאות של הדיירים בכל מחלקה.
בחינה מהותית של הנתונים במקרה הנדון מובילה למסקנה כי מחלקת העצמאיים במוסד "המבריא" אינה בגדר "מחלקה סיעודית" ואין לראות במוסד "המבריא" כולו כ"מוסד סיעודי".
המגורים במחלקת העצמאיים במוסד "המבריא" דומים יותר למגורים במסגרת קהילת דיור מוגן, ולא למגורים ב"מוסד סיעודי" או "מחלקה סיעודית", וכפועל יוצא מכך אין לשלול את זכאותה של גב' שני לגמלת סיעוד בשל מגוריה במחלקת העצמאיים במוסד "המבריא". נציין, כי למסקנה דומה הגיע בית הדין האזורי בתל אביב בעניין שטיינברוך [(בל (ת"א) 3578/04 שטיינברוך עליזה – המוסד לביטוח לאומי (16.5.2006)].
סוף דבר: הערעור מתקבל ואנו קובעים כי אין עילה לשלילת גמלת הסיעוד לגב' שני עקב מגוריה במחלקת עצמאיים במוסד "המבריא". עם זאת, אין בקביעה זו כדי לשלול את סמכותו של המוסד לנקוט כל הליך על פי דין, ככל שלגישתו קמה עילה לשלילת הזכאות לגמלת סיעוד, מטעמים אחרים.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2014 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

אשר על כן עברה התובעת ביום 16.6.2012 להתגורר במחלקת תשושים, שבה ניתן לקבל סיוע מעין זה. בעקבות המעבר של התובעת למחלקת התשושים שלל ממנה המוסד את גמלת הסיעוד כעולה מהחלטתו מיום 9.10.2012 בה נכתב, בין היתר, כך: "המוסד לביטוח לאומי בדק מחדש את הזכאות לגימלת סיעוד. אנו מביאים לידיעתך כי על פי החוק מי שנימצא 'במוסד סיעודי' אינו זכאי לגימלת סיעוד.
כזכור, בעיניין גורה נקבע כי: "אין לאשר מדיניות זו, שתוצאתה שלילה גורפת של זכאות לגימלת סיעוד של ציבור מבוטחים..." אלא נקבע כי "שלילת הזכות לגימלת סיעוד צריכה למצוא ביטוי מפורש בחקיקה". זאת ועוד, אך לאחרונה עמד בית הדין הארצי על כך שייתכן מצב שבו דיירים באותו מוסד יזכו לגימלאות שונות.
בנסיבות האמורות, אפשר שבנסיבות מסוימות, יגורו דירה ליד דירה במסגרת דיור מוגן לעצמאיים, מבוטח אחד המקבל קצבת שירותים מיוחדים ומבוטח אחר המקבל גמלת סיעוד, כאשר שניהם מוגבלים בדיוק באותה המידה" (שם בסעיף 7(ג)).
...
אין בידינו לקבל את עמדת המוסד שכן פירושה שלילה גורפת של גמלה מהזכאים לה בהיעדר מקור חוקי לכך, בדומה למדיניות שנדחתה על ידי בית הדין הארצי בעניין גורה.
מעבר לדרוש וטרם חתימה מצאנו להתייחס לטענה נוספת שנשמעה מפי המוסד והיא כי עד למועד פסק הדין בעניין גורה חלה הלכת שמוחה נזימה וכי ממילא עד אליו אין לתובעת זכאות לגמלת סעוד.
סוף דבר – לנוכח כל האמור לעיל אנו מקבלים את תביעת התובעת וקובעים כי לא היה מקום לשלול ממנה את גמלת הסיעוד החל מחודש יולי 2012.

בהליך ערעור ביטוח לאומי (עב"ל) שהוגש בשנת 2013 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

כמו כן, במחלקת תמיכה אין דוכן אחיות, ואין חדרים לרופא ואחיות או מקום לטיפולים; לא הובאה כל ראייה בנוגע לשינוי סיווג המחלקה בה התגוררה המערערת, ובכלל זה לא הובאו ראיות כי חל שינוי בתיפקוד הדיירים או שינוי בתקן כוח האדם; על פי עדות עובדת מחלקת שירות לזקן במשרד הרווחה מחלקת התמיכה מצויה בפקוח משרד הרווחה כבר חמש שנים, כך שגם בהיבט זה לא חל כל שינוי; לאור כל האמור, לא הוכח כי מחלקת התמיכה היא מחלקה סיעודית; הסמכות לקבוע זכאות לגימלת סיעוד היא בידי המוסד לביטוח לאומי, והוראת משרד הרווחה לפיה אין למערערת זכאות לגימלת סיעוד עקב שהותה במחלקת תמיכה היא חריגה מסמכות; המוסד לביטוח לאומי אינו רשאי להעביר את סמכותו לקבוע זכאות לגימלת סיעוד לגורם אחר.
