זכאות לגמלת סיעוד בגין העסקת מטפל צמוד

להלן עיקר טענות ב"כ התובעת נכדה של התובעת הוא המטפל המתאים עבורה, היא התרגלה אליו ומסכימה שרק בני מישפחה יטפלו בה. התובעת מסרבת לקבל מטפלות מחברת סיעוד מהטעם שהמטפלות שהגיעו אליה בעבר לא השביעו את רצונה, צעקו עליה, היא נלחצת מזרים ויש לה חרדות.

כפי שפורט בהחלטה, ניתן לאשר מטפלים שהם קרובי מישפחה שלא מדרגה ראשונה כאשר קיימת ודאות שמדובר במטפל מתאים, במתן שירות לפי תכנית קבועה ולפי הנחיות הועדה ובפיקוח צמוד של נותן השירותים.

יש לציין כי בטרם עלתה סוגיית העסקת הנכד לאחרונה, הועסקה בעבר נכדתה של הגב' חביב כמטפלת בה במשך תקופה ארוכה, גם תוך חוסר הצהרתה על היותה נכדה ותוך אי עידכון חברת הסיעוד המעסיקה על עובדה זו, כאשר חתמה על טפסים שאין קרבה משפחתית מכל סיווג שהוא לסבתה ואי עידכון הועדה על כך. דבר זה נודע לנו רק לאחרונה לאחר שגילינו כי המטפל החדש לגב' חביב הנו גם נכד שלה.

החלטת הועדה, שאומצה על ידי הנתבע, היא סבירה ומנומקת ואין כל הצדקה להתערב בה. במאמר מוסגר נציין כי אם קיימת אפשרות לאשר מטפל בדרגה ראשונה, או לקבל תשלום גמלה בכסף, זכאית התובעת להגיש בקשה בהתאם לנתבעת, בכפוף להוראות החוק.

...

לכן, דין התביעה להידחות על הסף.

לסיכום לאור האמור לעיל ולפי החלטת הועדה, הנכד לא יוכל לשמש כמטפל לגב' חביב כי אין לו מיומנויות נדרשות לטיפול באישה במצב מורכב ובפרט שאינו מסוגל לתת את כל שירותי הסיעוד שלהם נזקקת כלומר, טפול אישי וסביבתי, ולפי דבריה של גב' חביב כל שירותי הסיעוד מבוצעים על ידי ילדיה מדרגת קרבה ראשונה וזאת בניגוד לאמור בחוק.

לסיכום נוכח האמור לעיל, אנו דוחים את תביעת התובעת.

האם בדין נשללה זכאותה של התובעת לגימלת סיעוד בכסף, לתקופה שמיום 1/7/17? בשאלה זו נידרש בית הין להכריע בהליך דנן: עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן: התובעת, ילידת 1938 הגישה בחודש ינואר 2017 תביעה לקבלת קצבת סיעוד בכסף ונמצאה זכאית לקיצבת סיעוד בגובה 168% החל מחודש מרץ 2017.

ביום 4/7/17 נימסרה לתובעת הודעה כי תשלום הגימלה יופסק החל מיום 1/7/17, מהסיבה – אין מטפל צמוד.

בחלוף כחצי שנה, בחודש ינואר 2017 התובעת הגישה, באמצעות בנה, תביעה לקבלת קצבת סיעוד בכסף, על מנת לאפשר את העסקתה של גב' קנדי אשר טיפלה בה כעובדת של חברת מט"ב באופן ישיר, שלא בפקוח ובמעורבות של נותן השירותים.

...

לאחר שעיינתי בתוצאות דו"ח האיכון, אני סבורה במכלול נסיבות העניין לא די בעולה ממנו כדי לשכנע כי הגב' קנטור הייתה מטפלת סיעודית של התובעת במועדים הרלוונטיים לתביעה.

ראשית אבהיר, כי לא שוכנעתי כי מדובר במספר מנוי סלולר ששירת את גב' קנטור (לא כל שכן באופן בלעדי) במועדים הרלוונטים לתביעה ובכלל.

כללו של דבר לנוכח כל האמור לעיל, אין בידי לקבל את טענת התובעת כי הגב' קנטור שימשה כמטפלת שלה החל מחודש יולי 2017 ובכלל.

בהתאם להוראת סעיף 225 ו – 225(א) לחוק המוסד לביטוח לאומי גמלת הסיעוד, כולה או מקצתה לידי נותן שירותי הסיעוד למעט במקרים שבהם ניתן לזכאי טפול רפואי של מטפל "צמוד" במשך שישה ימים בשבוע במשך רוב שעות היממה ורק במקרים שבהם המוסד קבע שאין שירותי סיעוד זמינים שניתן לספק לו או שלא סופקו לו שירותי סיעוד החל במועד שבו נוצרה זכאות לגימלת סיעוד.

במקרה דנן, הצדדים אמנם נימנעו מהעדתו של מנהל החברה אשר העסיקה את הנכד כמטפל במימון המל"ל, על מנת לברר האם עלויות ההעסקה שולמו ישירות לתובע או לחברה שבה הועסק הנכד כמטפל, ברם, מתדפיס אישור הזכאות לגימלת סיעוד מיום 5.1.2015 בשיעור של 168% החל מיום 1.5.2013 (ראה : עמוד 53 לתצהיר התובע) עולה שאין מקום לקזז את הסכום הכולל ששולם בגין קצבת סיעוד באחרית ימיו של המנוח (109,192.42 ₪) משום שהמל"ל העביר את הסכום באופן ישיר לחברת הסיעוד.

