זכאות לגמלת השלמת הכנסה לאחר מכירת דירת מגורים

התובעת קיבלה גמלת הבטחת הכנסה לפני התקופה שבמחלוקת ולאחריה.

על פי סעיף 5(ב) לחוק: "הגמלה לזכאי שיש לו הכנסה תהיה בסכום השווה להפרש שבין הגמלה, שהיה זכאי לה לפי סעיפים קטנים )א( או )ה( לולא ההכנסה, לבין ההכנסה." סעיף 9(ג)(2) לחוק קובע כי סכום שנתקבל ממכירת דירה לא יובא בחשבון לצורך חישוב הכנסתו של מבקש הגימלה, על פי תנאי הסעיף: "סכום שהיתקבל בעד מכירת דירת מגורים, לרבות פיצויים לפי הוראות סימן א' בפרק ה' לחוק יישום תכנית ההיתנתקות, והכללת קופה שתחילתה ביום קבלת הסכום או הפיצויים כאמור וסיומה בתוך 12 חודשים מאותו מועד או ביום שבו רכש הזכאי דירת מגורים אחרת, לפי המוקדם." אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת הפסיקה לעבוד מחודש 10/16 ולכן האישור שהוצג (ת/2) איננו תקף, שכן הוא מותנה בהמשך עבודה אצל המעסיק שמצוין באישור.

הנתבע נהג על פי סעיף 9(ג)(2) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א – 1980, המשיך לשלם לתובעת את גמלת השלמת ההכנסה והתעלם מהכסף שהיתקבל ממכירת הדירה.

...

הכרעה: לאחר ששמענו את עדות התובעת, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

משהתובעת לא התייצבה ומשלא ניתן לה פטור, דין התביעה להידחות.

נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

טענות הצדדים המערערת טוענת כי זכאותה לקבלת הגימלה נשללה רק כיוון שהוריה בחרו מטעמיהם למכור את הדירה בה התגוררה ולשכור עבורה דירה חלופית, כל זאת "מבלי שהשתנתה באופן כלשהוא יכולתי להישתכר או לקיים אותי ואת בתי באופן ראוי". המערערת מדגישה כי הגישה את הבקשה לגימלה כי נקלעה אותה עת למצוקה זמנית לאחר שפוטרה במהלך היריון, כאשר לא הייתה הצדקה לחייבה להפר את חוזה השכירות ולוותר על מקום מגוריה.

עקרון ה"דיסריגרד" והשיעורים הקבועים לגביו בחוק עומדים בבסיסו של חוזר 2013, ולכן יובא להשלמת התמונה נוסחו של סעיף 12 לחוק, שכותרתו "נכויים לעניין מי שמלאו להם 55 שנים וטרם הגיעו לגיל פרישה ולעניין מועסקים בעלי יכולת עבודה מופחתת שלא משתלמות להם קיצבאות שאירים או תלויים", וקובע כדלקמן: "(א) בחישוב הכנסתו לעניין סעיף 5 של מי שמשתלמת לו גמלה לפי פסקה 2(ב) של סעיף 5(א), וכן של זכאי לגימלה שהוא מועסק בעל יכולת עבודה מופחתת שלא משתלמת לו קצבת שאירים לפי חוק הביטוח או קצבת תלויים לפי סימן ח' בפרק ב' לחוק האמור, ינוכו -

סעיף 9(ג) לחוק וייחודה של דירת המגורים כפי שעולה מציטוט הוראות החוק לעיל, במסגרת סעיף 9(ג) לחוק ייחד המחוקק הוראה נפרדת לדירת המגורים של מבקש הגימלה, וקבע כי אין לקחת בחשבון - כנכס שעשוי להפיק הכנסה - "זכות החזקה במקרקעין המשמשים למגורי הזכאי ולא לשם הישתכרות או ריווח". מבקש גמלה אינו מחויב לפיכך למכור את דירת מגוריו או להחליפה לדירה זולה יותר על מנת לזכות בגימלת הבטחת הכנסה, גם אם יכול היה בדרך זו לשפר את מצבו הכלכלי עד כדי ביטול הצורך בגימלה מטעם המדינה.

...

נכון למצב החקיקתי, דהיום, התוצאה אליה הגיעה חברתי השופטת סיגל דוידוב-מוטולה מקובלת עלי יותר.

בהתאמה, מקובלת עלי ההכרעה כמוצע על ידי השופטת דוידוב-מוטולה בערעורים השונים לגופם.

סוף דבר על דעת רוב חברי המותב, כנגד דעתו החולקת של הנשיא יגאל פליטמן, הערעורים בעב"ל 20952-04-11, עב"ל 32767-07-11, עב"ל 42783-08-13 ועב"ל 58342-06-13 – מתקבלים, כמפורט בחוות דעתה של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה.

במכתבו מאותו היום (13.11.2017) הודיע הנתבע לתובעת על דחיית תביעתה מהטעם שסך הכנסותיה הכוללות את יתרת התמורה ממכירת הדירה (420,018 ₪) והקצבאות המשולמות לה עולות על ההכנסה המותרת שנקבעה בחוק הבטחת הכנסה התשמ"א- 1980 (להלן: "החוק") לצורך תשלום גמלת השלמת הכנסה.

טענות הצדדים: לטענת התובעת- לאחר פטירת בעלה המנוח היא מכרה את דירת המגורים ומאחר ומצבה הכלכלי לא איפשר לה לרכוש דירה חלופית היא נאלצה לשכור דירה ולעשות שימוש בכספי התמורה בעיקר לתשלום דמי השכירות.