בעיניין שמוחה נזימה [עב"ל (ארצי) 178/08 המוסד לביטוח לאומי – שמוחה נזימה (19.9.2010)] בחן בית הדין הארצי את החלטתו של המוסד לביטוח לאומי לשנות את הנוהל שלפיו נקבע סיווג המוסד על פי הקף הדיירים התשושים המתגוררים באותו מוסד, ולקבוע שכל מוסד הזקוק לרישיון מכוח חוק הפיקוח, דהיינו בית אבות או מחלקה בבית אבות או בדיור מוגן הנתונים לפיקוח על פי החוק (להלן – בית אבות בפקוח) ייחשב כ"מוסד סיעודי".
...
(בפרוטוקול נרשם כי ב"כ המוסד הצהירה ש "לבקשת ב"כ המל"ל אני מאשרת שהעובדות שבכתב התביעה אינן שנויות במחלוקת", ונראה שמדובר בטעות סופר והיה צריך להירשם "לבקשת ב"כ התובעת", ומכל מקום ברור כי ב"כ המוסד לביטוח לאומי אישרה את העובדות שבכתב התביעה).
חיזוק למסקנה אליה הגענו ניתן למצוא גם בהוראות חוק הדיור המוגן, התשע"ב – 2012, אשר פורסם ביום 3.6.2012.
סוף דבר: על יסוד כל האמור לעיל אנו מקבלים את הערעור, וקובעים כי לא היה מקום לשלול מהמערערת את זכאותה לגמלת סיעוד בשל העובדה שהיא מתגוררת באגף תמיכה בבית יוליאנה.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2018 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

בית דין איזורי לעבודה בירושלים ב"ל 61573-09-16 21 פברואר 2018 לפני: כב' השופט **** גולדברג התובעת איזאבלה לוין ת.ז. 306845587 ע"י ב"כ: עו"ד נאוה אילון הנתבע המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין 513436494 ע"י ב"כ: עו"ד ענבל לש פסק דין
לעניין זה טוען הנתבע כי גמלת סיעוד עניינה עזרה בתפקודי היום יום כהגדרתם בסעיף 224 לחוק הביטוח הלאומי, המוכרים כתפקודי ADL, להבדיל מתפקודי IADL, שהנם רחבים יותר (Instrumental Activities of Daily Living).
לטענת הנתבע, מהערכת התלות שבוצעה לתובעת עולה באופן ברור שאין התובעת זכאית לגימלת סיעוד.
הסימון שהתובעת הנה ערירית אינו מהוה חלק מהערכת התלות, וממילא התובעת גרה במוסד לדיור מוגן.
...
בטופס ההערכה סימנה הבודקת כי התובעת אינה ערירית – אך מדובר בקביעה שגויה שכן התובעת היא ניצולת שואה חסרת כל משפחה ורק חברתה, ד"ר ילנה זובקוב, שהעידה לתובעת, מסייעת לה. טענות הנתבע עמדת הנתבע הינה שלא נפל פגם בהערכת התלות שביצעה האחות וכי דין התביעה להידחות.
לא נוכל להיעתר לבקשת סעד זו. הסעד היחיד האפשרי הינו החזרת עניינה של התובעת לבדיקת הנתבע על מנת שיקבע, על פי הנתונים שמתקיימים היום, ככל יכולתו על פי הראיות המינהליות הקיימות, האם במועד הבדיקה מיום 16.3.16, הייתה התובעת זקוקה להשגחה, ומה הייתה מידת תלותה בעזרת הזולת בתחומים של הלבשה בכל הנוגע לשריכת שרוכי נעליים, ובתחום השליטה בהפרשות, נוכח תלונת התובעת על שליטה חלקית בשתן אשר נתמכת במסמך של ד"ר שטרנברג מיום 14.2.16.