...

ניכוי קצבת הסיעוד : באשר לקצבת הסיעוד טוענת הנתבעת כי ככל שייקבע שלא מתקיים קש"ס בין העזרה לה נזקק המנוח לאחר התאונה לבין התאונה עצמה, הרי שאין מקום לנכות את קצבת הסיעוד מהפיצוי ובמקביל יש לדחות את תביעת המל"ל בגין תשלום קצבה זו, ברם ככל שייקבע קיומו של קש"ס סיבתי מלא או חלקי בין התאונה לבין העזרה שלה נזקק המנוח הרי שיש מקום לנכות את מלוא קצבת הסיעוד ששולמה עבור מימון הטיפולים שבוצעו על ידי נכדו של המנוח בסך של 108,315 ₪ ובמקביל לחייב את הנתבעת להשיב למל"ל את שיעורה המלא של קצבת הסיעוד בסך של 60,055 ₪ או חלק יחסי ממנה באותו יחס שייקבע בתביעת העיזבון.

סוף דבר : תביעת המל"ל כנגד הנתבעת מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם למל"ל את הסך של 123,135 ₪ ₪.

אולם, תוחלת החיים של התובע, כפי שנקבעה על ידי המומחה, עומדת על גיל 76 שנים, ובגיל זה כבר זכאי התובע לקבל גמלת סיעוד מהמל"ל. המומחה השיקומי הוא אשר קובע את הצרכים השיקומיים, בעוד שיתר המומחים יכולים להתייחס אך ורק לעלות של המוצע על ידי המומחה.

עד היום התובע לא העסיק מטפל בשכר.

מגיל 63 ועד תוחלת החיים שנקבעה לגיל 76, יגברו צרכי העזרה של התובע, כפי שקבע המומחה וצוין לעיל, וניתן להעריכם בסך של 6,000 ₪ לחודש (איני מבצע חישוב נפרד לשנה שבין גיל 75 לבין גיל 76, בה נקבע למעשה כי התובע ייאלץ להסתייע במטפל צמוד, אך גם יעבור לכסא גלגלים במקום להשתמש בתותבת, כך שמצד אחד יגדלו הוצאותיו ומצד שני יפחתו הן).

...

אני מקבל הערכות אלה, שכן הערכות המומחה האס מטעם הנתבעת, הנמוכות בהרבה מהמחיר דנן היו למיטה ליחיד.

הנתבעת תשלם לתובעים את הסכום הנזכר בסעיף הקודם לעיל תוך 30 יום, שאם לא כן יתווספו לסכום זה ריבית והפרשי הצמדה מהיום.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעים כנגד אסמכתאות בכתב את שכר טרחת המומחים מטעמם ואת אגרת המשפט ששולמה על ידם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה, ועד יום התשלום לתובעים.

התובע טוען בסיכומיו כי בהתאם לפסיקה עלות העסקת עובד זר הנה בסכום של כ-9,000 ₪ לחודש, בעוד שעזרה בהקף 12 שעות ליום של מטפל ישראלי, לפי 50 ₪ לשעת סיעוד, תעמוד על כ-18,000 ₪ לחודש.

התובע אומנם לא נידרש מאז התאונה ועד היום, להוציא כספים לתשלום עבור עזרת הזולת ושירותי סיעוד, מתפקד ככל יכולתו בכוחות עצמו ומסתייע בעזרה של בני משפחתו (הבת יעל מבשלת לו בימי שישי, הבת ציפי ,כימעט כל מוצ"ש מנקה ומסדרת את הבית, הבן שמואל, מסייע בסידורים, דוגמאת השכרת הבית באלעד, הבן חיים המתגורר עמו מסייע בקניות ועוקב שיקח תרופות, יתקלח, יחליף בגדים, ונמצאים עמו בקשר טלפוני ומעקב צמוד), הנה עזרה המצדיקה פיצוי בגין ראש נזק זה, בסכום גלובאלי בשיעור נאות המשקף את העזרה והטיפול וזאת על דרך האומדנא.

על פי חוות דעת מומחית בית המשפט בתחום הגריאטרי נכון למועד בדיקתה את התובע (22.3.23) קובעת : " כתוצאה מהתאונה התובע, היום מוגדר לפי כללים וקודים של משרד הבריאות כתשוש נפש עקב פגיעה קוגניטיבית. כמו כן, בתפקודים אינסטרומנטליים ותפקוד יומיומי זקוק לעזרת הזולת, יצטרך עזרה סיעודית (מטפל/ת). בשלב זה ניתן להשאירו לפרקי זמן קצרים לבדו. תלוי לחלוטין בזולת בכל העבודות הקשורות למשק בית, וכתוצאה מהתאונה כיום זכאי לגימלה סיעודית מביטוח לאומי. ... הצפי שמצבו רק הילך והידרדר והוא יצרך סיוע סיעודי והשגחה מתמדת 24/7." ובמענה לשאלות הבהרה השיבה המומחית: המומחית מבהירה כי התובע הנו אדם עם צורך כיום בהשגחה חלקית, עם ירידה קוגניטיבית, שניתן להשאירו לפרקי זמן קצרים.

...

לפיכך, אני סבור כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק של עזרת הזולת וסיעוד לעבר (מאז התאונה ועד היום) על דרך האומדנא בסכום גלובלי בסך 50,000 ₪.

לפיכך, הדרישה לפיצוי בגין רכיב זה –נדחית.

אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 ימים פיצוי בסך של 413,852 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד כדין ואגרה כפי ששולמה.