בנסיבות אלה, יש לראות בכספי התמורה כאילו שולמו עבור דירה חלופית שאינה שוללת את זכאות התובעת לגימלה שכן המדובר ב- "סכום שאינו מובא בחשבון" לפי ס' 9(ג)(2) לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א- 1980 (להלן: "החוק"), וזאת בהיותו "סכום שהיתקבל בעד מכירת דירת מגורים...". פירוש נכון וצודק של סעיף 9 לחוק הוא לראות בכספי התמורה שקבלה התובעת ככספים שנועדו לצרכי מגורי התובעת בעקרם ומכאן שאין הבדל בין מצב בו הייתה התובעת משתמשת בכספי המכר לרכישת דירה חלופית לבין המצב הקיים בו הכספים משמשים אותה לתשלום דמי שכירות שכן בשתי הדרכים הכספים מיועדים לצרכי מגורים.

...

בהתייחס לשאלה האם היה על הנתבע לחשב את כספי התמורה כנכס מקרקעין או כחסכון/פיקדון, מקובלת עלינו הטענה לפיה כי מאחר ותמה תקופת ההמתנה של 12 חודשים הקבועה בס' 9(ג)(2) לחוק ומאחר ומדובר בכסף נזיל בחשבונה של תובעת הרי שלא ניתן לראות בסכום זה כנכס מקרקעין ויש לחשב את הסכום כהכנסה מחסכון/פיקדון, כפי שעשה הנתבע.

מכל המפורט לעיל, דין תביעת התובעת להידחות.

סוף דבר: התביעה נדחית.

עניינו של תיק זה החלטת הנתבע להחשיב כהכנסה, לצורך חישוב הזכאות לגימלת הבטחת הכנסה של התובע, סכום שהיתקבל ממכירת דירת מגורים בכינוס נכסים ובעלות על יחידות נופש של רשת "קלאב הוטל". העובדות וההליך המשפטי התובע, יליד 1946, גרוש ואב לארבע בנות בגירות.

מחודש אפריל 2013 מקבל התובע קצבת זקנה בתוספת השלמת הכנסה.

בחודש ינואר 2013 שלח הנתבע לתובע מספר מכתבים, בהם הודע לו כי נוצר חוב על שמו משתי עילות: בעלות על יחידות נופש ברשת מלונות קלאב הוטל, הרשומות על שמו של התובע; בעקבות בדיקת זכאות תקופתית, נמצא כי היה ברשות התובע סכום של כ-100,000 ₪, שנותר מכספים שהתקבלו מכונס הנכסים לאחר מכירת דירה שהייתה בבעלותו, בהתאם להחלטה שניתנה ביום 5.8.10 ע"י ראש ההוצאה לפועל בת"א, כבוד הרשם אבי כהן.

...

עם זאת, שעה שבסופו של דבר התקבל המידע אצל הנתבע, מחובתו לבחון את השלכתו על זכאות התובע לגמלה לגופה, ואין די בטענה כי התובע לא מסר המידע ביוזמתו מראש.

לאור כל האמור, ונוכח דלות הראיות מצד הנתבע, לא עמד הנתבע בחובת ההוכחה להראות כי מדובר בנכסים שניתן להפיק מהם הכנסה.

סיכום סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת.

סעיף החוק הרלבנטי לענייננו הנו סעיף 9(ג) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן – החוק), המגדיר "נכס" כדלקמן: "נכס" - כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין, וכן כל זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות, והכל בין שהם בישראל ובין שהם מחוץ לישראל, למעט מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, ולמעט סכום שאינו מובא בחשבון ולמעט זכות החזקה במקרקעין המשמשים למגורי הזכאי ולא לשם הישתכרות או ריווח (בסעיף זה- דירת מגורים).

"סכום שאינו מובא בחשבון" - סכום שמפורט להלן: (1) סכום כסף שאינו עולה על סכום השווה לסכום הבסיסי כפול ארבע, ולגבי מי שעמו ילד או שיש לו בן זוג - סכום שאינו עולה על הסכום הבסיסי כפול שש; (2) סכום שהיתקבל בעד מכירת דירת מגורים, לרבות פיצויים לפי הוראות סימן א' בפרק ה' לחוק יישום תכנית ההיתנתקות, והכל לתקופה שתחילתה ביום קבלת הסכום או הפיצויים כאמור וסיומה בתום 12 חודשים מאותו מועד או ביום שבו רכש הזכאי דירת מגורים אחרת, לפי המוקדם.

סוף דבר - בשל כל הטעמים המפורטים לעיל שווי חלקה של התובעת בדירה הנו בסך של 18,800 ₪ לפני פטירת האם, ו-25,000 לאחר פטירתה, ועל פי סכומים אלה יש לחשב את הכנסתה הרעיונית מהדירה ולהפחית את ההכנסה הרעיונית מגימלת הבטחת ההכנסה שלה זכאית התובעת.

...

גם הטענה ש"סכום שאינו מובא בחשבון" כולל נכס שאינו בר חישוב בשל שוויו הנמוך דינה להידחות, שהרי אין כל קושי לחשב את שווי הנכס שבבעלות התובעת, כעולה מחוות דעת השמאי.

מקובלת עלינו במלואה טענת הנתבע כי המילים "סכום שאינו מובא בחשבון" מתייחסות אך ורק לסכומי כסף חסכונות וכד', ולא לנכסי מקרקעין בכל דרך שהיא.

סוף דבר - בשל כל הטעמים המפורטים לעיל שווי חלקה של התובעת בדירה הינו בסך של 18,800 ₪ לפני פטירת האם, ו-25,000 לאחר פטירתה, ועל פי סכומים אלה יש לחשב את הכנסתה הרעיונית מהדירה ולהפחית את ההכנסה הרעיונית מגמלת הבטחת ההכנסה שלה זכאית התובעת.