סוף דבר התביעה מתקבלת כאמור בסעיף 20 לעיל.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2005 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בנוסף – פועלת הוועדה על פי נוהל המבוססת על עקרונות החוק; ו. הוועדה, בישיבתה מיום 17/2/99, החליטה, בהתאם לנתונים על אופי האוכלוסיה במקום, כי המסגרת הקולקטיבית עונה על הגדרת "מוסד סיעודי" שבחוק ולכן אין זכאות לגימלת סיעוד לזקנים הנמצאים במסגרת זו; ז. במקרה מושא תיק זה, התגוררה הת' בבנין מס' 18 שהוא חלק מהמסגרת הקולקטיבית בבית האבות ועל כן נדחתה תביעתה; ח. מדווח קידר מיום 21/5/01 על הדיירים בבנין 18 ניתן ללמוד כי 67 דיירים מתוך 161 הם תשושים וזקוקים לעזרת הזולת לפחות בחלק מפעולות היום יום – ומכאן משמדובר בבית אבות ברשיון לניהול בית אבות עפ"י חוק הפיקוח על המעונות, הרי שעונה על הגדרת "מוסד סיעודי" שבסעיף 223 לחוק; ט. בעקבות הודעה של משען על שינוי במבנים ובמעמד המשפטי של בתי האבות של משען לדיור מוגן נתבקש מר רוטשטיין, מנהל שירותים טיפוליים במשען, להמציא למל"ל נתונים על האופי התיפקודי של האוכלוסיה וזאת כדי שיוכלו לבדוק את המצב החדש ולקבל החלטות בענין.
לאחר קבלת נתונים מהשרות לזקן הנמצא בקשר רציף עם משען בכל מוסדותיה והנתונים שקבלו מבית האבות על אופי האוכלוסיה במקום – 272 דיירים מתוכם 115 מקבלי גימלת סיעוד וכמחצית מהנותרים תשושים – הגיעה הוועדה למסקנה – "על פי נתונים אלה עונה המסגרת הקולקטיבית על הגדרת מוסד סיעודי בסעיף 223 לחוק הביטוח הלאומי – פרק י': ביטוח סיעוד". עיון בנוהל לסווג מוסדות – נ/1 מעלה שנקבע, בין היתר – "3. שאלת סווג המוסדות בהחלטותיו לגבי הזכאות למי שנימצא במוסד נמנע המוסד לביטוח לאומי מלהקים מערכת משלו לסווג המוסדות אלא הסתמך על סווג המוסדות על ידי האחראים על הפיקוח והרישוי לגבי מוסדות סיעודיים,
...
הבנין הוגדר כדיור קולקטיב והוסב, טרם מגורי התובעת בו, לדיור מוגן ומשמש כמקום משכנם של דיירים עצמאים ובלא כל אלמנט קולקטיבי; ג. בהתאם לתשובת הנתבע לפניית יהושע מיום 25/9/01, המבנים בבית אבות כמשען, בהם ישנם יותר מ-4 מקרים סיעודיים, מסווגים ע"י הנתבע כ"מוסד סיעודי" השולל מדייריו את זכאותם לגמלת סיעוד; ד. מספר חודשים לאחר הגעת הת' למשען ועקב ירידה בתפקודה הגיע יהושע, יחד עם הת' ואחיו, למסקנה שהת' זקוקה לתמיכה של מטפלת כשעה עד שעתיים ביום ובמקביל פנו בתביעה לנתבע; ה. הנתבע דחה את תביעת הת' לסיעוד בנימוק שבנין 18, בו התגוררה הת', שימש בעבר לדיור קולקטיבי ונחשב כ"מוסד סיעודי" עד להחלטה חדשה; ו. מבנים אחרים במשען, שהוגדרו מלכתחילה כדיור מוגן, מאפשרים לדייריהם קבלת עזרה סיעודית על אף שהמדובר בתנאי דיור זהים; ז. לאור היתדרדרות במצבה הרפואי של הת' ובמחלות מהן היא סובלת, הוחלט על ידי הצוות המקצועי במשען להעבירה, החל מיום 1/2/03, למחלקה סיעודית המצויה במבנה אחר במשען – עובדה שיש בה כדי לחזק הטענה שהת' לא היתה מצויה ב"מוסד סיעודי" כטענת הנתבע.
יצויין שהחלטת הועדה מיום 17/2/99 נתקבלה באופן כזה שכל המסגרת הקולקטיבית בבית האבות משען חולון עונה על הגדרת "מוסד סיעודי". שוכנענו שאף אחד, לרבות משען חולון, לא טען שבניין 18 או כל בנין אחר אינו חלק מהמסגרת הקולקטיבית ולאור הנתונים שהיו בפני הועדה שבנין 18 היה חלק מהמסגרת הקולקטיבית, ניתנה ההחלטה.
לאור כל האמור לעיל הננו קובעים שבתקופה הרלוונטית לתביעה הוכח שהמוסד בו התגוררה הת' היה "מוסד סיעודי" כהגדרתו בסעיף 223 לחוק ועל כן בדין נדחתה תביעת הת' לגמלת סיעוד לאור הוראות סעיף 227 לחוק.
התוצאה, אפוא, שהתביעה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו