זכאות לגמלת הבטחת הכנסה לסטודנטים

כאשר בכל הנוגע לסבירות הוראות הדין כבר נפסק בדב"ע 14-12/98 ג'ני ברוכי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 74), כי:"ההיגיון שבשלילת זכאות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה מסטודנט הלומד באוניברסיטה אינו לוקה בחוסר סבירות..." לפיכך ובהיעדר חקיקה מפורשת המוציאה את המקרה של התובע מתחולת סעיף 3(4) לחוק, אין מנוס מדחיית התביעה.

...

בעניין שחל, הוסיף בית הדין וקבע שבאופן עקרוני אי אפשר לטעון לאי סבירות התקנה השוללת זכאות, גם כאשר מדובר בתלמידים הלומדים - למשל לתואר שני ושלישי - ארבע שעות שבועיות או שעה אחת בשבוע, זאת למרות שהם לומדים מספר מועט של שעות בשבוע וכן מציין שם בית הדין כי אם תתעורר השאלה לגבי תלמידים כאלה יהיה מקום לבחון את סבירות התקנה לאור מטרתו של החוק אולם, גם אם יקבע כי התקנה אינה סבירה לגבי סטודנטים הלומדים לתואר שני ושלישי, אין עולה מכך שיש לפוסלה משום ש"אין להסיק מסקנה בדבר סבירותה של תקנה, לאור יישומה למקרה קונקרטי בלבד, מבלי שפונים ושוקלים יחד עם זה גם את מטרתה הלגיטימית הכוללת נקבע כי " הסבירות גם כאן איננה מושג אבסולוטי אלא מושג יחסי, ועל כן יכול שייווצר מצב בו יפחת המשקל שיש לייחס לפגיעה בפרט הנובעת מן התקנה, וזאת אם מציבים מולו את המדיניות שבאה לידי ביטוי בתקנה ושיש לה יסוד ומסד בחקיקה הראשית המסמיכה" (בג"צ 156/75הנ"ל [2], בע' 106) וכן ראו בל. 53905-11-15 אטרסאו דסה-המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 6/8/17), כאשר בהקשר זה ייאמר כי התובע שלפנינו אינו בגדר הלומדים תואר שני או שלישי ומכאן וחרף הקשיים הכלכליים שהעלה והואיל והמוסד בו הוא לומד - המכללה ללימודי חוץ כנרת, הינו מוסד להשכלה גבוהה שהוכר לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח - 1958, אין חולק על כך שהתובע למד בתקופה הרלוונטית לתיק זה ב"מוסד" כמשמעותו בחוק הבטחת הכנסה ותקנותיו ומכאן שלמרות ששעות הלימוד השבועיות של התובע הינן מצומצמות יחסית - רק בימי ב' יום סיור מלא בין השעות 6:30 עד 18:30 ובימי שישי לימוד עיוני בין השעות 8:30 עד 14:00 ובנוסף לכך כ- 8 לימוד נוספות מידי שבוע לשם הכנת דו"חות סיור, הדרכות והכנה למבחנים (ראו עובדה ו' לרשימת העובדות המוסכמות), לא די בכך כדי להוציאו מתחולתם הברורה והמפורשת של החוק ושל התקנות.

כאשר בכל הנוגע לסבירות הוראות הדין כבר נפסק בדב"ע 14-12/98 ג'ני ברוכי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 74), כי:"ההיגיון שבשלילת זכאות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה מסטודנט הלומד באוניברסיטה אינו לוקה בחוסר סבירות..." לפיכך ובהעדר חקיקה מפורשת המוציאה את המקרה של התובע מתחולת סעיף 3(4) לחוק, אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר - בשים לב לטעם שבטענות הנתבע ובשים לב ללשונו הברורה של החוק וללשונן הברורה של התקנות וכן בהתאם לפסיקה והואיל וטענות התובע הינן ענין שעל המחוקק לתת דעתו עליהן, לא נותר לנו אלא לדחות את תביעתו.

באשר לסבירות הוראות הדין כבר נפסק כי: "ההיגיון שבשלילת זכאות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה מסטודנט הלומד באוניברסיטה אינו לוקה בחוסר סבירות..." ( דב"ע 14-12/98 ג'ני ברוכי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 74).

...

מציין בית הדין שם, כי אם תתעורר השאלה לגבי תלמידים כאלה יהיה מקום לבחון את סבירות התקנה לאור מטרתו של החוק אולם, גם אם יקבע כי התקנה אינה סבירה לגבי סטודנטים הלומדים לתואר שני ושלישי, אין עולה מכך שיש לפוסלה משום ש"אין להסיק מסקנה בדבר סבירותה של תקנה, לאור יישומה למקרה קונקרטי בלבד, מבלי שפונים ושוקלים יחד עם זה גם את מטרתה הלגיטימית הכוללת נקבע כי " הסבירות גם כאן איננה מושג אבסולוטי אלא מושג יחסי, ועל כן יכול שייווצר מצב בו יפחת המשקל שיש לייחס לפגיעה בפרט הנובעת מן התקנה, וזאת אם מציבים מולו את המדיניות שבאה לידי ביטוי בתקנה ושיש לה יסוד ומסד בחקיקה הראשית המסמיכה" (בג"צ 156/75הנ"ל [2], בע' 106).

בהעדר חקיקה מפורשת המוציאה את המקרה כבענייננו מתחולת סעיף 3(4) לחוק, אין מנוס מדחיית התביעה.

לנוכח כל האמור, התביעה נדחית.

(ור' עב"ל 498/03 משה קריספין – המוסד לביטוח לאומי) באשר לסבירות הוראות הדין כבר נפסק כי: "ההיגיון שבשלילת זכאות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה מסטודנט הלומד באוניברסיטה אינו לוקה בחוסר סבירות..." ( דב"ע 14-12/98 ג'ני ברוכי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 74).

...

לבסוף, נוכח המסקנה העולה מהפסיקה העקיבה, כפי שהבאנו לעיל, איננו סבורים כי אי מיצוי ההכרעה בערעור בעניין פרץ או פסיקת בית הדין האזורי בעניין ליאור – מהווים טעם לסטות ממנה.

נוכח האמור, אנו מורים כי העתק מפסק הדין יועבר ליועץ המשפטי למוסד לביטוח לאומי, ליועץ המשפטי לממשלה וליועץ המשפטי של משרד הרווחה.

סוף דבר – הערעור נדחה, ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.

הנתבע הפנה גם הוא בסיכומיו לפסיקה אשר לטענתו תומכת בעמדתו, לפיה, ההיגיון שבשלילת זכאות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה מסטודנט הלומד באוניברסיטה, אינו לוקה בחוסר סבירות לאור התכלית החקיקתית של חוק הבטחת הכנסה.

...

יתרה מכך, מצאנו בפסיקה אחרת של בית הדין הארצי לעבודה אותה נפרט להלן, חיזוק למסקנה כי דין תביעתו של התובע כאן, להידחות: באשר לסבירות הוראות הדין - דב"ע 14-12/98 ג'ני ברוכי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 74, שם נקבע כי: "ההיגיון שבשלילת זכאות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה מסטודנט הלומד באוניברסיטה אינו לוקה בחוסר סבירות...". באשר למסגרת הלימודית של התובע – דב"ע 4-04/98 שמואל הלברשטאם – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 31.8.98): "היותו של אדם בגדר 'תלמיד' מאופיין בהשתייכות למסגרת חברתית מסוימת בתחומי החינוך, הלימודים, ההכשרה,... המסגרת האמורה פועלת לפי כללים או תכנית המחייבים את התלמיד בפעילות מסודרת ומתוכננת מבחינת הזמן וחומר הלימודים, מטילים עליו חובות וכללי התנהגות ומשמעת...". באשר להיקף שעות הלימוד – עב"ל 498/03 משה קריספין – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 19.12.04, בו נדחה ערעור בעניינו של תובע אשר למד בהיקף של 10 ש"ש, היינו היקף מצומצם מזה של התובע במקרה שלפנינו.

בית הדין הארצי לעבודה קבע שם, כי: "טענותיו של המערער והשגותיו על מסקנות בית הדין אין בהן כדי להוציא אותו מתחולת התקנות, שלשונן ברורה ואינה משתמעת במקרה זה לשתי פנים". סוף דבר – לנוכח הוראות החוק והתקנות, ובהתחשב בעובדות הרלוונטיות במקרה הנדון, אין לקבל את טענות התובע לפיהן יש להוציא אותו מהגדרת "תלמיד", אשר לומד ב"מוסד אקדמאי", ומכאן, כי בהתאם להוראות החוק, יש לראות את התובע כמי שאינו זכאי לגמלה.

לפיכך, התביעה נדחית.